שנים עשר אלבומים הוציאה מדונה עד היום. ארבעה מתוכם היו אלבומים מופתיים. לפי הסדר הכרונולגי הם ממוספרים כ: 3, 4, 7, 10 או בשמותיהם הרשמיים, "True Blue", "Like a Prayer", "Ray of Light" ו"Confessions On a Dance Floor". אפשר גם לתאר זאת כך: בחצי השני של שנות השמונים, לקראת גיל 30, הגיעה מדונה לשיא כיוצרת צעירה. היא רקחה אז את "like a prayer" שהוא אחד מתקליטי הפופ הטובים שנוצרו אי פעם. עבר כמעט עשור, וכשהיא על סף גיל 40, המציאה את עצמה מדונה מחדש בעזרתו של ויליאם אורביט בדיסק השני המושלם שיצרה בחייה "Ray of light". מעטים האמנים בעולם, בודאי בעולם האלקטרוני, שהצליחו להיות באמת רלוונטים אחרי הגיל הזה.
ואכן מאז "Ray of light" השאלה בעניין דיסק חדש של מדונה הוא האם היא עדין סוחבת. התשובות על כך היו מעורבות. עברו כמעט שבע שנים ושני אלבומים מבולגנים עד שמדונה, כמעט בת 50, הצליחה ב" Confessions On a Dance Floor " לייצר שוב צליל מדויק, שמח וחדשני. זה לא היה אלבום פורץ דרך, אבל זה היה דיסק מדליק, והוא סימן את הפאזה החדשה שלה. לא פורצת דרך, אבל בהחלט בשורה הראשונה, ממשיכה להגניב.
ליידי גאגא מוציאה אותה מדעתה
הבעייה היא שככל שעובר הזמן, הלחץ על מדונה גדול יותר. ליידי גאגא היא בודאי דמות שמוציאה אותה מדעתה. גם הקמבק המצוין של בריטני ספירס לא מקל. ואפילו דמות כמו קייטי פרי כחולת השיער היא לא משהו נעים. להתחרות בבחורות שצעירות ממך בשלושים שנה זה ממש לא כיף. אבל זאת העבודה. ויש פחות זמן לחיפושים. והנה אחרי אלבום די גרוע, "Hard Candy", שוב תופסת מדונה את אלוהים בביצים, ומבינה בדיוק מה העולם צריך. פופ רקיד ולהיטי, שמח ולא מחייב, מהסוג ששולט עכשיו במצעדים בכל העולם כולל ארצות הברית ואנגליה. יוצא שלטובת "Mdna" ויתרה מדונה סופית על היומרה להיות מובילת טרנדים כמו שהיתה בעבר, והיא פשוט רוכבת על הגל הקיים, בכל הכח, באופן הכי נעים שיש. עד כדי כך שהדבר הכי מפתיע בדיסק הוא שאין בו שיתוף פעולה עם דיוויד גואטה, אבל היי, אולי בקרוב.
שלושה מפיקים זימנה מדונה לטובת "Mdna". וויליאם אורביט המבוגר והאנין, שיצר יותר מחצי הדיסק, מרטין סולוויג הצרפתי שהביא כמה ניחוחות פריזאיים. ובאופן מעט קומי יצר את הלהיט הכי פופי והכי מקסים בדיסק "Turn Up The Radio" שנשמע קצת כמו השירים המופלאים שרקח בשעתו ויליאם אורביט לאול סיינטס. האם זו בדיחה פנימית? אולי. יותר הגיוני שזה סתם נראה לכולם צליל מצוין, ובאמת על זמני. שלישי ואחרון בדיסק הוא בני בנסי האיטלקי, שהוא הלהיטן הכי עכשווי בחבורה ולכן שני השירים שלו בעצם פותחים את הדיסק, אחד מהם "Girls gone Wild" הוא הסינגל השני מתוך הדיסק והוא מתאים לכל רצועת להיטים עולמית שמכילה להיטים, בכל רדיו בתבל.
לא מעתיקה מאף אחת
אז מדונה לא מעתיקה מאף אחת. היא לא נשמעת לרגע כמו בריטני או ביונסה או מישהי אחרת. המאזין יזהה אותה בכל תו בדיסק. והעובדה שזה לא במיוחד חדשני היא לא כזאת משנה. 12 שירים יש בדיסק, חמישה הם המנוני דאנס פופ מועדוניים, שיכולים לצאת גם כסינגלים. חוץ מ"Turn Up The Radio" המושלם, רק "Superstar" הוא להיט שיכול להחשב פופי לגמרי. גם הסינגל הראשון "give me all your lovin" הוא על הגבול. "I Don't Give a", הדואט עם ניקי מינאז' הולך יותר לכיוון ההיפ הופ, ומזכיר את הדיסק הקודם. לקראת הסוף מדונה מאטה הכל ופורצת בסט של שלוש בלדות, הראשונה "Love Spent" נפתחת בפריטת בנג'ו, "Masterpiece" מתוך הסרט "w/e" הוא בסגנון הבלדות הישנות שהיא שרה בניינטיז ו"Falling Free" שיר הסיום נשמע קצת כמו בלדה אייטיזאית של אנייה, אבל אצל מדונה זה תמיד יותר נחמד. כדאי לציין שיש מהדורה מיוחדת עם עוד שני שירים שמוקדשים לגיא ריצ'י וכמה שירים קצרים, אבל זה למיטיבי לכת.
אז מדונה לא באמת מובילה עכשיו את העולם, אבל בחזית המאוד צפופה ותחרותית של עולם הפופ, שהעיפה כמעט את כל הסגנונות האחרים, כולל רוק והיפ הופ לעזאזל, היא מצליחה להראות צעירה ורעננה, כאילו היא לא האימא הביולוגית של ליידי גאגא, אלא אחת שהייתה איתה בכיתה בתיכון. "Mdna" אינו מתחרה ב"Ray of Light" על התואר הדיסק הכי טוב של מדונה, אבל הוא דיסק מאוד מוצלח. הוא כיפי, שמח, מלא הפתעות. ולא פחות חשוב, דיסק שאפשר לשמוע ברצף בלי להרגיש שובע. האמת מעוררת התפעלות המדונה הזאת. באמת אחת ויחידה.
חדשות טובות לקראת המופע
החדשות העוד יותר טובות הן, שזה דיסק שמבטיח סבוב הופעות מוצלח. בניגוד לסבוב הקודם של "Hard candy" שהכיל מלא שירים גרועים מהדיסק ההוא, סביר להניח ש7-8 השירים החדשים שתבצע מדונה בהופעה הקרובה ישתלבו מעולה בין להיטיה המוכרים, ואפילו יתנו תחושה טובה של רעננות. נקווה שהכוריאוגרפיות, הוידאו והארט כולו, יהיו מדליקים בהתאם. מהקליפים שיצאו בינתיים נראה שהכיוון הכללי הוא מעולה.
מדונה היא אחד הסמנים הבולטים ביותר לכך שהעולם לא באמת שייך לבני ה-21. בתור אדם שנולד שנה לפניה (או שנה אחריה) תלוי איך סופרים, זה מאוד מעודד לדעת שגם בעשור השישי לחייך, אתה יכול להמציא את עצמך מחדש ולתת נוק אאוט לכל מי שמחקה בדיעבד דברים שהמצאת לפני מאה שנה. חמישים הוא החמישים החדש, והוא ממש אופטימי. אולי שמישהו כבר ילמד אותה להגיד "יאללה, תניפי!", כדי שיהיה ממש שמח במאי על כר הדשא.
Madonna. Mdna, **** ארבעה כוכבים