תוכנית האודישנים הרביעית של "הכוכב הבא 2" היתה הטובה ביותר מתחילת העונה, עם הריכוז הגבוה ביותר של כשרונות טבעיים חזקים, בעיקר בתחומי מוזיקת הנשמה, הסול והאר אנד בי. נדמה שאם מצרפים יחד את אורית ביינסאי, נועם פרג', יוחי אדוורדס ולירוז בלאס, אפשר כבר עכשיו לצאת לסיבוב הופעות.
אורית ביינסאי – If I Were A Boy
אין מחלוקת על הקול של אורית ביינסאי. היא נולדה זמרת, ולא סתם זמרת, אלא אחת ששרה סול ואר אנד בי באופן מהכי יפים ששמעתי, בטח בארץ. הצבע, החום, העוצמה הדיוק (רוב הזמן), התחושה שהיא כובשת אותך - יש לה את זה, וכמו שצריך. השלב הבא מבחינתה צריך להיות להתחיל להתייחס לבמה כמקצוע, לקהל כקהל ולדקות שהיא עליה כמופע של חייה. לשיר טוב זה לא מספיק, כידוע, היא צריכה למוד להופיע, ואז באמת היא תהיה מדהימה. מלבד זאת, אשמח לשמוע אותה שרה בעברית, למשל שירים של ריטה ומירי מסיקה. יהיה עניין.
ציון: 9
גלי גרינברג – סתם שני אנשים
בצפייה ראשונה הביצוע של גלי גרינברג באמת לא היה מספיק טוב, אבל בצפייה שנייה ושלישית, באופן מפתיע הוא נשמע משופר. כשניגשים לשיר פופ, צריך או לשיר אותו מאוד יפה, או מאוד מרגש, ולהשתדל שלא יהיה בדיוק כמו המקור. לגרינברג יש קול נחמד, לא מספיק יפה, והיא לא הצליחה לרגש. היא גם נשמעת דומה מדי לדלומי. בתחילת הביצוע היא עוד החזיקה, אבל ככל שהשיר התקדם גם הטכניקה שלה התדרדרה, והתברר שהיא לא מספיק טובה כדי לעמוד בזה. חבל. אולי זה יקרה איתה בהמשך.
ציון: 7
אביתר אדיר - Always on the Run
האודישן של אביתר אדיר הוא דוגמה מצוינת לשלם שגדול מסך חלקיו. הנגינה שלו ברמה טובה (בהנחה ששמענו אותו בחי ולא כחלק מההקלטה שברקע), השירה שלו בסדר גמור, סוג של חיקוי ברמת דיוק נאה עם מבטא ישראלי שמורגש בקצוות. מה שהכי חזק אצלו היו האנרגיות הגבוהות, הגישה הרוקיסטית, האווירה של החופש והתחושה שהוא נהנה מכל שנייה. לני קרביץ, המבצע המקורי של שיר הנושא מהאלבום "Mama said", הוא מהרוקרים שבשבילם המוזיקה היא קודם כל בילוי. עושה רושם שאדיר הולך בעקבותיו. בתקווה לבלות איתו עוד הרבה פעמים.
ציון: 9
הטרמפיסטים – בזמן האחרון
הטרמפיסטים הם אולי ארבעה חבר'ה נחמדים, אבל הם ממש לא רוקרים, ובטח שלא "רוק ישראלי אמיתי", כמו שטען אסף אטדגי. הסולן שלהם הוא לא זמר מספיק טוב, והשירה שלו עבדה רק כשמאחוריו התווסף עוד אחד מחבריו בקול שני. מעבר לזיוף, הקול שלו לא מספיק טוב, והוא בטח לא זמר רוק, כמו שניסו להציג אותו. החבר'ה האלה גם לא מנגנים מספיק טוב. ככה נראית להקה שהיא עדיין בוסר, שעוד לא השתפשפה מספיק. הלהקות הכי גדולות ברוק, כולל בארץ, חרשו חודשים ושנים של עשרות ומאות הופעות לפני שהצליחו להגיע לרמה הנאותה. הטרמפיסטים, במקרה הטוב, תפסו כאן טרמפ.
ציון: 7
נועם פרג' – "שלג בשרב"
נועם פרג' נשמעה כמו חיקוי יפה לשירי מימון, ושרה עם ים של מניירות, אבל את הכישרון הבסיסי יש לה. בגילה הצעיר היא מוכיחה כישרון טבעי נהדר. יותר מהכל היא מזכירה את ריטה בצעירותה, בימים התמימים של "שביל הבריחה" בקדם אירוויזיון (שהיו תמימים אף יותר מ"ימי התום"). רק היה חסר לפרג' איזה ז'קט צהוב ותנועות עם הכתפיים כדי לעורר סערה ציבורית. לקראת סוף הנאמבר שלה היא פתחה לסופר-ווקאל מהסוג המקסים, פתיחה שכולה ניצחון. שאפו.
ציון: 8.5
יוחי אדוורדס – Angels
בהאזנה ראשונה הביצוע של יוחי אדוורדס נשמע מדהים, כמעט עוצר נשימה. בהאזנות חוזרות מתחילים להבחין במגרעות שהיו כאן, שהן מעטות אבל נוכחות. ברור שבהשוואה לזמרים ישראלים, אדוורדס מביא צבע נדיר, יכולת קולית טובה, מבטא מצוין וחיבור רגשי, אבל ההגשה שלו עוד לא מדויקת עד הסוף, וצודק אטדגי שיש זמרים גדולים ממנו. בכל זאת, כאודישן ראשון, זה היה ביצוע מרשים, עמוק, חזק, כמעט מפואר. יפה לו מאוד. וכרגיל אצל אלה ששרים באנגלית, יהיה מסקרן לשמוע אותו בעברית. הרפרטואר של מומי לוי ממתין.
ציון: 8.5
לירוז בלאס – If I Ain't Got You
אחרי שאורית ביינסאי נכנסה ללב, נועם פרג' פתחה מנועים ויוחי אדוורדס ריגש, באה לירוז בלאס, והראתה שבאודישנים האלה הגבול הוא השמיים. לא זוכר אודישן כזה טוב מאז ליאור פרץ בעונה שעברה. הגברתי את הכפתור של הווליום עוד ועוד, עד שהגעתי למקסימום. אפשר להגיד שהצבע שלה יכול להיות מרגש יותר, אבל כשמאזינים לביצוע בכללותו, היא באמת נולדה זמרת, היא נשמעת מקצועית, כמעט מקצוענית מדי, ויהיה מאוד מסקרן לשמוע אותה כאן בהמשך העונה. כל הכבוד.
ציון: 9.5