אז איך ממלא רינגו סטאר מופע שלם? שאלה ששאלתי את עצמי בדרך ליד אליהו והתחוורה לי מיד עם תחילת המופע. מתברר שכבר כמעט שלושים שנה רינגו סטאר מסתובב בעולם עם הרכב שהוא קורא לו The All Starr Band. זה הרכב משתנה, שמורכב מסולנים של להקות שנעלמו, וכל מיני לשעברים, שמחזיקים ברזומה כמה להיטי על. וכך בהיכל מנורה בתל אביב עמדו איתו על הבמה ארבעה כאלה, שלמעשה החזיקו את רוב הערב על הכתפיים. גרהאם גולדמן מלהקת 10CC, סטיב לוקית'ר מלהקת "Toto", גרג רולי שהיה בהרכב הראשון של להקת "Santana" וקולין היי מהלהקה האוסטרלית "Men at Work".
אבל רגע, לפני שנגיע אליהם, בואו נדבר על רינגו עצמו. הוא בן 78, נראה מעולה, בכושר, ובמצב רוח מצוין. הוא מעולם לא היה זמר גדול או יוצר ענק. הוא אפילו לא איזה מתופף על. אבל הוא רינגו, מהביטלס, וזה מספיק כדי למלא את ההיכל פעמיים (שבת וראשון), בקהל שקשה לי להאמין שרובו ידע איך בדיוק יראה הערב. הם קיוו שזה יזכיר להם משהו מהביטלס. וזה אכן הזכיר. הערב נפתח עם "Matchbox", שיר רוקנ'רול שהביטלס שרו (כתב קרל פרקינס) בתחילת הדרך. ואחר כך את "It Don't Come Easy", אחד הלהיטים הטובים הבודדים שהיו לרינגו בתחילת שנות השבעים.
מיד אחר כך העביר רינגו את המושכות לחבריו להרכב. גולדמן מ-10CC שר את הלהיט הענק שלו "Dreadlock Holiday", ההוא מ"טוטו" שר את "Rosanna", גרג רולי שהיה חבר בסנטנה בתקופת אלבום המופת "Abraxas" שר את "Evil Ways", ואחרון חביב, ההוא מ"גברים בעבודה" שר את "Down Under". בשלב הזה עבר רינגו לתופף. לצידו על הבמה היה עוד מתופף, גרג ביסונט, אמריקאי נחשב שניגן עם כל העולם ואשתו. רינגו וביסונט תופפו כל הערב במקביל. בואו נגיד שלא היה קטע סולו של רינגו על תופים, ואפילו לא קטע משותף של השניים של "קרב" או משהו כזה. הם פשוט הכפילו זה את זה בנימוס.
הפרק הבא שוב היה שייך לסטאר. הוא שר את "Boys", שיר זניח מתקופת הרוקנ'רול המוקדמת של הביטלס שהוא שר גם במקור. אחר כך את "Don't Pass Me By" שכתב ושר ב"אלבום הלבן" ואז מה שהיה מבחינתו שיא הערב, ביצוע חמוד ל"Yellow Submarine". מיד אחר כך הוא ירד לנוח וחבריו להרכב שוב לקחו את ההובלה. גולדמן שר את "I'm Not in Love" של 10CC, רולי וכל הנגנים נתנו ביצוע ממש טוב ל"Black Magic Woman" שני השירים האלה היו החלק המוצלח ביותר של הערב. אם בתחילת הערב היה גולדמן, גם הוא יהודי לא צעיר, קצת לא יציב, בלהיט הגדול הוא כבר היה מאופס ונתן ביצוע שנשמע ממש כמו פעם. בשיר של סנטנה הצליחו לייצר על הבמה תחושת סבנטיז אמיתית.
רינגו חזר ללהיטו החביב "You're Sixteen" ומיד אחר כך שר משהו מיותר בשם "Anthem" מתוך אלבום שהוציא ב-2012. החברים קיבלו אחר כך שוב את ההובלה עם "The Things We Do for Love", "Who Can It Be Now" ו"Oye Como Va", בהתאמה להיט סבנטיז, להיט אייטיז ולסיום להיט סיקסטיז, שהביאו את האולם למשהו שהיה קרוב לרגע ריקוד קבוצתי. עוד שיר של רינגו ואז ההוא מ"טוטו" סיים סופית את להיטי כל התקופות עם "Hold the Line". לקראת הסוף שר רינגו את "Photograph" ולסיום סיום את הסולו הכי נחשב שלו בביטלס, "With a Little Help from My friends". הלהקה המשיכה למין הדרן עם "Give Peace a Chance", רינגו עלה לרגע לשיר איתם. ונעלם.
מאחר שאני זריז מאוד ביציאה מהאולם, ויצאתי בשנייה שתמה המוזיקה, הצלחתי לראות שרינגו עצמו ירד מהבמה, שם ז'קט לבן, ודהר אל המכונית שחיכתה לו בחוץ. אפשר לומר בוודאות שהוא היה ברכב בערך שתי דקות אחרי שירד מהבמה. דקה אחרי שחבריו שהמשיכו עוד טיפה לנגן, סיימו. לדעתי הם עדיין השתחוו לקהל כשהוא דהר לתוך הרכב. לא שזה משנה. אבל זה נותן איזו תחושה. בואו נגיד שהוא לא הרגיש צורך להרגיע כמה דקות את הנשימה בחדר ההלבשה.
קשה להגיד שזה היה ערב מרהיב. שום רגע של קסם לא היה שם. ובטח לא רגע שמזכיר את הביטלס באיזושהי צורה. אני מניח שמי שחשב לשחזר את ההתרגשות מההופעה של פול מקרטני די התאכזב. מצד שני, נראה היה שהקהל מאוד נהנה. הקהל הזה שמגיע בהמוניו למופעי הנוסטלגיה שמצליחים למלא כל פעם מחדש את היכל מנורה מבטחים, מגיע כדי לחוות באופן קולקטיבי איזו התרגשות שיש בה חזרה בזמן. נדמה שלא באמת משנה להם אם רינגו שר עוד 3-4 שירים קלאסיים של הביטלס, או שבמקום זה חבריו שרים להיטים שהם כתבו או ביצעו במקור. במיוחד שאלה להיטים מוצלחים. זאת העסקה, כולם יודעים מראש, והיא כנראה הוגנת לשני הצדדים.
קשה להגיד שרינגו עצמו מתאמץ במיוחד כדי לשדרג את הערב. הוא לא בחר אפילו שיר אחד קלאסי של הביטלס, שאותו לא שר במקור ושהיה דורש ממנו איזשהו ריכוז או התכוונות. השם שלו הוא זה שמוכר את קומבינת האולדיז הזאת, וזה כנראה מספק אותו. וגם את הקהל.
