אלאניס מוריסט חוגגת את האמהות
אלאניס אינה היחידה. נורה ג'ונס, נלי פורטדו, אבריל לאבין, וג'יימס בלאנט הם עוד שמות שעולים לראש בהקשר הזה של אלבומי בכורה מצליחים מידי. היתרון של מוריסט הוא שאלבומה המכונן (שהיה הראשון שיצא בארצות הברית, אחרי שני אלבומי פופ שהוציאה בקנדה) היה כל כך משמעותי, ולא רק מצליח מסחרית, שגם חוסר היכולת לשחזר לא עמעמה את זוהרה. עובדה, הכרטיסים להופעתה הראשונה בישראל נחטפים במהירות, ובקרוב מאוד יוכרז על סולד אאוט.
אגב האלבום הבא שלה אחרי "jagged", שכלל את הלהיט "Thank You" מכר רק 9 מליון עותקים. זה שאחריו ירד ל 4 והאלבום הנוכחי מכר בחודש הראשון 200 אלף עותקים בעולם. חלק מהאלבומים האלה היו ממש גרועים. כאילו אבד למוריסט הקסם. לכן הציפיות מאלבום חדש של מוריסט כבר אינן גבוהות. החדשות הטובות הן ש"Havoc and Bright Lights" הוא לא תקליט רע בכלל. מוריסט חוגגת את האימהות, לעיתים באופן מעט צפוי, אבל היא חיברה שירים מוצלחים, שמציגים באופן נבון את כשרון השירה המיוחד שלה.
זה לא האלבום שיכתיר אותה שוב כיצרנית יצירות מופת, אבל הוא יביא הרבה פחות עלבונות מקודמיו. ובעיקר יתכן שמעריציה הרבים יאהבו אותו. "Havoc and Bright Lights "אינו אלבום אחיד ברמתו. שיר הפתיחה "Guardian" יכול בקלות להיות להיט הקאמבק של מוריסט. אחריו מגיע מיד "Woman Down" הקצבי שהוא הטוב בשירי האלבום. לעומתו השיר "Celebrity" הוא אחד הפחות מוצלחים שנכתב על עניני התהילה. שיר מבאס.
הסיכום הכללי הוא שרוב השירים טובים יותר. הסאונד נעים וחיובי. מוריסט לא לוחצת, ומצליחה שמניירת השירה שלה שהיא לפעמים מגניבה ולפעמים מעיקה, תשאר בצד הטוב. בכל זאת, לטובת רוכשי הכרטיסים נקווה שבהופעה בישראל היא תשיר יותר מתוך אוסף מיטב הלהיטים שלה ותסתפק בחמישה שירים גג מהאלבום החדש. אחרת זה עשוי מעט לבאס.
Alanis Morissette, "Havoc and Bright Lights, שלושה כוכבים, ***
קרלי ריי ג'פסן לא מצליחה לחצות את רף האלבום
מבחינת האחיינים שלי, היה הקיץ רק שיר אחד. ה-להיט. השיר ההוא של קרלי ריי ג'פסן, "Call Me Maybe". והאמת שלא רק מבחינתם. כל עולם הבתמיצווש בישראל ובעולם היה הקיץ כולו אפר לרגליה של הנערה הזאת, שהצליחה לעניין גם את ג'סטין ביבר שהחתים אותה. הפרטים די מוכרים.
מה שיותר חשוב בספור שלה זה שהקליפ לשיר, שבו היא מתחרמנת מבחור חתיך שקוצץ את הדשא של השכנים, ובסוף מתברר שהוא מעוניין בנגן בלהקה שלה, הפך לאחד הדימויים הכי חיוביים במסגרת המאבק שמתנהל בארצות הברית נגד הטרדות של הומואים בבתי ספר תיכון. כך שמעבר להיותו להיט משגע, יש בו קמצוץ של חשיבות.
באופן טבעי מגיע עכשיו האלבום המלאף שכולו שירים שעשויים להיות הלהיטים הבאים של קרלי ריי ג'פסן. ברדיו כבר מתנגן הדואט שלה עם Owl City, שגם הוא חמוד מאוד, וממשיך את הקו של פופ נערות נטול יומרה, פשוט, קליל ועולץ. משהו כזה שלא מעודד ילדות בנות 12 ללבוש תחתוני חוטיני ולהתחפש לזונות, שזה כיוון חיובי. כלומר זה הרבה יותר תמים מכל הבריטני/ג'ניפר/ריהאנה פופ שהוא מיני ונראה לא טוב על הגילאים הצעירים.
הבעייה היא ששאר השירים באלבום הם לא ממש ברמה של שני הלהיטים שכבר יצאו. גם הדואט עם ג'סטין ביבר עצמו אינו הברקה גדולה. ונדמה לי שיתקשו בחברת התקליטים למצוא שם עוד סינגל ברמתם. מצד שני אולי זה רק האוזניים הזקנות שלי שאין להן כח לשמוע 15 שירים זהים לגמרי. נחכה ונראה.
Carly rae Jepsen, "Kiss (הליקון) שני כוכבים**
חיבור אדיר בין פופ לאופרה
הזמן הוא ממזר גדול. כאשר הוא יצא בשנת 1988, נחשב האלבום "ברצלונה" של פרדי מרקורי ומונסראט קאבאייה למשהו שבין מוזר למקושקש. הרעיון שסולן "קווין" הקליט לכבוד האולימפיאדה בברצלונה אלבום שלם עם זמר האופרה הספרדית היה כמעט מופרך. זה היה קאמפי מידי, בעידן שבו לאף אחד לא היה כח לקאמפיות. להקת "קווין" היתה אז ברגעי השפל שלה, הרכב עבר שנראה לא שייך לכלום. שיר הנושא "ברצלונה" זכה לקצת השמעות אבל בסך הכל האלבום הזה נקבר מתחת לערימות האבק.
יותר מעשרים שנה אחרי, הגה מישהו רעיון גאוני. להחליף את הפלייבק האייטיזאי עם מכונות התופים המעצבנות, בליווי תזמורתי אמיתי כמו שמגיע לשני זמרים ברמה כזאת. וכך להציג את האלבום הזה בגרוב הנכון, כולו הדר קונצרטנטי סוחף, מלא בכלי מיתר.
גם העולם התקדם בינתיים. מרקורי הוא היום אליל עבר שעבודתו המיוחדת זכתה להערכה הנכונה. וככה "ברצלונה" בגרסת 2012 הוא אלבום קסום של משהו לא מהעולם הזה. שני זמרי-על, האחד פופיסט עם מניירות, השניה זמרת אופרה יצרית מאוד. ביחד הם אחד החיבורים המוצלחים ביותר שהיו אי פעם בין פופ לאופרה.
מעניין. במרחק הזמן, השירים האלה נשמעים כל כך טוב שזה ממש כיף. וכאילו הוקלטו ממש עכשיו. מרקורי שר הכי מאופק שאפשר, ובכל זאת הוא זמר רוק. קאבאייה מוסיפה את הניחוח האופראי אבל בלי להגזים, וביחד זה הופך למשהו שכל חובב אופרה, קאמפ, פופ וגלאם יתענג עליו. אם דראג קווינז נראות לכם מגניבות, האלבום הזה יכול להיות פסקול הסתיו שלכם.
Freddie Mercury & Montserrat Caballe, "Barcelona (הליקון), ארבעה כוכבים****
הרגישה החדשה
אתם מכירים את לורה מרלינג? הייתם בהופעה של לורה גיבסון? הנה מגיעה עוד אחת, לוסי רוז. נערה אנגלית חמודה במיוחד ואדומת שיער, ששרה במסורת הזאת של הבנות הרגישות החדשות. היא צעירה. היא הגיעה ללונדון לבדה והתיידדה עם הסולן של "בומבי בייסיקל קלאב" והוא כבר חיבר אותה לכל מי שצריך. השיר הכי טוב בדיסק נקרא "Middle Of The Bed" ויש לו גם קליפ חמוד, שקצת דומה מידי לפרסומת של H&M אבל למה להיות מנוול?
מה שמצער הוא שבעידן הזה אין יותר יבוא מסודר של המוזיקה מהסוג הזה לישראל. ההיפסטרים מעדיפים אלקטרוני. ואם גלגלצ לא יתאהבו ב"Middle Of The Bed" סיכוי נמוך שהחמודה הזאת תקבל אצלנו יחס כלשהוא. נקווה שיתאהבו בה כי זה באמת מסתמן כאחד האלבומים הכי חמודמודים לקראת החורף הקרוב.
Lucy rose, "Like I used to (יבוא) ארבעה כוכבים****