היתה שנה ממש לא רעה במוזיקה בכלל, ובגזרת הרוקנ'רול שלה בפרט, הגם שקיבלנו יותר אלבומים עם כמה שירים ממש טובים מאשר אלבומים שהם יצירות שלמות ראויות. תכף יציפו את העיתונים ואת אתרי האינטרנט רשימות סיכום מלומדות שיסמנו טרנדים, יקשרו כתרים וידיחו מועמדים לגיטימיים – את חלקם בצדק, אחרים בשם הניסיון להיות יותר חכמים מהמומלץ ולאור הדחף הבלתי נשלט להשתמש בביטוי "אובר רייטד".
למרבה הצער, ממש ברגעים אלו אתם קוראים רשימה מסוג זה בדיוק. אלא שמבחינתי, השאלה היחידה במבחן האלבומים הטובים של השנה היא לאיזה מהם חזרתי שוב ושוב, ואת איזה מהם אני עדיין שומע באופן קבוע פחות או יותר. הכי קל לומר שהאלבומים של הוט צ'יפ, טינג טינג טינגז וטי.וי און דה רדיו הם נקודות השיא של 2008, ובקרוב הרבה מאד אנשים לא יתנו לכם להימלט מהעובדה שככה הם חושבים, כמה מחברי הטובים נמצאים ביניהם, אבל בטח שבמקרה האחרון מאד היה מעניין לדעת כמה מאלו שנשבעים בלהקה הניו יורקית באמת לא יכלו להיפרד מ "Dear Science" שלהם, או מה קרה להם נפשית אחרי האזנה רצופה. אותי למשל זה הופך לאדם חסר סבלנות ולא נחמד לסביבה. אבל על טעם וכו'.
ויכוחים על למי יש יותר גדול הם גם מעייפים וגם לא טובים לעור הפנים, אז הנה, רשימה אישית במיוחד, כולל רגעים – שמישהו ירחם על נשמתי – מיינסטרימיים. ואם מישהו תוהה איפה האלבום של הקילרז, אז הוא סתם לא מספיק טוב, למרות שהוא כולל בתוכו את שיר השנה, "Human". רגע לפני חמשת הגדולים, חובה לחלוק מילים יפות גם לאלבומי הבכורה של Fleet Foxes, The virgins ו- Vampire Weekend, ל"Saturnalia" של The Gutter Twins ול"Intimacy" של Bloc Party, כולם עשו השנה קילומטראז' נאה, מי יותר ומי פחות, באייפוד שלי.
5. The hold steady, "Stay Positive"
נעורים אבודים, חלומות שבורים, התבגרות, שגרה. נו, החומרים המשעממים האלה שמהם עשויים החיים. עד שזה מגיע לקרייג פין. הוא כבר יודע לכתוב על זה שירים שמסובבים לך את הבטן (למשל "Sequestered in Memphis", על שורתו "באור של בר היא נראתה בסדר, באור יום היא נראתה מיואשת, אבל זה בסדר, גם אני הייתי מיואש"). באלבום הרביעי שלהם המשיכו דה הולד סטדי הברוקלינאים לעשות רוקנ'רול ברים (הכוונה לברים אמריקאיים, לא לאפרטמנט) שתופס לך את אזור החלציים ולא משחרר. אגב, אתה גם לא רוצה שהוא ישחרר.
4. Coldplay, "Viva La Vida or Death and all his Friends
קל ללגלג על קולדפליי. לפעמים זה אפילו מתבקש, אבל הרבה פעמים זה ממש לא נחוץ, שלא לומר מזיע. מה לעשות, כריס מרטין וחבריו יודעים מה הם עושים. בסדר, הם רוצים להיות יו 2, והאלבום הזה היה אמור להיות ה"Unforgettable Fire" שלהם, והוא לא, אבל בריאן אינו, שהפיק את שני האלבומים האלה, לא לגמרי פספס פה. הרביעי של קולדפליי היה צריך להיות טוב יותר, אבל גם ככה הוא מלא בשירים סוחפים שלוחצים על הנקודות הנכונות, בראשם שיר הנושא.
3. Kings of Leon, "Only By the night"
כן, קינגז אוף ליאון הפכו ללהקת רוק אצטדיונים. לא, אין בזה שום דבר רע. להפך. אחרי שאלבומם הקודם קצת התבלבל עם עצמו, בני משפחת פולווויל הצליחו להציל את עצמם מעצמם וחזרו עם אלבום מעוטר המנונים, אבל כאלה שלא גורמים לך לזוז באי נוחות בבואך לחשוב על הדרך שעשו הבנים מטנסי מאז אלבום הבכורה שלהם מ-2003, "Youth & Young Manhood", שהיה, איך לומר, קצת פחות ישיר בקומוניקטיביות שלו. מי שרוצה לרדת מהעגלה הזאת בתירוץ שקיילב והחברים כבר לא מה שהיו פעם מוזמן למהר, זה רק ישאיר יותר "Sex on fire", "Use Somebody" ו"Crawl" בשבילנו.
2. MGMT, "Oracular Spectacular"
אלבום הכיף חיים של השנה, בלי תחרות. אמנם יותר פופ מרוק, פלוס שקשוקה של כל ז'אנר בסביבה, אבל צמד הניו יורקים בן גולדווסר ואנדרו ואנווינגארדן חתום על חתיכת בכורה משמחת, שכשיצאה סיפקה את אותם רגעים נדירים בהם אתה מרגיש שאתה נמצא במקום הנכון בזמן הנכון. "Electric Feel" (מגובה ברמיקס מעולה של ג'אסטיס), "Time to Pretend" ובעיקר "Kids" הם קטעים מושלמים, הטקסטים מודעים לעצמם בדיוק במידה, ועכשיו רק נותר לראות מה הצעד הבא של מי שכרגע נחשבים לאחד השמות הכי לוהטים במוזיקה העולמית.
1. Glasvegas, "Glasvegas"
עזבו אתכם מהייפ וכל חבריו, עזבו אתכם מכל רשימת ההשפעות המתבקשת, כבר הרבה מאד זמן שלא זכינו ללהקה כמו גלאסווגאס הסקוטים. קירות הסאונד, העוצמה, האינטנסיביות, המלודיות, הטקסטים הלא מתייפייפים (פחות בן פוגש בת – בת זורקת בן ויותר התבגרות ממש לא פוטוגנית ברחובות גלאגזו האכזרית, חיים של דקירות, אבות נוטשים ועובדות סוציאליות) ומעל הכל המבטא הכבד של הזמר ג'יימס אלן, כל אלה גורמים לך לרצות עוד ועוד מהדיסק הזה ולהתפלל שהפעם אכן לא מדובר בלהקת הייפ שתעלם באותה מהירות שבה זרחה על עולמנו. בגלגלצ כבר התחילו לנגן את "Daddy's Gone", אחד מהשירים הטובים של השנה, ובאלבום הבכורה של גלאסווגאס, מאלבומי הבכורה הטובים אי פעם, יש לא מעט קטעים שנושפים בעורפו. לאחרונה יצא אי.פי חדש של הלהקה, like a kiss)" "A snowflake fell (and it felt הוא שמו המקסים, שם אפשר לקבל עוד מתנות לכריסמס, דוגמת "please come back home". עכשיו כל מה שחסר זה קצת חורף.