כשמייק שינודה, ראפר ומייסד לינקין פארק, שחרר את האלבום "Post Traumatic" בקיץ 2018 אף אחד לא חשב על ההד העצום שהוא יעורר בקרב מעריצי הלהקה. אלה עדיין התאבלו על מותו בטרם עת של הסולן האהוב צ'סטר בנינגטון, שהתאבד ביולי 2017. עבור מייק וקהילת לינקין פארק העולמית סיבוב ההופעות הפך להזדמנות נדירה ויוצאת דופן למצוא נחמה יחד ולחגוג את החיים והעשייה של צ'סטר והלהקה, שבמשך שני עשורים חיברה ביניהם. האלבום לווה בסיבוב הופעות בלתי פוסק באסיה, ארה"ב ואירופה מול מאות אלפי מעריצים בהופעות מרגשות עד דמעות, עם סט-ליסט מגוון הכולל בתוכו שירים מאלבומו וביצועים ללהיטים הגדולים של לינקין פארק.
את החלק האחרון בהחלט של סיבוב ההופעות הוא פתח במוצאי שבת האחרונים בברלין, גרמניה מול קהל של מעריצים שרופים שהגיעו מכל קצוות אירופה, רוסיה וישראל שנהנו מ-21 שירים ומונולוגים מרגשים בין לבין. על הבמה עם מייק הופיעו חברי להקת הטור שלו - מאט האריס - קלידן, גיטריסט וזמר אנגלי ודן מאיו - המתופף המוכשר מישראל, שנתן סולו תופים של שלוש דקות במהלך השיר "Sorry for Now" לרקע עידוד ווקאלי מהקהל האוהד. 
שינודה דאג לבצע המון שירים של לינקין פארק לאורך כל הסט כדי להעניק למעריצים את מה שהם כל כך רוצים. הקהל המנוסה הגיע מצוייד עם שלטים של Welcome לכבוד השיר הראשון המסורתי ועם גרביים מצוירות בהתאמה ל"Ghosts". אבל זה לא נגמר שם. מאות בלונים עם נורות LED בתוכם, שהועברו בין הקהל במהלך שירה בציבור ללהיט "In the End", נזרקו בכמויות לכיוון הבמה וכמעט גרמו לשינודה להחליק. מייק, שידוע בחיבתו לכובעים מצחיקים, מצא על הבמה כובע של פיקצ'ו שנזרק מהשורה הראשונה, שיתף את הקהל בסיפור משעשע על הבן הקטן שלו והמפגש שלהם עם הלו קיטי ביפן, שהמיס לבבות עד לשורה האחרונה, וזה עוד היה רק בתחילת הערב.
הקסם בסיבוב ההופעות הזה של שינודה הוא המפגש שלו עם הקהל. מבחינה מוזיקלית הוא לא יכול לטעות, הקהל מכיר כל שיר ומה שמייחד את החוויה זאת תחושת הביחד האדירה שהמעריצים משדרים לבמה ובחזרה. לאורך כל ההופעה מייק מתקשר עם הקהל, מתרגש איתו, שואל איזה שירים לנגן, עונה לקריאות מהקהל, מספר בדיחות, משתף בחוויות מהדרך, קופץ מצד לצד על הבמה, משנה ברגע האחרון את הסטליסט ותמיד מפתיע עם משהו לא צפוי. ואז הוא פונה לדבר על צ'סטר בעיניים דומעות ובחיוך גדול, כך הוא נותן לכולנו את הנחמה הקולקטיבית שכה היינו צריכים. 
במהלך המופע שינודה מספר לקהל שהוא פגש מעריצה שביקשה שהידיד הפסנתרן שלה יעלה לנגן איתו במופע. שינודה נענה בחיוב והעלה את הבחור הצעיר לבמה לרקע צעקות עידוד מהקהל. שינודה נראה מודאג בהתחלה מההחלטה שלו ואז הפיג את המתח בסמולטוק עם המעריץ. תוך שניות ספורות של נגינה היה ברור לכולם שהוא יודע מה הוא עושה, והנה הוא מתחיל את "In the End" בליווי שירה של הקהל. בדרך כלל בחלק הזה של המופע שינודה מספר לקהל איזו אנקדוטה על צ'סטר, אבל עם ההחלטה להעלות את המעריץ לבמה, הוא העניק תחושה של "לייב" אמיתי. זאת הסיבה שהמעריצים ממשיכים ללכת להופעות שלו כמה פעמים במהלך הטור - הוא לא צפוי, הוא אמיתי, נטול פוזה, שקוף לחלוטין ומתלהב מדברים קטנים כאילו זאת הפעם הראשונה שלו על הבמה. בסופו של דבר, הקהל מגיע בשביל המפגש המוזיקלי עם האליל.
ההדרן היה ארוך ומפרגן עם לא פחות מחמישה שירים כשבאחרון שבהם, "Running from My Shadows" (סוג של מסורת בטור האחרון, במחווה לצ’סטר), מייק ירד אל הקהל ושר את שארית השיר עם המעריצים בזמן שהוא מחבק את כל מי שסביבו. 