אביהו שבת, בנו של שלומי שבת (ואחיינה של לאה) מוציא היום את "עדיין שלך", שיר ראשון מאלבום הבכורה שלו, שייצא אחרי החגים. את השיר כתב והלחין ליבי (לי בירן), שהוציא גם הוא לאחרונה שיר ראשון. שבת, 23, בוגר להקה צבאית ודוגמן בעברו, עבד על האלבום כמעט ללא מעורבות של אביו שלומי. כשם במה החליט לקרוא לעצמו רק "אביהו" ולוותר כרגע על שם המשפחה המחייב.
"חוץ מלהיות מעורב רגשית ולתת טיפים אבא לא היה מעורב", אומר אביהו. " עזרה שאני לא חייב אני לא לוקח. אז לקחתי סטפ אחורה, כדי לבנות את עצמי לבד ורק אחרי זה, אולי, אשיר איתו דואט ואעמוד איתו על במה. לכן אני יוצא כ'אביהו' ולא 'אביהו שבת'. כשאתה יוצא בכוחות עצמך מסתכלים עליך אחרת. המצפון שלי נקי שאם אצליח, אז עשיתי את זה לבד".
"זה החשש היחיד שלי והמכשול הכי גדול שלי, שאם אעבור אותו אז יהיה טוב. להיות 'הבן של' זה מכשול, לא מקפצה ולא עוזר. ושלא יטעו, אני מעריץ את אבא שלי לא רק בתור הבן שלו, אלא כמעריץ. אגב, יותר את הכיוון של הרוק. יש גם יתרון, שמתקשרים אלי יותר כתבים כיוון שאני 'הבן של'. ואני יודע שההשוואות אליו יגיעו, גם אם אני לא רוצה. לכן לדעתי זה המכשול הכי גדול שלי. אבל אני איש של עבודה קשה ולא מפחד מזה, כמו אבא, שלקח לו כמה שנים וכמה אלבומים עד שהצליח".
-הכישלון של אחותך מנור לפרוץ כזמרת לא מרתיע אותך?
"מנור היתה בהתחלה בצמד פופ שנקרא 'פופ-אפ' שהוציאו שני סינגלים, לא הצליחו והצמד התפרק. היא הוציאה לבד 3 סינגלים והם לא תפסו. זה קשה וההוא למעלה יש לו את הדרך שלו. לכן מה שקרה לה לא מרתיע אותי. היא לא היתה כמוני בחברה שמשקיעה ונותנת את הכסף והנשמה. היא עבדה עם מפיק צעיר שלא היה כסף ולא יחסי ציבור טובים. הפרויקט נפל בין הכיסאות. אבל היא לא תרים ידיים, מנור, ואני אוהב אותה ומעריך אותה".
את הז'אנר המוזיקלי שלו, בו לדבריו הוא היחידי בארץ, מגדיר אביהו כ"פופ טורקי". "אני לא עושה מזרחית", הוא ממהר להגיד. "הפופ הטורקי שלי הוא לא מזרחי. זה אולי ים-תיכוני והנגיעות של הכינור נותנות 'פיל' טורקי, אבל השירים נורא פופיים. המשבצת שלי היא מוזיקה שבאה מטורקיה אבל לא טורקית עצובה, אלא שירים מקפיצים, שמחים וקליטים. רצינו שזה יישמע מרקיד, צעיר ופופולרי".
-איך קיבלת שיר מליבי?
"היינו כבר לקראת סיום האלבום. ליבי נכנס לניהול ב'כחול לבן אמנים', איפה שאני חתום וגם חתומים עידן יניב ומיכל אמדורסקי. ינאי, המנהל שלנו, השמיע לו את החומרים והוא התחבר ורצה לכתוב לי שיר. אמרתי 'בסדר' ותוך שבועיים קיבלתי ממנו טלפון שהוא אומר לי: 'יש לי מוכן את הסינגל הראשון שלך'. וזה אחרי שאני מאוהב בדיסק שלי ומתלבט בין שישה שירים מה יהיה הסינגל הראשון. באתי לשמוע והתברר שליבי הוא באמת אמן עם נשמה ורגש".
-ספר על האלבום שלך
"יהיו בו 11 שירים. עבדתי במקביל עם ארבעה מפיקים שונים: נדב ביטון, הנרי, ניצן קייקוב ופיני ארונבייב, אלה שמות גדולים שכל אחד מוכשר בתחומו, כל אחד בא מהכיוון שלו ונתן צבעים שונים. אני מרגיש שההפקה שונה כמעט בכל שיר. היה לי מאוד כיף לעבוד איתם, חוויה.
_b.jpg)
"מבחינת כתיבה אני כתבתי והלחנתי שלושה שירים ומעורב בעוד שיר אחד, שאיתי זילברשטיין ("נערי רפול") כתב איתי. עשינו גם שני קאברים: אחד לשיר אוזבקי של זמרת ששמה הוא 'סוג דיאנה'. והשני זה 'Pennies in my pocket' מפס הקול של 'מיאמי וייס' שחידשה מנדי מור. עשינו לו קאבר טורקי בהפקת הנרי".
-אתה גם דוגמן. עד כמה המראה שלך חשוב להצלחה?
"אני לא מתבייש להשתמש ביופי או לתת שואו. חשוב לי מאוד איך שאני נראה על הבמה. ראית את אבא שלי בהופעה, הוא כמעט לא זז, אבל אפשר לבכות רק מלשמוע אותו. זו הייחודיות שלו. הוא מיתג את עצמו כשואו בלי לזוז ויוצא מושלם ככה. אצלי אנחנו עובדים על זה, כי ירשתי ממנו את הבוקיות על הבמה ואני לא לזוז אוהב, אלא לשיר בלדות ולרגש. אבל אני צריך לתת הופעה וכשאני עולה לבמה אני קצת שונה ממה שאני בחיים".