יש שאלה כזאת, שמנקרת מידי פעם באוויר, מי יחליף את אהוד מנור? מי יהיה האיש הזה שיגידו עליו שהוא ה"אהוד מנור של דורנו". התשובה היא שכנראה אף אחד. אולי כי בעידן הזה אין יותר צורך באנשי רנסנס אמיתיים כמנור. נדמה לי שכבר לא יהיה כאן מישהו שיודע גם לכתוב טקסטים שאין כמותם, שיהפכו לנסכי צאן ברזל, לצד שירי אירויזיון קלילים. גם להגיש את התוכניות הכי שוות ברדיו ובטלוויזיה, וגם להיות הידען הכי גדול בעניני קולנוע ופופ, שהולך יום יום לראות סרט בקולנוע. ועוד לתרגם לעברית עשרות מחזות ומחזות זמר, משיקספיר ועד "שיער".
ובכל זאת אם יש מישהו שהולך בדרך של מנור זה יואב גינאי. מנור מעולם לא רצה לנהל שום דבר, גינאי הצליח בשנים האחרונות להפוך לאיש התרבות החשוב של קול ישראל ובהמשך גם לאחראי על תרבות, בידור ודרמה בערוץ הראשון. במוסד הבלתי נסבל הזה, הוא הצליח איכשהו לשמור על כבוד והתנהלות קורקטית, כשהוא מגיש את מגזין התרבות "מה יהיה" ואת תכנית הראיונות "לגעת ברוח". אף סקנדל גועלי או שערוריה לא דבקו בו, ולא במקרה.
לצד העבודה ברשות השידור התחיל מתישהו גינאי לכתוב טקסטים. לקח לו כמה שנים להודות, גם בפני עצמו, שזה לא תחביב ויש לו בזה אגו ושאיפות. אולי בגלל זה הוא התחיל דווקא עם אדם, שהיה אליל נערות ושר את שירו הראשון "אין מוצא". בהמשך הוא כתב לשלישיה עלומה בשם דרמה, את השיר "מסיכה". ככה התחילה מערכת יחסים עם המח שמאחורי הלהקה, אתם מכירים אותו כדי.ג'י. עופר ניסים, שהוביל בסופו של דבר ל"דיווה" של דנה אינטרנשיונל.
מאז "דיווה" שיר שאותו יזם גינאי, ולא היה אף פעם קורה אלמלא הכריח את צביקה פיק ואת דנה לשתף איתו פעולה, הוא כבר לא צריך להוכיח דבר. אולי חוץ מאשר להוכיח לעצמו שהוא כותב גם שירים יותר "רציניים". וגם כאלה הוא כתב לא מעט, אחד הטריים שבהם הוא "שלג בשרב" של שירי מימון. עכשיו כשהוא מוציא סוף סוף אוסף כפול משיריו, לציון 30 שנות יצירה, אפשר בהחלט לסכם ולהגיד שיש כמות וגם איכות. ושגינאי הולך עם הלב. לא מפחד מתוויות. לא במקרה הוא כתב לא מעט שירים לאירויזיון. למעשה ברגעים אלה ממש הוא מלווה מטעם רשות השידור את חובי בסטוקהולם. כך שהשבוע, זה לגמרי השבוע שלו.
כך לצד "גיבור" ששרים יהודה פוליקר והראל סקעת, אפשר למצוא כאן גם את "אריס" ששרים אורנה ומשה דץ ואת "אני אקטוף לך את הירח" שכתב ליוסי אזואלי. "אל תעצום את העינים" הוא השיר שכתב לכבוד העצרת אחרי הרצח בברנוער, והיה למעשה שיר היציאה מהארון של אמיר פיי גוטמן ואוהד חיטמן. ויש גם את "פאריס 1942" של גילה אלמגור, מתוך ערב שירה שלה שבו היה מעורב. 32 שירים יש באוסף והם מאפשרים למאזין להנות מהקריירה הארוכה ומגוונת של גינאי. אז יש כאן את "לילה טוב אירופה" של דנה אינטרנשיונל, ו"כשהגברים רוקדים" של ירדנה ארזי" ו"נדליק ביחד נר" של שרית חדד, ו"חשבתי שיהיה רומנטי" של אוהד חיטמן, "כל נדרי" של עדנה גורן שהוא הלחן האחרון שכתב סשה ארגוב, ואפילו את "גרסת כיסוי לאהבה", שיר חדש שהוא שר בעצמו.
גינאי, כמו רבים מאיתנו, העריץ את אהוד מנור. אני מאמין שאהוד היה אוהב את האוסף הזה ונהנה ממנו. וכדרכו אף מחמיא לגינאי ומרעיף עליו חום. הוא בטח היה אומר את המשפט שלו שהכי אהבנו, "היו תגובות נורא חמות, אפילו עופרה אמרה!". מבחינתי האוסף הזה קצת מוקדש לו.