פסטיבל "ג'אז בים האדום" ה-27 יתקיים ב-18-21 באוגוסט בנמל אילת, ויכלול הופעות של ענקי הג'אז ברנפורד מרסליס, אל פוסטר עם וואלס רוני והברזילאי ז'ואאו בוסקו שיארח את אחינועם ניני.
לצידם יופיעו אמני ג'אז נוספים מהעולם לצד אמנים ישראלים, כמו ניקולאס פייטון, ג'ף באלאד עם מיגל זנון וקווין הייס, ג'יין מונהייט כאורחת של "מכון תלוניוס מונק", שלישיית מאט סקופילד, Tartan, ג'רלד קלייטון, אבישי כהן, אלברט בגר, אסתר רדא, כריס דייב והדראמהדז, שישיית תמי שפר ועוד. ניהול אמנותי: דובי לנץ ואלי דג'יברי.
לעומת שנים קודמות השנה מוקם "כפר פסטיבל" בחוף הדקל באילת, סמוך לאתר הפסטיבל. ב"כפר" יהיו מתחמי לינה לצעירים ומשפחות בתשלום סמלי, באהלים ותחת כיפת השמים, עם שירותי החוף. ב"כפר" תמוקם במת הג'אם סשן המסורתית, המארחת מדי לילה הופעות מרהיבות של אמני הפסטיבל ואמני ג'אז צעירים, המופיעים עד השעות הקטנות הלילה ויוצרים חוויה מיוחדת של ג'אז מרענן.
רביעיית ברנפורד מרסליס
רביעיית אל פוסטר עם וואלאס רוני
המתופף אל פוסטר הוא אחד מבני דור הנפילים של הג'אז האמריקאי. פוסטר בן השבעים גדל בהארלם, ניו יורק, בתקופה שבה כל אגדות הג'אז התהלכו ברחובות. בגיל עשר קיבל סט תופים מתנה לחג המולד. אבל אז עוד לא ידע שתופים יכולים להיות חלק גדול ומרכזי של הג'אז. הוא ניגן על התופים חצי שנה, והניח בצד, עד ששמע בגיל 13 את המתופף מקס רואוץ' שניגן עם החצוצרן קליפורד בראון וחייו השתנו. רואוץ' גרם לו להבין ש"אפשר לעשות מוזיקה על תופים". פוסטר היה למתופף מוזיקלי ורב הבעה, מישהו שבאמת "מנגן" על התופים. הוא מתופף רב גוני, מבי בופ, לג'אז חופשי לג'אז רוק ונודע ברגישות חריפה ויכולת ייחודית לתקשר בדרך כמעט טלפתית עם שותפיו המוזיקליים.
בקריירה של יותר מחמישה עשורים ניגן פוסטר עם רשימת שמות שהיא אנציקלופדיה קטנה של ג'אז, אם למנות בודדים: קנונבול אדרלי, ת'לוניוס מונק, פרדי האברד, סוני רולינס, הרבי הנקוק, דייב הולנד, צ'יק קוריאה, ביל אוואנס, ברנפורד מרסליס, סטינג, ג'ון מקלפלין, ג'ו הנדרסון, מישל פטרוצ'יאני, מייקל ברקר ועוד ועוד. אחד משיתופי הפעולה הפורים והידועים ביותר שלו הוא עם מיילס דיוויס. הוא ניגן איתו בהרכב הפאנק פיוז'ן הגדול בשנות השבעים, היה אחד הבודדים ששמרו איתו על קשר בזמן שפרש, ולאחר מכן השתתף באלבום הקמבק ב-1981, והוא המוזיקאי היחיד שניגן עם מיילס בשתי התקופות. באוטוביוגרפיה שלו כתב עליו דיוויס: "מבחינת מה שאני רציתי ממתופף, לאל פוסטר היה הכל".
ז'ואאו בוסקו עם אחינועם ניני
עם ארבעים שנות קריירה מפוארת מאחוריו, ז'ואאו בוסקו הוא אחת הדמויות הבולטות והמעניינות במוזיקה הברזילאית הפופולארית. בוסקו בן ה-67, זמר וכותב שירים, גיטריסט בעל סגנון ייחודי ומעבד, הוא אמן שנודע ביצירתיות בלתי מתפשרת, כוח, חיוניות ומרץ, ובסגנון הגשה ייחודי ונוגע ללב.
על אף שיש לו אימא כנרת, אבא זמר סמבה, אחות פסנתרנית ואח מלחין, בוסקו דווקא למד הנדסה והוסמך כמהנדס אזרחי, אך בזמן הלימודים באוניברסיטה התפרץ החיידק המוזיקלי, והוא נסחף אחר מיילס דיוויס, בוסה נובה ועוד. את דרכו החל ככותב שירים לאליס רז'ינה, אחת הזמרות החשובות בברזיל, ולאחר שנפטרה נכנס הוא לאור הזרקורים. תחילת הקריירה שלו היתה בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל, והוא פעל תחת איומי השלטון. "כל מה שהלחנת או שרת, צונזר", סיפר, "כל יצירה שכתבתי היתה כרוכה בבילוי של שעות במשרדי הצנזורה, בהתדיינות עימם, לפעמים אפילו על מילה אחת". אך המחאה והיצירה תחת עול רק חידדו את העשייה. בוסקו הוא מלחין של מבנים מלודיים והרמוניים מבריקים, ביקום מוזיקלי מגוון הוא מלהטט בחומרי הגלם הבסיסיים שמהם בונים שיר מצוין - מנגינה, קצב, הרמוניה, מילים, שירה. סמבה ובוסה נובה, רוקנ'רול, ג'אז וסגנונות אתניים משתלבים לתערובת אקלקטית, אינטנסיבית ומאתגרת. מתחילת שנות התשעים מופיע בוסקו ברחבי העולם, אך למרות הפופולריות הגדלה מחוץ לארצו, הוא נותר נטוע בברזיל ולא עזב אותה. ברזילאי אמיתי, בלב ובנשמה.