אין תמונה
"בכל יום בו אני הולך לאולפן אני חוזר הביתה עם חיוך. אין תו מחיר לדברים כאלה". גזית

ישי גזית (31) הוא החוליה הטריה בשרשרת מוזיקאים ישראלים שעברו לגור בחו"ל ופועלים שם בהצלחה. אחרי שיועד נבו הפך לאחד המפיקים-טכנאים המבוקשים בלונדון, נראה שגזית עלה על דרך המלך לכיבוש ניו-יורק, ארבע שנים בלבד אחרי שהוא ואשתו ארזו מזוודות. בארץ היה גזית בסיסט מבוקש בהקלטות והופעות, חבר בהרכב המקורי של להקת גאיה, מעבד מוזיקלי ומבעלי אולפני "לונה" ברמת גן. כשהגיע ל"תפוח הגדול" היו לו חסכונות מינימאליים, אפס קשרים והרבה חוצפה ישראלית. כיום הוא עובד כטכנאי הבית באולפני "The cutting room" היוקרתיים במנהטן, ושותף עם בעלי האולפן בהקמת לייבל עצמאי במסגרתו יטפחו כישרונות מוזיקליים צעירים. "אני אמור בעצם לבנות גם את הקונספט השיווקי של האמנים החדשים", הוא מפרט, "לדאוג שכל המרכיבים ישבו יחד נכון. לא רק עיבוד, הפקה מוזיקלית וטכנאות. לדאוג שיהיה יישור קו בין המראה של האמן, המוזיקה שהוא מבצע, מה שהוא משדר, איך הוא מופיע".

-איך הגעת למעמדך הנוכחי ב "The cutting room"?
"כאשר אתה מגיע למקום כמו ניו יורק, אף אחד לא מתחשב במה שעשית או היית בעבר. אתה מתחיל מאפס. זה לא קל. צריך לבלוע את האגו, ולפחות בהתחלה לקבל כל עבודה. גלשתי באתרי אינטרנט המפרסמים כל מודעה אפשרית, מהובלת רהיטים ועד הרכבים המחפשים מוזיקאים. הלכתי לאודישנים, ופשוט התחלתי לנגן עם כל אחד ובכל מקום. הרקע בגאיה עזר לי, כי בלהקה הופענו המון בחו"ל, ספגתי השפעות אתניות, וניו יורק היא הרי כור היתוך לנגנים וזמרים מכל העולם. אחת העבודות הראשונות שלי הייתה עם הרכב מפורטוגל, ואחרי שהם התפרקו נשארתי בקשר עם הסולנית שלהם והיו לנו שיחות ארוכות על מוזיקה ויצירה. לא מעט בזכותן הבנתי שאני יכול לחיות בניו יורק ועדיין ליצור בעברית לשוק בארץ. באשר לעבודה הנוכחית שלי, זה תהליך הדרגתי. מה שטוב בניו יורק זה שכאשר קולטים מה שיש לך להציע נותנים לך הזדמנות. אחרי שהתבססתי קצת כנגן, יכולתי להרשות לעצמי לשכור חדר עבודה קטנטן בבניין בו שוכנים האולפנים ולעבוד על החומרים שלי. משם הדברים כבר צברו תאוצה".

-תגדיר "צברו תאוצה".
"נגני האולפן המסתובבים בבניין הזה הם הקצפת של המקצוע, אבל גם אמנים מובילים בתחומם מגיעים להקליט שם. לא מזמן עבדתי עם ליסה לוב על מיני אלבום חדש שלה, והיא זמרת שאהבתי מאז שמעתי שירים שלה בפסקול הסרט 'Reality bites' עם וינונה ריידר. פתאום היא ישבה איתי באולפן והשגיחה על המיקסים. לא אגזים ואגיד שאני כבר בליגה לאומית, אבל אני חי טוב. מסופק. יש איזון בין מה שרציתי להשיג כשהחלטתי לנסוע ומה שאכן קרה".

-מה ניסית להשיג?
"הייתי בן 27, וידעתי שלעבוד בחו"ל זה צעד שאם לא אעשה אותו עכשיו הוא לא יקרה לעולם. אשתי קבלה הצעה לעבוד בניו יורק, מה שאפשר גם לי מבחינת הניירת לשהות ולעבוד שם. בארץ, או שאתה עושה רק מה שאתה אוהב ומשלם מחיר כבד כלכלית, או שאתה מתפשר ושורד ומרגיש בלב שאתה רוצה יותר. בניו יורק, אפילו השוליים מאוד רחבים. אפשר לחיות טוב, לא בעושר אבל טוב, ועדיין לעשות רק את המוזיקה המדברת אליך. אני לא רואה את עצמי הופך למיליונר רק ממה שאני עושה כרגע, אבל בכל יום בו אני הולך לאולפן אני חוזר הביתה עם חיוך. אין תו מחיר לדברים כאלה. אני לא יכול לייעץ למוזיקאים ישראלים לעשות כמוני. המעבר לשוק הבינלאומי לא קל, ובסופו של דבר זו החלטה מאד אישית. יש בישראל כישרונות גדולים, אבל העובדה היא שהשוק קטן ובמוקדם או במאוחר אתה ממצה את האופציות שלך ומתחיל לשחזר".

השעות - ישי גזית וסיון טלמור (צילום: תמר קרוון)
"'השעות' הוא לא פרויקט שנועד לסלול את דרכי לשוק המקומי, להיפך"|צילום: תמר קרוון

בין לבין משלים גזית בימים אלה את הקלטות אלבום הבכורה של ההרכב "השעות", שהקים כפרויקט טראנס-אטלנטי בשיתוף נגנים מהארץ ומארצות הברית. "השעות" מבצעים בעיקר שירים פרי עטו עם הסולנית סיוון טלמור. לפני כמה חודשים שוגר לרדיו המקומי סינגל ראשון מהפרויקט, "שקט", ובקרוב מבטיח גזית סינגל נוסף בעקבותיו יופץ בארץ האלבום השלם. "הגעתי עכשיו לביקור בארץ לסגור כמה פרטים טכניים הקשורים להפצת המאסטר בישראל", הוא מסביר, "בין לבין גם העברתי סדנת יצירה לאמנים מקומיים באולפני 'הצוללת' בתל אביב".

-כשיצא האלבום של "השעות" בארץ תגיע הנה להופעות עם הלהקה?
"אני מבקר בארץ אחת לכמה חודשים ממילא, אז אני מניח שיהיו הופעות כאלה בארץ, כמו שיהיו הופעות בניו יורק. אין לי בעיה להגיע הנה לעיתים יותר קרובות, אם ההיענות לפרויקט תצדיק את זה. אבל אני לא רואה את עצמי חוזר לארץ בעתיד הנראה לעין ו'השעות' אינו פרויקט שנועד לסלול את דרכי לשוק המקומי, להיפך. 'השעות' נולדו מתוך האמונה שבעידן האינטרנט אפשר להקים הרכב שחבריו חיים ופועלים במדינות נפרדות. בלי קשר, אני מאמין שסיוון טלמור היא זמרת עם פוטנציאל בינלאומי. אני לא מכיר הרבה מבצעות שבגיל 22 מגיעות ליכולות ההבעה שלה".

-אתה בקשר שוטף עם מוזיקאים ישראלים החיים בניו יורק?
"אני יודע על הרבה ישראלים שהגיעו לעשות מוזיקה, אבל אני לא חלק מחבורה. אני חי שם כמוזיקאי שבא לעבוד, למרות שאם יהיה בכוחי לסייע לכישרונות מהארץ אשמח לעשות את זה אם אאמין שהם טובים. אני מוכן לשמוע ולהתרשם מכל אחד בכל עת, כי זו העבודה שלי עכשיו".

-יש אמן ישראלי חדש שהתרשמת ממנו במיוחד? מישהו העשוי, אולי, להיות ההצלחה הישראלית הבאה בחו"ל?
"וואו, אני ממש גרוע בשמות. אולי אסף אבידן וה'מוג'וז'. אהבתי את האלבום שלהם והוא זמר מדהים".