ב-3 ביולי צפויה להקת גאנז נ' רוזס בהנהגת הסולן אקסל רוז, לעלות על הבמה בפארק הירקון במסגרת פסטיבל "סאמר רוק" עם "היהודים" ו"Ugly Kid Joe". זה יקרה 19 שנה אחרי ההופעה הקודמת של Guns N Roses בפארק הירקון. אז היו חברים בלהקה שמות כמו איזי סטרדלין (שעלה להתארח בהופעה של גאנז בלונדון לפני כמה ימים), דאף מק'קגיאן וכמובן הגיטריסט סלאש.
אבל בהרכב הנוכחי של גאנז נ' רוזס יש גיטריסטים לא פחות טובים מסלאש. אחד מהם הוא דיג'יי אשבה, שנולד כדארן ג'יי אשבה, שנולד ב-10 בנובמבר 1972 במונטיצ'לו, אינדיאנה, המדינה בארה"ב בה גדל גם אקסל רוז, ועוד נגיע לזה בהמשך.
גם לו יש כובע
אחרי קריירה שכללה להקות כמו "Bullet Boys" ו"Sixx:A.M" (בה הוא חבר עד היום) ונגינה עם "מוטלי קרו" וניל דאימונד, הגיע אשבה בשנת 2009 להרכב של גאנז נ' רוזס, ישר לתוך סיבוב ההופעות שהגיע אחרי האלבום האחרון "דמוקרטיה סינית", כמחליף של רובין פינק שעבר ל"ניין אינץ' ניילז". הקהל כבר אוהב ומכיר אותו, וכמובן מזהה אותו עם הכובע הקבוע שהוא חובש על הראש, ממש כמו סלאש בימיו הגדולים.
-דיג'יי, אשבה, מה הציפיות שלך מהמופע בישראל?
"אין לי ממש ציפיות. אם הולכים לאנשהו עם ציפיות גבוהות אי אפשר לדעת מה תקבל. אני פשוט הולך ועושה את העבודה שלי - נותן לאנשים את ההופעה הכי טובה שאפשר. כשאני עולה על הבמה, המטרה היחידה שלי היא לתת 300% למעריצים. הכלכלה לא טובה כרגע, אנשים באים ומוציאים את הכסף שלהם עלינו, והעבודה שלי היא לתת להם מה שמגיע להם, שלוש שעות שהם לא ישכחו בחיים".
"ננסה לעלות מוקדם, אי אפשר לדעת מה יקרה"
-הפוליטיקה המקומית היא פקטור בשבילך?
"מה שמעניין אותי זה מוזיקה, לא פוליטיקה. מה שטוב במוזיקה זה שהיא שפה אוניברסלית. כשאנחנו מנגנים על הבמה זה כמו פסק זמן מהמציאות. אנשים יכולים לבוא ולהרגע, לשכוח את הבעיות שלהם ופשוט להנות לשלוש שעות. לכל אחד מגיעה הפסקה מכל הצרות של העולם, וזה מה שמוזיקה עושה".
-בישראל תופיעו במקום פתוח, בו חייבים לסיים ב-23:30. כולם יודעים שאקסל אוהב לעלות מאוחר. מה הסיכויים שתעלו בסביבות 20:30 כדי לתת שלוש שעות?
"ננסה... אני לא יודע. זה נראה לי די מוקדם, אבל נראה. אם זאת שעת העוצר אני בטוח שנעשה מה שאפשר כדי לעמוד בתנאים. אבל זה רוקנ'רול, אי אפשר לדעת מה יקרה".
-גדלת באינדיאנה, שזה למעשה אותו אזור ממנו אקסל הגיע. האם הוא היה הגיבור שלך כנער?
"אני חושב שהוא היה הגיבור של כולם. גאנז נ' רוזס היו מקור השראה עצום לרוב האנשים, במיוחד לכל הילדים בגילי. ניגנתי מוזיקה כל הילדות שלי, ואני זוכר שהייתי בלהקת קאברים שניגנה שירים של גאנז כשהייתי בן 13. אף פעם לא חלמתי שאני אהיה הגיטריסט הראשי של גאנז האמיתיים יום אחד.
_b.jpg)
-אתה חולק בלהקה את תפקידי הגיטרה עם רון במבלפוט ת'אל וריצ'ארד פורטאס - איך מחליטים מי ינגן איזה ליין ואיזה תפקיד?
"כולנו חולקים את כל התפקידים, אני ובמבלפוט וריצ'ארד פורטאס, ולכל אחד מאיתנו יש סאונד וסטייל מאוד יחודי, והם שונים מאוד אחד מהשני. הסטייל של ריצ'ראד הכי מתאים לקטעים של איזי (סטרדלין, שעזב את הלהקה ב-1991), באמבלפוט הוא יותר 'שרדר' על הגיטרה אז הוא ירש את הקטעים של באקטהד (בריאן קארול, שעזב את הלהקה ב-2006), ואני לקחתי את הקטעים היותר בלוזים של סלאש ורובין (פינק, עזב ב-2009), שמתאימים לסטייל שלי. אנחנו מאוד איזי גואינג עם החלוקה. כל אחד לוקח איזה קטע שבא לו, ובתכל'ס ברור לכולנו איזה חלק מתאים למי. אין כאן עניין של אגו - יש לנו כל המון כבוד אחד לשני".
"באירופה אנשים מושפעים פחות מהתקשורת מבארה"ב"
-אמרת שאתה מרגיש שבארה"ב פחות פתוחים כיום לרוק ויותר אוהבים שם מוזיקה אופנתית.
"אני חושב שמה שהתכוונתי לומר לגבי ארה"ב זה שנדמה שהם הולכים לפי מה שהתקשורת חושבת שהוא קול כרגע. התקשורת באמריקה מאוד משפיעה על דעת הקהל. כשאנחנו מופיעים בארצות אחרות, דרום אמריקה, אירופה וכו', נדמה שלאנשים יש יותר דעות משל עצמם. לא ממש אכפת להם מה התקשורת אומרת. ממה שראיתי, הם אוהבים את מה שהם אוהבים, והם יוצאים ותומכים במה שהם אוהבים. זה שונה בארה"ב, אולי בגלל שכולם מופיעים אצלנו כל הזמן, אין מחסור בהופעות".
-הייתם בכל העולם בשנים האחרונות. איפה הרגשת שקיבלו אתכם הכי יפה?
"אירופה, ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו... אבו דאבי הייתה מעולה, אוסטרליה. אני לא יכול לחשוב על מקום אחד שהוא הכי הכי".
>> גאנז נ' רוזס בהופעה בלונגון - סיקור וביקורת
>> הדרישות של אקסל רוז: כירופרקטית, מסאז'יסטית, חדר כושר ו-9 אמבטיות