ימי הקורונה הם דווקא הזדמנות לחפש עוד ועוד מוזיקה חדשה ומעניינת. הבעיה היא שגם הוצאת אלבומים חדשים, שגם ככה הפכו למוצר כמעט נדיר, נדחית בלא מעט מקרים.
לפני כשבוע היה אמור לצאת אלבום חדש של מובי שנשמע לי מעניין. קראתי איפשהו שהוא רוצה לנסות לחזור לימי "go" ולהביא שוב אלבום עם להיטים, אבל הסינגל הראשון היה מאוד אגרסיבי. בכל מקרה, האלבום כולו לא יצא. נראה אם האלבום החדש של מוריסי ייצא בסוף השבוע.
חייבים להודות שיש קצת בעיה עם העניין הזה של אלבומים חדשים. יוצרים צעירים, בני פחות מ-20, שגדלו בעולם החדש, בכלל לא מרגישים צורך להעמיד אלבום שלם. שיר בודד (או מקסימום 3-4 שירים) נראה להם כמו תעודת זהות מושלמת. אם בעולם הישן, רק לפני עשור, לא התייחסו אלייך ברצינות בלי אלבום - בעולם החדש לאף אין כח לאלבום שלם. אז למה לטרוח?
עד לפני כמה שנים הייתי מאזין באופן קבוע למצעד הפזמונים האנגלי. בשנים שבהן עוד קנו דיסקים, המצעד הזה היה תמיד הדרך לשמוע את כל הטרנדים החדשים במוזיקה - ברגע שהם נוצרים. אלא שמאז שהכל נספר לפי הורדות וגם המצעד הזה איבד מחשיבותו. בכל מקרה, השבוע האזנתי ועליתי על אחד השירים הכיפיים ביותר של התקופה.
הוא נקרא "Death Bed", ושר אותו בחור קנדי שעובד תחת השם Powfu, יחד עם בחורה עם קול תינוקי שעונה לכינוי Beabadoobee, ושמה האמיתי הוא Bea Kristi. היא אנגליה ממוצא פיליפיני, ובלונדון מאוד מהמרים עליה.
השיר הזה, "Deathbed", מבוסס על שיר שלה מלפני שלוש שנים שנקרא "Coffee", ועליו הלביש הבחור הקנדי מוונקובר את ההיפ הופ העגמומי/אווירת חדר מיטות שלו. לקח לו שנה בערך לסגור את ענייני הזכויות, ובפברואר השיר הזה יצא. כלומר לפני חודש. ואז הוא התפוצץ בטיק טוק והפך ללהיט ענק בכל העולם. אם זה מזכיר לכם את מקרה אמינם ודידו - אתם בכיוון הנכון.
אין באינטרנט הרבה אינפורמציה על Powfu חוץ מתמונות שמראות שהוא ממש צעיר, וכבר שלוש שנים מעלה שירים לרשת - אבל בשביל זה יש בסופטיפיי פיצ'ר מאוד חמוד; כשאתם עושים חיפוש על Powfu, עולה מיד גם פלייליסט שהכינו שם ונקרא "ThisI s Powfu" (לכל אמן יש כזה) - וככה אפשר להקשיב לרוב השירים הטובים שהאיש הזה הוציא מאז תחילת הקריירה.
פייר? האמת היא ש-Powfu הזה הוא ממש טוב. הוא מזכיר לפעמים את אמינם בתחילת הדרך, רק שהוא לא כועס, אלא רק עצוב. הוא מהבחורים האלה שכל הזמן נשבר להם הלב, והם כותבים על זה שירי אהבה. "Deathbed" הוא ממש שיר חד פעמי, אבל יש בפלייליסט הזה עוד מלא שירים יפים.
קחו למשל "I could never be loved" שמתחיל עם סמפול שמזכיר קצת את אנטוני והג'ונסונז, או השיר "Break ups suck ass"' שאני לא חושב שצריך להסביר אותו. בשיר הזה Powfu נשמע קצת כמו ברייט אייז בתחילת דרכו. בקיצור' יש על הבחור הזה. קשה להעריך לאן הוא יתפתח, אבל כרגע, כשהשיר שלו מתפוצץ בכל העולם - זה יכול ללכת להרבה כיוונים.
בהזדמנות, אתם יכולים גם להכנס לעמוד של Beabadoobee עצמה - היא הוציאה עד היום שלושה אלבומים, כולם באווירת אינדי תינוקי, עגמומי ומופנם, אבל מאוד יפה ונוגע ללב. לפני חודשים, היא היתה ברשימת ההבטחות של הבי בי סי לשנה החדשה, מה שאומר שבאנגליה כבר שמים עליה כסף גדול.
אני מודה שרוב השירים שלה נשמעים קצת כמו חזרה לימי הגראנג' של סיאטל, אבל למה להיות קטנוני? אם אתם מספיק צעירים, אתם בכלל לא יודעים שהיה גראנג' בסיאטל. תקשיבו לשיר שנקרא "Bobby". זה ישמע לכם מוכר, אבל באופן יפה במיוחד.