בשלושת השבועות האחרונים האינסטגרם של סטטיק התפוצץ בתמונות מעוררות קנאה. כאילו כל הבלינג שלו לא היה מספיק מנקר עיניים גם ככה, סטטיק הסתובב עם שותפו בן אל ברחבי ארה"ב במטרה לקדם את יציאת הגרסה האמריקאית של "טודו בום", קומפלט עם רימיקס מאת אמן הרגאטון הענק ג'יי באלווין. אז סטטיק העלה תמונות עם באסטה ריימז, פלויד מייוות'ר, שאגי ואפילו אליל נערות ישראל ניק ג'ונאס, אבל בין רצף התמונות הנוצצות, בלטה אחת עם ישראלי-אמריקאי גבוה בן 60. הוא לא רק האיש הכי עשיר ברשימה, אלא ללא ספק האדם החזק בה. כן, גם יותר ממייוות'ר.
ליאור כהן הוא שם שאולי יצלצל מוכר לחובבי ראפ. מה לעשות, ראפרים ממש אוהבים להשתמש בשמו. ריק רוס אמר ב-"Brun" שהוא "מביא כסף כאילו אני ליאור כהן", מיגוס התרברבו שהם עושים איתו בראנץ' ב-"Street Nigga Sacrifice", מאק מילר התלהב שליאור כהן מתקשר למנהל שלו ב-"It Just Doesn't Matter" וקניה ווסט קרא לעצמו "הליאור כהן של כריסטיאן דיור" ב-"Devil in a New Dress". אין ספק שכהן עשה לעצמו שם בתעשיית ההיפ הופ. יש המכנים אותו "לנסקי הקטן", על שמו של המאפיונר היהודי המפורסם מאיר לנסקי.
כך או כך, אין ספק שכהן הוא הישראלי החזק ביותר בהיסטוריה של ההיפ הופ, ומצליח להישאר רלוונטי בתעשייה המשתנה תמידית כבר כמעט ארבעה עשורים. הוא ניהל וטיפח את ראן די.אם.סי, הביסטי בויז, פאבליק אנמי, דה לה סול וטרייב קולד קווסט עוד באייטיז. כשהפך למנהל לייבל ההיפ הופ המכונן דף ג'אם, הוא הכיר לעולם ראפרים כמו ג'יי זי, רדמן, די.אם.אקס, לודקריס וקניה ווסט. בשנים האחרונות היה חתום על גילוי אמנים כמו טראוויס סקוט, מיגוס, יאנג ת'אג ופאטי וואפ.
בתוך התעשייה הוא מפורסם בזכות שני דברים: הראשון הוא הגודל המאיים שלו, 1.95 מטר של גנים צבריים גזעיים, כתפיים רחבות ופני בני גנץ; השני, גם היא תכונה שאפשר לייחס לאותם גנים, היא החוצפה והישירות שלו. כהן בוטה, אגרסיבי ויודע לשים גם את הראפר הכי קשוח במקומו. פוזה נוטה להתקפל אל מול כריזמה מאיימת. אז איך בדיוק בחור יהודי שגדל בפרבר אמיד של לוס אנג'לס, בעל מבטא מוזר (הוא טוען שזה שילוב בין מבטא ישראלי למבטא של קלינאי תקשורת) הצליח להגיע לעמדות הבכירות ביותר בתרבות אפרו-אמריקאית?
כהן נולד בשנת 1959 בניו יורק לאלישע כהן, איש עסקים ישראלי, וזיוה סירקיס נאומן, שעבדה בזמנו בקונסולה הישראלית. הוריו התגרשו כשהיה בן 3, וליאור נשלח לגור בבית אומנה במושב כפר חיים שליד נתניה למשך שנתיים במהלך המאבק המשפטי של הוריו. עד שחזר לגור עם אימו, עכשיו בלוס אנג'לס, הוא כבר הספיק ללמוד מספיק עברית כדי שזה יקשה על האנגלית שלו. לכן קלינאי התקשורת ניסה לשווא לעזור לו לבטא R כמו אמריקאי אמיתי. "כשחזרתי לאמריקה, בבית הספר, שיחקנו בייסבול", סיפר כהן בריאיון. "המאדרפאקרז בחרו אותי אחרון, בגלל השם והמבטא המצחיקים שלי. אבל תפסתי כל פאקינג כדור והעפתי את כולם. זו היתה הפעם האחרונה שבחרו בי אחרון. אני לא כזה אינטליגנט ואין לי כישרון משוגע, אבל אני מוכן לעבוד ממש קשה".
הוא בכלל היה אמור להיות אנליסט פיננסי. בגיל 21 הוא התקבל למשרה משעממת בסניף של בנק לאומי (כן, הישראלי) בבוורלי הילס. הוא קורא לזה התקופה הנוראה בחייו. בעודו תקוע במשרד קטן ללא חלונות, כמה מחבריו ארגנו ערבי הופעות של להקות מקומיות ודירבנו אותו להרים אחד משלו. בניגוד לחבריו, כהן הכיר מעט את ז'אנר ההיפ הופ שרק החל לפרוח בשנות ה-80. הוא ראה שבאזור לא רחוק ממנו מתקיימת הופעה מוקדמת של ראן די.אם.סי. הוא פנה אליהם וסגר אותם בגרושים כדי לבוא ולהופיע לצד הלהקות המקומיות שלו אחרי ההופעה שלהם. בין הלהקות האלו, אגב, היו גם פישבון ורד הוט צ'ילי פפרז.
ההופעה היתה הצלחה עצומה עבור כהן, שהרוויח 35 אלף דולר באותו הלילה על השקעה זניחה של 700 דולר. הוא אמנם הפסיד את כל הכסף הזה בהופעה הבאה שארגן (של הרכב הראפ Whodini), אבל הרוויח את חלון הכניסה שלו לתעשייה כשחברי ראן די.אם.סי הכירו לו את ראסל סימונס, המקים של דף ג'אם, שהביא את כהן לעבוד איתו. כבר ביום הראשון שלו, כך הוא מספר, הוא קיבל סוג של קידום מפתיע – מנהל סיבוב ההופעות של ראן די.אם.סי בחר לצאת לבינג' סמים לילה לפני שיצאו לחו"ל ונעלם. כהן היה היחיד עם דרכון, לכן זכה בתפקיד. ארבע שנים אחר כך כשריק רובין, המפיק האגדי ושותפו של סימונס, עזב את דף ג'ם, כהן תפס את מקומו לצד ראסל בכס המלכות של לייבל ההיפ הופ החזק בעולם.
כהן היה חיזוק משמעותי לדף ג'אם, והצליח להחזיק את הלייבל בפסגה גם כשקמו לו מתחרים אכזריים כמו דת' רואו של שוג נייט ובאד בוי של פאף דדי. בכל פעם שעמד מול אתגר, הוא מצא אמן חדש שכבש את עולם הראפ. הוא גם היה האדם שתפר את עסקת הספונסר הראשונה בתולדות הז'אנר, כשחיבר בין ראן די.אם.סי ואדידס בחוזה חסר תקדים לתקופתו על סך 1.6 מיליון דולר. תחת ניהולו, הלייבל נמכר בחלקים ליוניברסל מיוזיק גרופ. ב-93' הם רכשו 60 אחוז ממנו בסכום של 33 מיליון דולר. עד 98' שארית 40 האחוזים כבר עלו להם 133 מיליון דולר. כבר היה ברור לכולם שליאור כהן שווה כסף, והרבה.
כסף גדול ועמדת כוח יקנו לך אויבים, וכהן למד את זה על בשרו. לאורך השנים כהן צבר לעצמו כינוי נוסף, פחות מחמיא אפילו מלנסקי הקטן, Liar ConMan (שקרן נוכל). רוב מתנגדיו, יש לומר, היו אנשים שנפגעו ממנו ברמה העסקית. אפשר לציין למשל את חבר פאבליק אנמי פרופסור גריפ, שנזרק מהלהקה בלחץ כהן אחרי שביטא בראיון דעות אנטישמיות. תרגעו, לא כולם אנטישמים - לאויב השני שלו, דיימון דאש, יש סיבות טובות לכעוס על כהן. לטענתו, ליאור היה האדם ששכנע את ג'יי זי לזרוק אותו מחברת התקליטים שהקימו יחדיו, רוק-א-פלה. שניהם האשימו אותו בהיותו "Culture Vulture", כלומר עוף דורס של תרבות, כינוי לאדם שמנצל תרבות שלא הגיע ממנה כדי להרוויח כסף על חשבונם.
ישראלי-אמריקאי בגובה כמעט שני מטר בולט בתעשיית ההיפ הופ כמו גמל בוער בלב העיר. בשיר "The Rape Over", מוס דף קרא לו "איזה ישראלי גבוה שמנהל את הראפ שיט", ולא בקטע מחמיא. שורה לפני הוא אמר "כוחות תאגידיים מנהלים את הראפ שיט". ליאור בהחלט הרוויח את התואר המפוקפק הזה בכבוד. במקום להסתיר את השונות שלו, הוא בחר להדגיש אותה – חבריו קוראים לו little Israel ורבים בתעשייה האמריקאית מתארים אותו כסוג של "גנרל ישראלי קשוח", למרות שהקשר היחיד של כהן עם צה"ל הוא לראות חיילים מהקריה ברחובות תל אביב כשבא ללוויית אביו הביולוגי לפני עשור.