לפני כשנתיים הצגנו לכם את טולה (Tula, ליטל אימברי זמר), זמרת מתחילה עם פוטנציאל, ושאיפות ענקיות. בהמשך סיפרנו גם על ה EP שלה, ועל המעבר לחו"ל, כי בארץ, לדבריה, ניסו ליישר אותה לפי מה ש"נכון". "תכלס, רציתי להעביר את האמת שלי החוצה ופה בארץ ניסו להתאים אותי למיינסטרים למה שיהיה מושמע בגלגלצ" היא סיפרה בזמנו. "לא הייתי מסוגלת, נקרעתי בין מי שאני לבין המיינסטרים. הייתי צריכה את הזמן כדי לתת את הביצוע הכי קורע שיש, כי את זה הוא אהב. לכן המסר שלי הוא ללכת על מי שאתם באמת, כי רק ככה זה עובד".
גם כיום, כשהיא חיה בחו"ל, ממשיכה טולה ללכת עם האמת והרגש שלה, ולא על פי המוסכמות הבנאליות של תעשיית המוזיקה בארץ. "אני חיה כרגע בבלגיה, אנטוורפן", היא מדווחת. "עזבתי את ישראל למען האהבה, המוזיקה והחלום. עזבתי את הבית, העבודה, החברים וכל מה שמסביב והלכתי להינשא לארוס שלי, הולנדי במוצאו, שקוראים לו כאן 'הגוי', ואנחנו גרים יחד בדירת חדר בפאקינג אנטוורפן, כי אף אחד לא קיבל אותנו בשום פאקינג מקום. הייתי צריכה כסף אז מכרתי את הקלידים שלי, שזו הייתה הפרידה הכי קשה שהייתה לי בחיים, אבל שמתי אותם בידיים טובות. זה מה שיש כשאתה מאמין במשהו, משהו צריך ללכת".
"אז הנה ישראל, מדינה לתפארת. ארץ אוכלת יושביה. אמרו לי שכולם פה אנטישמיים, שכולם ישנאו אותי, אבל אנשים אוהבים את השירים בעברית, אנשים פה בסדר. דווקא הגרמנים הם אלה שמפיקים לי את האלבום, שייצא בהמשך השנה, ומוכנים לקבל אותי ואת ה'גוי' שלי. ואני בעיני כולם? מתבוללת, רוקיסטית, אנרכיסטית, אאוטסיידר, אבל מה? טוב לי פה. הפסדתי את הכל, הרווחתי את עצמי".
"כולם טעו, הנה אני באירופה, עובדת על האלבום שלי עם אחד המפיקים הענקיים בתעשייה"
"אז מה? כולם טעו", ממשיכה טולה. "אחרי שכתבת שאני בדרך לאירופה. אז הנה אני באירופה. עובדת על האלבום שלי עם אחד המפיקים הענקיים בתעשייה, עם 85,000 כניסות במייספייס, קבוצת מעריצים של 500 איש בפייסבוק ומשיגה מימון להופעה מטורפת בשם 'פסיכוסומאטית', שיש לה גם שיר-נושא. היו לי 2 שיתופי פעולה, אחד הוא "Trees can cry" עם להקת מטאל ענקית הונגרית, ששחררה את הדואט שלי עם הסולן באלבום האחרון שלהם. השני הוא שיתוף פעולה עם מיקו הרקין (לשעבר ב"Sonata artica") שעשה לי סינטים לשיר בשם Poison Me".
אבל ההישגים האלה לא באים במקום הבטן המלאה שנשארה לטולה על התעשייה המקומית כאן בארץ. "כשדיברתי עם אחת היחצ"ניות הגדולות בשוק, שאלתי אותה למה מאחורי הגב שלי ומבלי שידעתי - היא לא שלחה את השיר שלי לרדיו, למרות הסכום האסטרונומי להפליא שקיבלה ממני. היא ענתה לי בשיא הרוגע: 'מותק, תרדי מהאולימפוס שלך, את לא נינט'. אז וואללה, אני לא נינט. נינט היא אחלה מוזיקאית, אבל היא לא אני. אני טולה ואני לא רוצה להיות חלק מזה.
"העורך ברדיו לא פתח את הסינגל, רק אמר כמה חבל שאין לי אחות שנראית כמוני"
"אחרי הפאשלה של היחצנית התחלתי לשלוח בעצמי את הסינגלים שלי לתחנות הרדיו. עורך אחד, באחת מתחנות הרדיו הגדולות בארץ, לא פתח אפילו את העטיפה של הדיסק ששלחתי, אבל אמר לי שכמה חבל שאין לי אחות שנראית כמוני, כי הייתי אז נשואה והוא כמובן רווק".
במיוחד עבור אותם אנשי תעשיית המוזיקה שאכזבו אותה מוציאה עכשיו טולה שיר חדש בשם "תעשייה", בעברית, שנפתח בצחוק אכזרי של עורכי פלייליסט שמאזינים לסינגל הבכורה שלה, וכולל בהמשך את המילים "מי את חושבת שאת, מי אמר לך שאת מיוחדת, יש אלף אנשים כמוך בחוץ שרוצים להיכנס בדלת... אז אולי תכתבי על פרחים ופרפרים, משהו נחמד לשמוע שיעשה נעים, ואל תשכחי לא לכתוב עמוק מדי, לא להכעיס, לא להרגיז ולא לגעת, כי אף אחד לא רוצה לדעת את מה שיש לך בפנים".
"השיר הזה די שונה מהסגנון הרגיל שלי", מסבירה טולה. "אני הפקתי אותו בהפקה שלי, כתבתי, הלחנתי עיבדתי מוזיקלית יחד עם אן שטיינברגן. אסף פיוטרוקובסקי הפיק מוזיקלית. זה שיר ציני ביותר על תעשיית המוזיקה הישראלית ועל מה שאמרו לי יחצ"נים בתעשייה, אנשים ברדיו ואלה בטלוויזיה, שאמרו שהקליפ שלי זה הדבר הכי טוב שיצא כאן בארץ, אבל בארץ אין רוק, אז שמו אותי בפאקינג פלייליסט לילה. אז הנה חברים. באירופה, אנשים אשכרה מעריכים רוק, גות'יק-מטאל, וואטאבר".
"אני לא בובה של אף אחד"
-הכל בארץ רקוב?
"זה לא שכל תעשיית המוזיקה בארץ רקובה יש עוד כמה אנשים טובים, בעיקר מסצנת האנדרגראונד, המטאל והאלטרנטיבי, והם באמת חברים שלי ואני מעריכה אותם".
"המסר שלי לאומה", מסיימת טולה, "זה תהיו מי שאתם, אחרת זה לא אמיתי. אל תשכחו שחיים רק פעם אחת ואם אתם לא עצמכם זה לא עובד. עם הביקורות, עם הטוקבקטים החרא, עם הכל. זה אני, זה מה יש. אני לא בובה של אף אחד. קבלו את המתנה הקטנה שהשארתי לתעשייה, שזה מי שהם באמת. לתפארת מדינת ישראל".