אמן הבלוז ג'ון לי הוקר ג'וניור, 61, יחזור לישראל בסוף החודש לצמד הופעות (28.6 זאפה ת"א, למחרת זאפה הרצליה) עם להקתו, אחרי הופעה מוצלחת לפני שלוש שנים. הוא היה מועמד לשני פרסי "גראמי" בתחום הבלוז, כשאת אלבומו הראשון הוציא רק בגיל 52. איפה הוא היה כל השנים? הוקר ג'וניור התגבר בחייו על לא מעט מכשולים. ראשית, הוא בנו של ג'ון לי הוקר האגדי, ענק הבלוז, שהותיר אחריו קלאסיקות כמו "בום בום" ו"The Healer" ועלול היה להטיל צל כבד על הקריירה של בנו, שראה את ההצלחה הגדולה של אביו מגיעה הביתה במו עיניו, והשתתף בהקלטות כבר מגיל שמונה.
אבל הצללים פקדו את חייו של הוקר ג'וניור מוקדם מהצפוי. הוא נולד בדטרויט ב-1952 וכבר כילד החל להשתמש בסמים, שעם הזמן הפכו לקשים יותר ויותר. כנער הוא כבר היה מכור להירואין וביצע עבירות רכוש שנועדו לממן את רכישת הסם. תוך זמן קצר מצא עצמו בכלא לעבריינים צעירים, שם נאלץ להתאגרף עם שותפו לתא, כדי לשרוד. בגיל 18 עבר לכלא של בוגרים, וראה את חברו נאנס על ידי שותף לתא. כשהאנס ניסה לאנוס גם אותו - הוקר ג'וניור השתמש בכישורי האיגרוף שלו והגן על עצמו. "דפקתי לו מכות רצח", שחזר.
כאשר יצא מהכלא המשיך הוקר ג'וניור לצרוך סמים קשים. קריירת המוזיקה שלו נגמרה עוד לפני שהחלה, הוא היה הומלס, גר ברחובות, ונע מ"אובר-דוז" ל"אובר-דוז". "הדודים שלי והוריי אמרו לי שאמות סמים, שהם כבר יודעים את זה, ואני האמנתי להם. אמרתי להם שאני יודע ולא היה לי אכפת". כשהגיע לשנות ה-40 של חייו כבר הזריק הירואין לצווארו, כיוון שהורידים שעל ידיו כבר היו גמורים. עקב זיהום חמור שהתפתח אצלו הוא אושפז בבית חולים והרופא בישר לו שמותו קרוב, שהוא יכול לסיים את חייו בכל דקה".
"ברגע הזה התחלתי להתפלל לאלוהים שלי, לישו, התחננתי בפניו שירחם עלי, והוא עזר לי", אומר הוקר ג'וניור. אחרי שיצא מהניתוח הועמד הוקר ג'וניור בפני שופט. הוא הכריז על עצמו כאדם דתי והתפלל, וגם אימו התפללה שלא יישלח שוב לכלא. השופט החליט לשלוח אותו לתוכנית גמילה מסמים, אותה עבר בהצלחה. אחרי שיצא מהסמים הגיעה גם המוזיקה, כאשר הפספוס הגדול של הוקר ג'וניור הוא שאביו לא הספיק לראותו בגדולתו.
אלבומו הראשון "Blues with a Vengeance" משנת 2004, יצא שלוש שנים לאחר מותו של אביו. האלבום זיכה אותו במועמדות לפרס ה"גראמי" בקטגוריית "אלבום הבלוז המסורתי של השנה". ג'ון לי הוקר ג'וניור צעד על השטיח האדום בטקס ה"גראמי" של אותה שנה כשהוא נקי מסמים. הוא אף זכה בפרס "אמן הבלוז של השנה" מטעם עמותת הבלוז העולמית (W.C.Handy Award), ובאותה שנה הרבה להופיע עם אמנים כמו לני קרביץ, זי. זי טופ, טאג' מאהל, אטה ג'יימס, בו דידלי ובי. בי קינג. קינג אמר על הוקר-ג'וניור שהיה מביא הרבה נחת לאביו, אילו זה היה מספיק לשמוע את תקליטיו.
ב-2006 יצא אלבומו השני "Cold As Ice", שהתאפיין בסאונד מודרני יותר, מושפע ממוסיקת נשמה ו- R&B. האלבום זכה לביקורות מצוינות מצד מבקרים, בעיקר בזכות השילוב המיוחד בין הבלוז החדש לישן. הוקר-ג'וניור חזר לשטיח האדום כמועמד לפרס "גראמי" על "אלבום הבלוז הטוב ביותר" שנתיים אחר כך, על אלבומו השלישי "All Odds Against Me". כעבור עוד שנתיים הוציא אלבום בהופעה חיה שהוקלט באיסטנבול, טורקיה, ב"פסטיבל הבלוז של אפס פילזן" לעיני אלפי מעריצים. אלבומו האחרון "All Hooked Up" יצא בשנה שעברה.
"אני מגיע אליכם בפעם השנייה כי יש לי אלבום חדש שאני רוצה להשמיע קטעים ממנו ויש לי אהבה גדולה להיסטוריה של העם היהודי", אומר ג'ון לי הוקר ג'וניור בשיחה מניו יורק. "היהודים בארץ ישראל תמיד נלחמו באומץ על חייהם, וזה מזכיר לי את הרוח של השחורים באמריקה. בארץ ישראל נולד ישו הקדוש שלי, המושיע שלי, שריחם עלי והוציא אותי לחיים חדשים".
-אתה מכין לנו הופעה רוחנית?
"החלק הרוחני נוגע לרוחניות שלי. אני בא לשיר ולנגן בלוז, ג'אז, רית'ם נ' בלוז, סול, ואני שמח שיש לי הזדמנות להגיע ל'ארץ הקודש' ולהופיע בפני יהודים בארץ ישראל. אני קורא על כך בכל יום בכתבי הקודש. אני אוהב לקרוא כנוצרי ולהיות מסוגל להגיע לארץ שבה האור הישראלי דולק, אור שמחבר את ההיסטוריה היהודית עם האנשים בעידן המודרני, וזו עבורי הרגשה מעולה".
-אילו הכנות מיוחדות אתה עושה לפני ההופעה?
"אני מיד מכניס את עצמי למצב מנטאלי נכון. אחרי כל מה שעברתי בחיי הופעה זה אתגר מנטאלי, להשגיח שאתה מחובר לעצמך ולעולם. אני מתחבר עם הנגנים שלי, כמו קבוצת כדורגל או פוטבול אנחנו עושים 'האדל', משלבים ידיים ומתכננים את האסטרטגיה, רואים שכולם 'באותו עמוד' והולכים על זה".
-האם כל מה שעברת הפך אותך למוזיקאי מיוחד, שונה מאחרים?
"אולי, לא בהכרח, אני לא מיוחד לעומת אחרים. אני מיוחד אולי בעיני אלוהים, אבל כבלוזר אני לא מיוחד. מה שמיוחד בי זה הרוח של אלוהים שאיתי".
-אבא שלך היה ענק. הוא ענק שיושב על כתפיך עד היום?
"הוא לא ענק על הכתף שלי, הוא האבא שלי ואין לי בעיה עם מה שאני עושה ומה שהוא עשה. הוא הקים את זה בשבילי. אני לא מנסה לברוח מהצל שלו. אני עולה לבמה, עושה את הקטע שלי, את מה שהוא ייעד אותי אליו. אני לא נלחם עם צל של ענק שמוטל עלי. אני גאה להיות הבן של של ג'ון לי הוקר האגדי".
-ואם יש ביניכם השוואות?
"זה הטבע של אנשים להשוות ולראות עד כמה אני כמוהו. אני עושה את המופע שלי, לא עולה לבמה וחושב מה חושבים עלי, אני עולה ומופיע. לא חושב מה מנסים לנתח, זה לא בוגר בעיני לעשות דבר כזה".
-היום יותר קשה לך בעולם המשתנה של המוזיקה?
"שום דבר לא קשה לי. אני עושה את זה מאז שאני ילד. אין לי שום מאבק. אני בדרן בוגר שאוהב מה שהוא עושה. אתה חייב לאהוב את זה, אחרי מה שאני עברתי. אחרי שחלמתי על זה כל השנים למדתי להעריך את זמה שיש לי. זה כמו שאשתך היתה הנערה שלך והתבגרתם יחד. אתה הכרת אותה וככל שהכרת אתה יותר אוהב אותה לאורך השנים".
-הבלוז והג'אז השתנו?
"זה כמו המכונית שחייבת להשתנות ולהוציא דגם חדש כל שנה, לעקוב אחרי הרצונות של הלקוחות. המוזיקה משתנה כל הזמן, אבל הבלוז תמיד יהיה הבלוז. עכשיו במקום לשיר על מכתבי אהבה שרים שרים על האימיילים והפוסטים בפייסבוק. הטקסטים משתנים, הנעליים והחליפות משתנות, אבל המוזיקה עצמה נשארת".
-ואיך אתה בתוך כל זה?
"אני אמשיך ליצור ולהמציא. אני מכיר אנשים שאוהבים להינות, לצחוק, אוהבים שאתה מספר להם סיפורים לפני השינה ואוהבים לאהוב מוזיקה טובה. אני תמיד אחפש את השיר החדש שייתן להם חיוך".