כריס בראון – "Sweet Love" /"Till I Die"
הפעם אומנם לא מדובר בקטעי דאנס אלא בהיפ הופ ("Till I Die") וארנ'בי ("Sweet Love"), אבל גם ככה מדובר בשני קטעים מופקים היטב, הראשון מביניהם (בו הוא מארח את הראפר הלוהט וויז קליפה) אפילו מצליח להיות מקורי וממסטל מספיק בשביל לבלוט בלי בעיה מעל הג'אנק שמספק הז'אנר כרגע.
Sweet Love
Till I Die
ג'סי ג'יי ודייויד גואטה – "Laserlight"
קצת מבאס שזמרת פופ מגניבה כמו ג'סי ג'יי הולכת בשלב כל כך מוקדם של הקריירה שלה על מחזור הצלחות של אחרים. הסינגל החדש שלה "Laserlight" מתגאה אומנם בשיתוף פעולה עם דיויד גואטה (לא בפעם הראשונה), אבל נשמע יותר כמו שחזור מחדש של להיט החורף ענק שלו "Titanium" עם הזמרת סיה. לעזאזל, אפילו את הסאונד של האפקט בפזמון הוא לא טרח להחליף.
ני יו – "Burning Up"
אין כמעט כוכבי פופ היום שלא מציפים את הקליפ שלהם בתוכן שיווקי או מקדמים דרכו מוצרים שמעטרים את שמם (כמו הבושם של ג'ניפר לופז בקליפ החדש שלה). גם ני יו כמובן לא מתבייש לקחת חלק בחגיגה, ואחרי שהתקאמבק בגדול בשנה שעברה עם "Give Me Everything", הלהיט המשותף עם פיטבול (כנראה שלא יהיה לעולם טור שבו לא נזכיר את שמו של הראפר), הוא גם מרשה לעצמו לקחת את זה לשיא עם שיר וקליפ חדשים לגמרי שהופקו לשם קידום מותג הטקילה "מאליבו רד" אותו הוא מפרזנט.
אז כן, הקליפ אומנם נראה כולו כמו פרסומת אחת גדולה, אבל השיר (דאנס, אלא מה) דווקא לא רע. והקטע הכי טוב: הוא בחינם אם רק תלחצו לייק על העמוד של החברה.
סיזר סיסטרס – "Only The Horses"
הסינגל הקודם של הסיזר סיסטרס "Shady Love" היה אחד מקטעי הדאנס פופ הכי מוצלחים של החודשים האחרונים, ועכשיו הם חוזרים עם "Only The Horses", סינגל חדש ראשון ורשמי למעשה מתוך האלבום הבא שלהם שייקרא "Magic Hour".
זה שהם חתכו לכיוון דאנס מסחרי יותר לא ממש קשה לנחש, אבל די מאכזב שהאלקטרו הגרוב של הקטע קודם התחלף בעוד הפקת דאנס מצוחצחת של קלווין האריס, שאומנם עבדה מעולה ב "We Found Love" של ריהאנה, אבל נשמעת קצת יותר מדי צ'יזית במקרה הנוכחי. נכון מדובר בלהקה של גייז ולגייז, ועדיין, יש עוד מלא שירי דאנס אירווזיונים בדרך, לא בטוח שצריך עוד אחד.
קין – "Silenced By The Night"
לא עקבתי ממש אחרי קין מאז אלבום הבכורה המוצלח שלהם "Hopes & Fears", שהיה אחד האלבומים הנמכרים של שנת 2004 וניפק להיטי רדיו רבים, מה שקשה להגיד על אלה שיצאו אחריו. עכשיו הם חוזרים עם אלבום רביעי שמנסה, אם לשפוט מהסינגל הראשון "Silenced By The Night", לשחזר את נוסחת אלבום הבכורה: פופ-רוק עדין נטול גיטרות ועמוס פסנתרים ושירה רגשנית דרמטית שמזגזגת בין מלך חיי הלילה של רוטשילד (בונו) לבין הסולן של הקילרז.זה יכול להיות דבר טוב בסך הכל, רק שהפעם הלחן הרבה פחות טוב וגם ההפקה המוזיקלית המשעממת לא ממש תורמת לאווירה הכללית.