עבר כמעט עשור מאז השיר "יהודי לא מגרש יהודי" שכתב ושר אריאל זילבר בדיסק "פוליטיקלי קורקט". התמיכה שלו בהתנתקות היא מזמן חדשות ישנות. אין לי מושג אם זילבר התמתן מאז או שינה את דעותיו. הוא בטוח למד איך להתראיין ואיך לצאת בשלום ממיפגשים עם התקשורת. לא יתפסו אותו יותר מטנף על הומואים, ומקלל ערבים. זילבר למד את השיעור שלו.

כל העניין הזה עם דעות פוליטיות חריגות הוא מעט חמקמק. זילבר היה במשך שנים דמות מאוד אהובה. מין ילד ניצחי, שמתפעל מהעולם, אחד שקל לחבב. ולכן הנסיונות שנעשו על ידי כל הצדדים לשמר את הלגיטימציה שלו הצליחו מעל המשוער. זילבר הסתייג כך או אחרת, מחלק מהדברים. איש לא באמת זוכר או מתענין בשאלה מה הוא אמר בשעתו. הרי הוא לא פוליטיקאי, וגם לא איזה מדינאי גדול. עם הזמן שיריו הישנים חזרו לגלגלצ, ובא לציון גואל. אבל היה ברור שחומרים חדשים שלו יתקבלו בזהירות.

לכן הרעיון להפיק אלבום משירים לא מוכרים של שמוליק צ'יזיק היה רעיון מוצלח במיוחד. בישראל הרי עדין אוהבים את כל שירי הסבנטיז האלה באווירת נוסטלגיה. "רוצי שמוליק" ו"בחברה להגנת הטבע", הם להיטים על-זמניים, ולא רק הם. גם ארנסל השירים של שמוליק צ'יזיק באמת ראוי לביקור חוזר, מה גם שהשירים האלה נכתבו בתקופה שבה זילבר היה בשיאו כיצור ומבצע, והעיסוק בהם אפשר לו לשחזר את אותן אנרגיות טובות.

השיר הראשון שיצא מהפרויקט היה "אנא פנתה אהבתנו" והוא לחץ על כל הכפתורים הנכונים. זילבר נשמע טרי ורענן כאילו לא עברו שלושים שנה, והשיר כולו יכול בו זמנית להתאים לפריים טיים רדיופוני ולתכנית נוסטלגיה. "מישהו" שיצא אחריו, כבר נעל סופית את הדיסק הזה כהצלחה. השיר הזה, שיצא בשעתו כסינגל של צ'יזיק עצמו תחת השם "מישהו אוהב אותך", מדגים היטב את הפער בין מבצע חלש למבצע ענק.

בגרסת המקור, זה רוק גיטרות מהיר יותר, שמוקלט לא בחוכמה. הזמר מוסתר מאחור, וכמעט לא נשמע. אולי בגלל שקולו של צ'יזיק המנוח היה מה שקוראים "קול קטן". בגרסה של זילבר, עם יצירת קצב בעזרת הקלידים, שהיא כמעט סמל מסחרי שלו, ושירה אנרגטית, זה הופך ללהיט עכשווי ועל זמני באופן אוטומטי.

הבעיה עם הדיסק "מישהו" הוא שאין בו אחידות. או במילים פחות עדינות, יש בדיסק עוד כמה שירים טובים, אבל גם כמה שירים שהם חלשים יותר, ואי אפשר לעדכן אותם באופן שישמעו עכשוויים. גם כשרונו של פילוני, בעמדת המפיק המוזיקלי, לא יכולה להפוך שיר כמו "מונה" למשהו שלא נשמע כמו שיר זנוח משנות השבעים. אז כדיסק הוא לא מושלם, אבל מה שבטוח זה שהשירים הבולטים מתוכו, איתנו די לתמיד.

אבל האמת היא שהפרויקט הזה הוא ארוע חיובי ומשמח. הוא מאפשר לאריאל זילבר, בגיל 72, להישמע רלוונטי ושייך, כאילו היה לאונרד כהן ישראלי. בעשור השמיני של החיים, יש מעטים שמצליחים לשמור על הניצוץ, ולא להישמע כמו שאריות של געגוע. אז אריאל זילבר חזר. נקווה שלא יקלקל את זה עם הבלים הומופוביים ושאר ירקות.

⋆⋆⋆