בימוי: דורון צברי
מישל כהן, הילד מדימונה, שזכה ב"בית ספר למוסיקה", מתגורר עם משפחתו בת שמונה הנפשות בדירת שני חדרים. סבו היה זמר ואביו היה זמר, שאף הוציא קסטה בעברית ובה שירים מתורגמים מצרפתית של הזמר אנריקו מסיאס. עם כזה רקע משפחתי, לא פלא שגם מישל הקטן נהיה זמר. אביו של מישל, שמואל, מדגים איך הוא מתופף על מערכת תופים, ושר שיר לבנו.
האמא ברוריה כהן: "הקול שלו זה קול אלוהים"
"אף פעם לא אמרתי לעצמי שאני זמר טוב, כל הזמן אמרו לי", אומר מישל. "אני תמיד שרתי אבל אף פעם לא פיתחתי את זה. בכיתה בבית הספר אני מקבל רק תגובות טובות. אין לי חברה, אבל יש הרבה בנות שאם אני רוצה...". בהמשך הוא אומר: "בטח שקיבלתי הצעות חברות מבנות".
בתוכנית הגמר של "בית ספר למוזיקה" צופים מישל ומשפחתו בביתו של ראש עיריית דימונה וכולם מריעים כשמישל שר. את השיר איתו זכה, "אל תשליכני לעת זקנה", בחר מישל לבקשת הוריו: "לקחתי את הסיכון בשבילם", הוא אומר. כאשר מכריז צביקה הדר על מישל כזוכה השמחה כמובן גדולה מאוד. בבוקר שאחרי הזכייה המרגשת אומרת אמו של מישל ברוריה כהן: "הקול שלו זה קול אלוהים, זה קול מאלוהים. זה מתנת אל, הוא קיבל מתנה מהאל. יש לו את זה, זה העוצמה, זה ממנו".
מישל כהן: "אני רוצה להיות כמו אייל גולן"
בחצר בית הספר, בבוקר שאחרי הזכייה, מכריז המנהל בגאווה: "יום שמח לנו היום בבית הספר, תלמיד שלנו, מישל כהן, זכה אמש ב'בית ספר למוסיקה'!", והילדים מתנפלים על מישל בחיבוקים ומבקשים ממנו חתימות. המורה משכנעת את מישל להגיד תודה ואחד החברים מרים אותו על הכתפיים. "לא דמיינתי את זה ככה", מודה מישל. "קל להתבלבל אבל צריכים לחשוב על זה טוב, לפני כל מה שאתה עושה".
"אני רוצה להיות זמר ים תיכוני טוב ומצליח, בעזרת השם", אומר מישל על העתיד הצפוי לו. "אני רוצה להיות כמו אייל גולן. אהיה 'מישל כהן', אבל כמו אייל גולן. אני בינתיים כולה מישל, אבל אנשים מסתכלים על זה כאילו אני כבר אייל גולן, כאילו משהו רציני, וזה לא עד כדי כך, זו רק תוכנית טלוויזיה, אבל כולם רוצים אותי עכשיו".