האמת? קשה למצוא מקום ששומר על מידה של אותנטיות במציאות של חיי הלילה בתל-אביב מודל 2022. הנוסחה מוכרת – נפתח מקום/ליין חדש עם הייפ, הוא מתחיל להפוך לפופולרי והמוני, מתאים את התוכן שלו לקהל החדש שמגיע ומאבד את אופיו המקורי, ואיתו את הקהל התל-אביבי.
ביציאה עם כמה חברים לעוד מקום שאיבדנו לטובת הקהל הרחב, עלה שמו של ה-Clavis – שמכונה גם "בר הקוקטיילים הסודי של תל אביב" – אליו אפשר להיכנס רק עם קוד סודי. בגלגולו הקודם, המקום היה ממוקם ברחוב הרצל בתל אביב, אבל באוקטובר האחרון ואחרי תקופת קורונה ארוכה, נפתח מחדש ברחוב מרכזי, לא רחוק מהמיקום המקורי.
בעקבות המלצת החברים ואחרי שלא ביקרתי בו במיקומו החדש, ביקשתי מחבר שמבלה קבוע במקום את הקוד הסודי, קבעתי דייט והגעתי למקום. כשמקישים את הקוד הסודי ונכנסים למקום מגלים גרם מדרגות שמוביל לרחבת הבר הסופר מרשימה של המקום.
אחרי שקיבלו את פנינו והושיבנו אותנו על הבר, יכולנו להתרשם קצת מהמקום, שנהנה מעיצוב מרשים וסופר מוקפד, עם לא מעט תמות גותיות ואפילו דתיות אבל גם עם וייב שמשדר בילוי לא מחייב, הכי רחוק מברי הקוקטיילים המפונפנים שאנחנו מכירים.
קיבלנו את התפריט, אבל מתוך אמונה שבר קוקטיילים שמכבד את עצמו יעסיק מיקסולוגים שידעו להתאים את הקוקטייל לבקשות שלנו, ויתרנו על בחירה מהתפריט והלכנו על הנחיות בסיסיות למיקסולוגית. אני ביקשתי קוקטייל עם טעמים אלכוהולים על בסיס רום וקיבלתי בחזרה רום אולד פאשן, לא קוקטייל מתוחכם מדי – אבל כזה שהוכן לעילא ולעילא ונגע בשלמות. הדייט שלי ביקשה "קוקטייל מעניין על בסיס ג'ין" וקיבלה בחזרה "סקין דיפ" – קוקטייל על בסיס ג'ין עם ליקר פרחים, לימון, חלבון טבעוני וביטרים שהיה מעניין מאוד בטעמים שלו, אבל גם מאוד מאוזן.
גם שאר הקוקטיילים שהזמנו בהמשך הלילה עשו את העבודה, כשבמיוחד הצטיין הסאזרק – קוקטייל קלאסי על בסיס וויסקי שיפון, קוניאק וביטרים – שהיה לא פחות ממעולה. מנות האוכל במקום נמצאות בהרצה, אבל הם לגמרי עומדים ברמה של הקוקטיילים – אנחנו טעמנו קרפצ'ו מוצלח, סלט קיסר נהדר וקראק פאי קלאסי, שלגמרי היו ליווי כיפי לקוקטיילים.
עם זאת חשוב לציין - הקסם של האמיתי של "Clavis" לא נמצא באיכות הקוקטיילים או בעיצוב – אלא לפני ואחרי הכל בוייבים של המקום, שמצליח איכשהו להיות מקום בילוי לא מחייב – אבל גם מאוד ברור בקו התל-אביבי שלו. כשלזה מוסיפים קהל קבוע שבנוי מאנשים חברותיים מאוד לבליינים החדשים שמגיעים למקום – מקבלים מתחם בילוי שפשוט כיף להיות בו.
ככל שהמשיך הערב, צלילי האוס הפכו ליותר מרכזיים במקום שהפך אט אט מבר קוקטיילים קלאסי למעין מתחם בילוי כיפי – עם סאונד מעולה על טהרת ההאוס. השינוי כמובן השפיע גם על הדייט, שהפך את הערב שלנו מדייט קלאסי על הבר, למשהו קצת יותר משוחרר על הרחבה.
כשחתכנו מהמקום בשעות הלילה, הרחבה הייתה עדיין בועטת ולפי בליינים במקום – היא נשארה כזו עד שעות הזריחה. כשליוויתי את הדייט שלי הביתה ושאלתי אותה על המקום היא ענתה שנהנתה, וציינה כי המקום תל-אביבי מאוד והאמת? היא לגמרי צודקת.
ולא, זה לא נאמר כנגד המקום אלא ההפך – לגמרי בעדו. בעיר שבה כל מקום שני הופך לסוג של קיבוץ גלויות ישראלי ומנסה לפנות לקהל הרחב ביותר, הן ברמת הסאונד, העיצוב ואפילו הטעמים – הגיע הזמן שיהיה מקום שיפנה לתל-אביבים, בדיוק כמו שיש בערים אחרות מקומות שפונים לירושלמים, החיפאים ושאר תושבי הערים בישראל שלא הפכו למוקד עלייה לבליינים מכל הארץ. בעיר שקצת איבדה את האופי והזהות שלה, טוב שיש מקומות כאלה – שמזכירים לנו אנחנו כל כך אוהבים את העיר הזו.