שנת בחירות

רמי פורטיס - אלבום משולש

בגיל 54 נמצא פורטיס בשלב בקריירה בו ההצלחה היא סוג של בונוס, משהו שממש לא חשוב אם יגיע, כי העיקר זה להמשיך ליצור, לבעוט, להיות רלוונטי. האיש, שאחראי לשתיים מהמהפכות הגדולות ברוק שלנו, כבר לא חייב שום דבר לאף אחד. חוסר הציפייה ממנו לכבוש שוב בסערה את הזירה, אמור לשחרר אותו עוד יותר מפעם. מהחופש הזה אמורים להגיח שלושה (!) אלבומים, שייצאו במקביל או אחד אחרי השני במהלך השנה הקרובה. על אחד מהם עבד לבדו, באולפן הקטן שבנה בביתו. על השני עבד עם טריו הנגנים איתו הוא מופיע מזה כשנתיים - גיל סמטנה (בס) ויובל שפריר (תופים), שמנגנים איתו עוד מאז שהסיפורים יצאו מהקופסא. אבל השפיץ של כל העסק אמור להיות עידו אגמון (גיטרה). פורטיס תמיד היה חסיד של עבודה במסגרת של להקה או חבורת נגנים, וההפריה ההדדית בינו לבין נגניו היא בסיס שעליו אפשר לבנות אלבום מצוין. הדיבור הוא גם על אלבום שלישי, שכרגע לא ברור עדיין מה יכיל ואיך נוצר. אבל זה לא כל כך משנה, כי הקרקע השחונה של מדבר הרוק הישראלי צמאה גם בשנת 2009 לזיעה של פורטיס, שתרווה אותה בקסם הישן, המוטרף והטוב ההוא.

משינה – אלבום עשירי

בניגוד לפורטיס, למשינה יש הרבה מה להוכיח. הלהקה הכי גדולה בתולדותינו ספגה בשנים האחרונות יותר מדי עלבונות מצד כל מיני דורשי רעתה, וידעה תמיד להחזיר בהופעות מפוצצות ומשובחות, כולל קונסטלציות עם פורטיסחרוף ואהוד בנאי. עכשיו הגיע הזמן להראות לכולם מאיפה משתינה הגיטרה של שלומי ברכה. בניגוד לפעם, מדינת ישראל לא יושבת וממתינה לאלבום חדש שלהם, וזו בדיוק ההזדמנות של משינה לחזור ולזכות באליפות. בנאי וברכה יכתבו וילחינו, דיין ובנסון יהיו מה שהם יודעים להיות – אחד משלושת הבס-תופים הכי גדולים שנוצרו בארץ, וחודורוב, כמו חודורוב, יעמוד בשער וינהל עניינים מאחורי הקלעים. בעיני, משינה אף פעם לא איבדו את זה. "אני צוחק איתך" הוא לטעמי שיר טוב, "התשובה" שיר מצוין, "משהו קטן וטוב" - עוד יותר מצוין. אז עזבו אתכם מכל מי שמחפש לצבור רייטינג על חשבונם. הימור שלי: האלבום הבא של משינה יהיה מעולה.

החברים של נטאשה - אלבום קונספט

מאז ומעולם היו החברים של נטאשה להקת אולפן משובחת ולהקת הופעות בינונית. כיוון שמדובר באלבום חדש, אפשר להיות שקטים, ולצפות למוצר משובח. קצת קשה להאמין, אבל בעשרים שנות קיומה הוציאה הלהקה הנהדרת הזו רק שלושה אלבומי אולפן אמיתיים, אחד מהם כפול ("רדיו בלה בלה"). ברור שכאשר מוסיפים את נפח היצירה של שטרית ודוכין בנפרד, נאספים עוד המון שירים טובים. ועל זה, על היכולת הפנומנלית של השניים לכתוב ולהלחין, ועל החיבור בין שניהם - שמזכיר, יותר מכל חיבור אחר של שני יוצרים במוזיקה הישראלית את זה של לנון ומקרטני, מבחינת העבודה המשותפת – על זה יקום (או חו"ח ייפול) האלבום החדש של הנטאשות. קשה היום לדמיין את הרוק הישראלי בלי האלבום הראשון ובלי "שינויים בהרגלי הצריחה". קשה לדמיין את דוכין, שטרית וחבריהם נכשלים לראשונה בחייהם באלבום משותף.

כנסיית השכל - אלבום קונספט

עמי רייס הוא בחור נחמד וכישרון מוזיקלי יוצא דופן. החיבור שלו עם המוזיקה והמילים של יורם חזן ורן אלמליח הוביל לאחת ההצלחות הכי גדולות של הרוק הישראלי בשנים האחרונות. עכשיו הכנסייה ורייס (שבינתיים צורף רשמית להרכב) כבר מדברים על אלבום חדש, קונספטואלי, שייקח את השילוב בין היכולות שלהם צעד אחד קדימה. למרות ההצהרות, ברור לכולם שיהיה קשה מאוד "להשאיר בצל" את ההצלחה של "אוטוביוגרפיה", או אפילו לשחזר אותה. מצד שני, הרוקנ'רול תמיד תודלק מאמביציה ונולד כל פעם מחדש מחלומות. וכשיורם חזן מדבר על הקלטות בחורף, בתל-אביב הקרה והמלנכולית, אי אפשר שלא להתרגש.

אביב גדג' – אלבום סולו ראשון

אם אפשר היה לכמת כישרון ואהבה מהקהל לכסף, אביב גדג' כבר היה גר בבית חדש על המצוק בארסוף. בינתיים, בדירה שכורה מול הים בתל-אביב, הולך ונוצר אלבום מדהים, שימשיך לגלגל את החלום שהחל ב"נאמנות ותשוקה", והתפרץ בגדול ב"מנועים קדימה". שירים מצוינים יש. הרכב מלווה שעושה רעש מדויק ואיכותי, בראשות הגיטריסט רון בונקר, גם יש. הציפיות מגדג' גבוהות, אבל מי שמכיר אותו יודע שהאגו שלו לא חותם על צ'קים שהמוזיקה שלו לא יכולה לפרוע. לפי כל הסימנים הוא הולך להפגיז.

גבריאל בלחסן - אלבום כפול

כן כן, הוא חוזר. הזמר בעל הקול המנסר, הגיטריסט שמחביא חומר נפץ בין האצבעות למיתרים, היוצר שכותב את הזיות הנפש שלו בתוך השירים, אחת הדמויות הכי מרתקות בנוף המקומי. גבריאל בלחסן יהיה לנצח שילוב מסוכן בין כישרון גדול, נפש אצילית, אישיות רחבת לב ובלגנים בראש. התוצאה תמיד תהיה מעניינת. אלבום חדש שלו, ועוד כפול, הולך להיות יום חג לחובבי האלטרנטיב באשר הם, לכל מי שאי פעם שכב לישון בלילה, עם "בתוך הצינורות" שמפרפר לו במוח ומסרב לצאת. "רכבות" ו"השנים היפות של גבריאל" נעו בין פנטזיה שמתגשמת לסיוט יומיומי. הכנות של "בשדות" איימה להבעיר כל מה שעמד בדרכה. לכן רק המחשבה על שתי כנפיים נוספות שתצמחנה למלאך גבריאל, כבר מגרה את התיאבון.

ירמי קפלן - "חשק"

זה הולך להיות האלבום המרגש של השנה. האלבום שיספר את סיפור הפרידה של ירמי מאשתו, לא הרבה אחרי שאסף אמדורסקי, חברו ל"תערובת אסקוט", עשה זאת. אם מניחים בצד את הצד הצהבהב והמיותר, נשארים עם הפרידה כמנוע היצירתי הכי גדול שקיים ברוקנ'רול. אפשר שלא לספור את קפלן כפקטור משמעותי בתמונה הכללית, אבל איש לא ייקח ממנו את האנרגיות, יכולות השירה, הכנות, הנכונות ללכת עד הסוף עם החשיפה האישית ואת התכונה שלו לארוז את הכל בלהיטים קליטים עטופים במוזיקה שעושה חשק לעשות סקס, לשתות ולרקוד. זה ירמי, על הטוב והיותר טוב שבו. לכן גם אלבום פרידה שלו, שלכאורה אמור להיות עצוב, הולך בעצם להיות סוג של חגיגה.

ג'ירפות – אלבום שלישי

קיים פער גדול בין המוזיקה שג'ירפות עושים ונמצאת באלבומים שלהם, לשואו שהם נותנים על הבמה. בין הטקסטים החולמיים-מסוייטים לבין נאומי התוכחה והקרקס שמתנהל בהופעות. המוקד של ההבדל הזה הוא כמובן הפרפורמנס המטורף של גלעד כהנא. כלהקת אולפן ג'ירפות הרבה פחות מעניינת מאשר כלהקה מופיעה, ולמרות זאת, ואחרי ההצלחה הענקית של "גג", הציפיות מהאלבום השלישי שלהם גבוהות במיוחד. כי כהנא הוא כמו הווארד סטרן - בין אם אתה אוהב אותו או שונא אותו - לנצח תרצה לשמוע מה הדבר הבא שהוא הולך להגיד. כשמוסיפים לזה את התרומה היצירתית של יאיר קז ושאר החברים, עשויה להתקבל אסופת שירים ששוב תצליח לשלוח את צווארה הארוך והמנוקד ולהתגנב למיינסטרים בדלת האחורית, או מהגג.

שחר אבן צור – "כיכר מגן-דוד"

לשחר אבן צור יש לא מעט כישרון ולא פחות מזה כריזמה ואנרגיה. אם לפני כמה שנים הוא היה שווה להיט אחד ענק, שסחב אחריו אלבום שלם ("עירומים"), לא תהיה לו בעיה לעשות את זה שוב. אלא שבשנתיים האחרונות אבן-צור קצת התבלבל. בהתחלה דובר על אלבום או EP שייתמקד בחיי הלילה, ממנו יצא הקליפ הפרילנדי "רוקנ'רול". אחר כך הוא יצא להופעות עם שירים אחרים וניסה לעבוד עם שי להב כמפיק מוזיקלי. בסוף הוא גנז כמעט את כל החומרים ויצר אלבום חדש לגמרי בשם "כיכר מגן דוד", בו מעורב גם אחיו אייל אבן-צור (צורי), שאמור להוציא מתישהו אלבום סולו משל עצמו. מ"כיכר מגן-דוד" יצא בקיץ הסינגל "אישה", שזכה להתעלמות ברדיו. השבוע הוציא אבן-צור את "זה הזמן", סינגל שני ושיר קליט עם קריצה ים-תיכונית, ששרד את ימי ההופעות ההם. במקביל הוציא גם את שיר הנושא כקליפ המתעד צלמנייה עתיקה. אחרי הרעש, תרתי משמע, של "עירומים" אמור האלבום החדש להיות אלבום ההתבגרות של אבן-צור ולמצב אותו מחדש כאמן אוטונומי ולגיטימי, שיש לו מה להגיד ויש גם מי שרוצה לשמוע. אם לא, תמיד יישאר לו המקום מאחורי התופים ב"מוניקה סקס".

שילה פרבר - אלבום שלישי

למרות חוסר ההצלחה, החיבור בין שילה פרבר לדניאל סלומון הוכיח את עצמו באלבום השני שלה. מה לאביר הרומנטיקה ול"מכשפה" המאופרת בכבדות, חוץ ממנהלת אישית משותפת? בעיקר האהבה למוזיקה וההבנה שהשירים שהיא כותבת הולכים טוב עם הבגדים שהוא תופר להם. לכן השניים עובדים יחד על אלבומה השלישי, שסינגל ראשון ממנו ייצא בעוד כמה שבועות. האלבום השני של שילה פרבר היה מלא בשירים טובים, מקצתם אפילו מאוד רדיופוניים. ההחמצה שלו היא לא שלה ולא של סלומון, אלא של הקהל, ובעיקר של הרדיו. אם יש אלוהים בשמיים האלבום השלישי שלה יצליח יותר, ואולי אז גם יגלו את השני. לגבי הראשון? פרה פרה.

בונוס למתמידים: מאור כהן - אוסף כפול

שמועות וקומוניקטים הופצו, סינגלים יצאו, "שיר של יום חולין" מתוך "עבודה עברית2" כבש את הרדיו, ואלבום האוסף הכפול המדובר של מאור כהן טרם יצא. בינתיים הוא מונח על שולחנו של דרור נחום, עורך האוספים הכמעט קבוע של הרוק המקומי. למה מחכים ב"נענע דיסק"? זה יישמע מצחיק (או עצוב), אבל אולי לעונה השנייה של "מסודרים" ולעונה החדשה של "ארץ נהדרת". בכל מקרה, האוסף הכפול של מאור כהן יהיה אקלקטי מאוד ויכלול את המגוון העצום שלו כיוצר ומבצע, כמובן את כל הלהיטים ולצדם כמה פנינים נדירות ונשכחות מלב. מה ידוע על היום הזה? שהוא הולך להיות "יום הבוחר", ולשחק אותה.