עברה שנה, תראו איך אני חיה
אחרי יותר מדי זמן שלא הוציאה שיר חדש, בשבוע שעבר שחררה אלה לי את "פקה פקה", ובאמת שאני מתקשה להבין איך היא הפכה תוך שנה בדיוק מהדבר הכי פרש בישראל, עם סאונד וסגנון מילים שהביאה מהעתיד (כלומר, קוריאה), לזמרת שמשחררת שיר רגאטון שנשמע עד כדי כך מיושן שאפילו רון נשר היה גונז אותו עוד ב-2016.
בלי להיכנס לחייה האישיים, הכל סביב השיר הזה פשוט מוכיח שהזמרת הצעירה לא מנוהלת אמנותית: אלה לי הופיעה עם "פקה פקה" לראשונה כבר בספטמבר בגמר "הכוכב הבא" ועדיין הוא יצא רק עכשיו. אנחנו יודעים שהיה אמור להיות גם קליפ אבל הוא נגנז מסיבה לא ברורה, והעובדה שהיא כתבה אותו בעצמה יחד עם דורגל, דיג'יי מוכר מאוד באזור הצפון שעובד בצמוד לג'ורדי (ומתפקד גם כדיג'יי הרשמי של סטטיק ובן אל), רק מדגישה עד כמה הייתה חסרה דמות של "מבוגר אחראי" שיפקח על התהליך היצירתי והתוצר הסופי. אלה לי זמרת מעולה, ורסטילית עם אופי ייחודי, ואני מאמין שיש לה רעיונות חדשניים - אבל זה לא אומר שהיא בהכרח יכולה לתרגם את זה לכתיבת שירים.
את "מה אתה רוצה" כתב איתי שמעוני ("פאוץ', "מיליון דולר") והבריק עם הסגנון שמזוהה עם אלה לי והרשתות החברתיות, ו"זוט עני", נכתב על ידי ג'וני גולדשטיין, רון ביטון ו"Scott Quinn". עם כל הכבוד לדורגל, שעובד קשה מאוד בשביל לפרוץ בתחום ההפקה - הוא עדיין לא בעולמות האלה. לא כל דיג'יי יכול להפוך למפיק, ולפי הסאונד של "פקה פקה" זה מרגיש שהוא עדיין עמוק מדי בסצנה החיפאית. כשמפיקים שיר לזמרת כל כך צעירה וחדשנית כמו אלה לי, צריך לחשוב קדימה.
באחת משורות הפזמון אלה לי שרה: "כמה הם מדברים עליי בלי סיבה - הם חושבים שאכפת לי". אז רק אגיד שאם השיר הראשון שאת משחררת מזה שנה - ועוד אחרי להיט ענק - עוסק בכמה שאנשים מדברים עלייך ולא אכפת לך מזה, כנראה שדווקא כן אכפת לך, והגיוני שיהיה. אבל איפה המנהל האמנותי שיגיד "אולי נוותר על שיר שיככב בכותרות ונלך על שיר שיככב ברדיו?".
לא דרים ולא נעליים
בהמשך ישיר כמעט, נונו שחררה גם היא השבוע שיר: "ליבינג דה דרים". מודה שבהתחלה מאוד אהבתי את "בנים" ואפילו את הדמות עצמה, מאותה סיבה שאהבתי את השירים של אלה לי - זה הרגיש מוזר, מיוחד ופרש. אבל עכשיו, אחרי שהשיר שלישי כבר נמצא באוויר, התמונה מתבהרת - למרות המלודיה הקליטה וההפקה שיכולה בקלות להפוך לכיפית, אין פה עניין מוזיקלי בכלל. נונו והחבורה שלה פשוט באים לעצבן.
ניכר שיש שם כישרון ובערימות, אבל כמיטב המסורת של בוגרי תיכוני האמנויות בתל אביב, חלילה שהם פשוט יעשו מוזיקה טובה. זה נראה להם קל מדי - כמו כל תחנה בחיים שלהם בערך - אז הם מחפשים אתגרים מלאכותיים בשביל להרגיש שהם עבדו קשה. חבל שהם לא בלופ שזה כבר לא מגניב להיות היפסטר מהסוג הזה, גם בקטע מודע לעצמו.
זה בעיקר לא מעניין כבר, כי בתכלס שורות כמו "מספר לי סיפורים, ממלכת צ'רלי", אני יכול לקבל ובגרסה הרבה יותר מדויקת ב-"מה אתה רוצה" של אלה לי ("איך אתה אוהב שקשה כזה/ מכבה מה שבער בי, לוקח לי ת׳ברבי"). ושם אף אחד גם לא מחפש לעצבן אותי. אז סורי על הטיעון הבומרי ברמות, אבל תתבגרו. אתם כישרוניים, תעשו מוזיקה.
בדד אבל בגרסת דריל
אל תתפסו אותי במילה, אבל יש מצב שמעולם לא קרה שתופעה מוזיקלית עולמית הגיעה בזמן אמת לישראל והתפתחה במסלול מקביל לזו של הבינלאומית. בשנה האחרונה זה קרה עם תת הז'אנר (בהיפ הופ) דריל - שנוצר בשיקגו (בזכות הראפר צ'יף קיף), עבר ללונדון (בטוח רקדתם במסיבות כש-"Body" מפרק את הרמקולים) ומשם חזר לארה"ב, רק הפעם לניו יורק (כל מה שפופ סמוק שחרר) - ועבר שינוי מובהק מאוד שזכה לכינוי "Sample Drill" (מלשון סמפול).
מפיקים צעירים, על גבול הילדים, לוקחים קטעים משירים מוכרים *מאוד*, מלבישים עליהם תופי בס של דריל ומראפרפים עליהם מחדש. "Toxic" של בריטני, "Memories" של ברברה סטרייסנד ואפילו צלצול מעצבן של אוטו גלידה או מקרנה המיתולוגי - כולם קיבלו גרסת דריל עם שיר שלם שיצא לסטרימינג. ככל שהבחירה בשיר תיראה רנדומלית יותר, ככה סביר שהוא יקבל גרסת דריל. כמו שאתם בטח מניחים (אני מקווה) הרוב זבל טהור, אבל בתוך הערימה האינסופית אפשר למצוא כמה יהלומים.
כאמור, בחודשים האחרונים זה החל לצמוח בישראל, בזכות הטיקטוק כמובן, ושירים מוכרים קיבלו גרסת "אבל גרסת דריל": "בדד"; "שמישהו יעצור אותי" או "סוף עונה" מככבים בפלטפורמה - אפילו "ימי החנוכה" קיבל עדכון גרסה לכבוד החג.
למרות שהסיפור הזה נמצא בצמיחה כאן בארץ, בינתיים קיבלנו רק ביטים בלי שראפרים יעלו עליהם, אבל זה רק עניין של זמן. הגרסה של "בדד", למשל, עומדת על 60 אלף צפיות ביוטיוב. אנחנו מדברים על משהו שילד אנונימי שקורא לעצמו "Saba_Sababa1027" ויש לו קצת פחות מ-400 מנויים ביוטיוב הפיק והעלה לערוץ שלו, כן? שם נוסף שאחראי על גרסאות ("ימי החנוכה" ו"שמישהו יעצור אותי") הוא של המפיק הצעיר MSKT ואני מאמין שכבר עכשיו יש ראפר שפנה אליהם בשביל שיתוף פעולה.
הקסם של יסמין
יסמין מועלם ממשיכה למתג את עצמה כאחת היוצרות המעניינות ביותר שיש לתעשיית המוזיקה הישראלית להציע. אמנם "יחפים" נשמע קצת כמו משהו שיובל דיין הייתה יכולה לכתוב, אבל היא מוסיפה את היסמיניות לשיר והופכת אותו לשלה לחלוטין. הכתיבה החשופה והלחן מזכירים שמועלם בעצם עושה "Bedroom Pop", ז'אנר שפופולרי מאוד בארה"ב. אפשר ממש לדמיין את חדר השינה שבו כתבה את השורה "אם הייתי יכולה לצאת מהראש שלי/ ללכת ולמכור בשוק את כל המחשבות שלי", בזמן שהיא בוהה בתקרה.
תנו לישי להדליק משואה
את "מיתרים חלודים" כתב אופיר כהן לישי לוי כבר לפני עשור וחיכה לרגע המתאים ביותר. קשה לי למצוא רגע שמתאים יותר מזה שאנחנו חיים בו: ישי נקי מסמים ומשערוריות כבר שנים, הוא זוכה לכבוד כמעט מכולם וכל שיר שני שלו עובר פלייליסט בגלגלצ בלי בעיות. כן, חשוב לזכור שהוא נלחם במשך שנים בשביל הכבוד הזה (כולל המלחמה הזכורה נגד מתי כספי ומי שהוא מייצג בפני ישראלים רבים).
כהן, שמכיר מקרוב את עבודתו של הזמר הוותיק, התאים לו את המילים כמו מיקרופון לפה: "כינור שנדם, חברים שאינם/ וראיתי לא פעם את מותי", ועוזר להזכיר את הקושי שיש לוי התמודד איתו בחייו. השראה לכל מי שמתמודד עם קשיים בחיים: אז אמנם לא יהיה לכם את איריס של ישי שתתמוך בכם, אבל אתם יכולים להתגבר על כל קושי בחיים.
השיר המרגש (שיוצא תחת הפרויקט "השיר של אופיר") והקליפ שכולל גזרי עיתון, קטעי עבר ותמונות של חברים שאיבד יכולים להיות יריית פתיחה נהדרת לקמפיין לבחירת ישי לוי להדלקת משואה בטקס יום העצמאות הקרוב. אני בעד.
ותודה לאלגוריתם של ספוטיפיי
האלגוריתם של ספוטיפיי הקפיץ לי השבוע את "טיפשים וצעירים" של מאור אשכנזי שיצא ב-2018. לא הכרתי את השיר בזמן אמת, וחבל. אמנם הנושא של ילדות קשה הפך כבר לחרוש וכל ראפר שני בעולם כתב עליו, אבל אשכנזי מצליח להעביר את זה בלי טיפת הפוזה שבדרך כלל מגיעה עם החבילה הזאת. "טיפשים וצעירים זה מה שכולם אומרים/ אין לי שום גבולות כשאני עם האחים" - שורה עם בחירת מילים מדהימה, שאפשר לכתוב עליה בקלות אינספור תיאוריות סוציאליות.
דרייק פורש
אחרי שהיה מועמד לשני פרסי גראמי על האלבום החדש שלו CLB, והלהיט ממנו "Way 2 Sexy", דרייק החליט למשוך את המועמדויות שלו מטקסהגראמי. נכון לעכשיו הוא עוד לא הסביר מה עומד מאחורי המהלך, אבל יש כרגע שתי אפשרויות: יכול מאוד להיות שהראפר הקנדי נעלב שלא הועמד לאלבום הטוב ביותר וקיבל מועמדויות רק בתוך קטגוריות הראפ, או שהוא באמת הולך למשש את האיום שלו משנה שעברה: "אולי זה זמן טוב שמישהו יתחיל משהו חדש שנבנה ביחד עם הזמן". כנראה נגלה בקרוב מה הסיבה.