הופעה של אנריקה איגלסיאס זה קצת משחק מכור. חצי שעה לפני שהוא עולה לבמה - הקהל כבר רוקד בחשק, מניע את האגן לצלילי המוזיקה שמנגן הדיג'יי. הקהל, כלומר הנשים, שהן רוב הקהל. בכל הגילים, מה שנקרא משש ועד שישים, וכולן מחכות שהוא יעלה כבר לבמה וישיר. וברגע שהוא עולה - כל ההיכל כולו על הרגליים, שר ורוקד.
אנריקה איגלסיאס הוא בחור חמוד מאוד. הוא לא זמר ענק, אבל הוא מפצה על זה בהרבה חן, אנרגיה טובה וסקס אפיל. כן, הוא חתיך. באווירת חתיך כזה של חוף ים, גלישה וכאלה, חתיך סטרייט תיקני, אולי מעט יותר מתיקני. הוא גבוה, יש לו גוף שנבנה בחדר כושר עם מעט אחוזי שומן, והטריקו הצמודות עושות את העבודה. הוא לובש תחתונים של קלווין קליין, קל לראות את זה כשהוא מרים יידים, והוא מרים יידים רוב הזמן.
סיבוב ההופעות הזה נקרא "Sex and Love Tour" אבל האמת היא שאנריקה לא לוחץ על הסקס. אולי זה הטריק שלו, שהוא מחייך חיוך ענק ועובר כבחור ממש נחמד. כך שכל האנרגיה המינית (העצומה) שנשלחת מהקהל מתקבלת בסוג של ידידות ולא כהצעה לפיתוי.
הערב נפתח בלהיטי השנים האחרונות. "Freak" ו"I Like How it Feels" ואז הדואט שלו עם ניקול שרזינגר "Heartbeat". השירים האלה הם פופ גנרי לא מי יודע מה מוצלח, והם החלק החלש של הערב. אבל הם אנרגטיים מאוד ועדכניים מבחינת צליל כך שהקהל מתנהג כאילו זה ההדרן. הפתיחה האמיתית של הערב באה בסיום הפרק הזה עם "Bailamos". מרגע שנכנס הקצב הלטיני כל העסק עולה לפחות שתי מדרגות. והיי, זה באמת שיר טוב. איגלסיאס רץ מצד לצד, ואל קדמת הבמה ומתקשר בעינים וביידים עם כמה שיותר מעריצות.
עוד במאקו מוזיקה:
- נחשף: כך אדל מסתירה את הזיופים שלה בהופעות
- איך הרגאטון השתלט על המוזיקה הישראלית
- הסלפי ועונשו: עמית סגל הצטלם עם רוג'ר ווטרס והאינטרנט עצבני
אבל הוא לא פראייר. בסוף החלק השני, היותר אקוסטי, כשהוא שר גרסת כיסוי ל"Stand By Me", השיר שמחזיר אותו לגרושי הוריו (ככה הוא הסביר) הוא מעלה לבמה דווקא בחור כדי שישיר איתו. הבחור, רזה מבאר שבע, שתה איתו הרבה טקילה, לא ממש הצליח לשיר, אבל נראה מאושר. איגלסיאס מצידו התנהג אליו כאילו זה אחיו הקטן ובסוף פשוט לקח אותו על הכפתיים שק קמח. אם מישהו היה צריך עוד משהו כדי לפול בקסמיו, ברגע הזה העסק נסגר.
הפרק השלישי התחיל בבלדה האהובה "Be With You" ואז עבר ל "Tired" ו"Escape", שוב להיטים לא מי יודע אבל בעזרת קונפטי, אנרגיה טובה, עוד נגיעות בקהל, איגלסיאס הצליח להביא את האולם לאקסטזה, לקראת הפרקים האחרונים. בשלב הבא נהיה באולם שקט, איגלסיאס נעלם ומופיע בצד האחורי של האצטדיון כדי לשיר לקהל שמאחור את "Hero". קצת חבל, כי זה השיר האהוב עלי, ולמרות שעליתי על הכיסא, לא הצלחתי לראות אותו בשיר הזה. אבל הקהל מאחור נהנה מאוד.
לקראת סיום הוא חזר לספרדית עם הלהיט האחרון "El Perdon" ו"Bailando" ולסיום "I Like It". סך הכל מופע לא ארוך, קצת יותר משעה וחצי. אבל בהחלט מספק. האמת היא שגם המעריצות השרופות ביותר, אינן זקוקות ליותר משעה וחצי אנריקה, הן ממילא הגיעו לסיפוק כבר ברבע שעה הראשונה.
אז אולי זה לא אירוע חד פעמי, אבל זאת היתה עסקה מאוד הוגנת. חבל שכדי לשרוד בשוק האמריקאי איגלסיאס חייב את כל להיטי הדאנס חסרי האופי שהוא מייצר בשנים האחרונות. שאר העולם, כולל ישראל, היה נהנה הרבה יותר מעוד ועוד להיטים לטיניים, אבל אמריקה שולטת, מה לעשות.