איה כורם מוציאה את השיר החדש "לילה טוב", דואט עם גידי גוב, שיוצא כסינגל שלישי מתוך אלבומה הרביעי שיגיע בקרוב. קדמו לו השירים "עכשיו אתה" הרומנטי ו"מהנדסת מחשבים" ההומוריסטי, שהקליפ שלו הוא למעשה משחק מחשב. גם בשיר הזה היא משתפת פעולה עם בן זוגה, המוזיקאי והגיטריסט אדם בן אמיתי.
את האלבום החדש תוציא כורם באופן עצמאי וללא חברת תקליטים, זאת אחרי שעזבה את חברת "עננה" לפני ארבע שנים ומאז היא מנהלת מולם מאבק משפטי על זכויות יוצרים, תמלוגים וכספים, מאבק אשר צפוי להסתיים בקרוב. ב"עננה" הוציאה כורם את שני אלבומיה הראשונים והמצליחים, שסיפקו שורת להיטים כמו "שיר אהבה פשוט", "קיץ", "יונתן שפירא", "קליפה", "אל תאמיני" ו"שפה זרה". למרות ההצלחה היא בחרה לפרוש מהלייבל ולסלול לעצמה דרך משלה בקריירה.
עוד ברזומה של איה כורם לאחרונה - שתי הופעות חימום לשתי הופעות הענק של להקת "כוורת" בפארק הירקון, והופעות בושינגטון בפני הקונגרס האמריקני, ובאו"ם, במסגרת ההרכב "My Favorite Enemy", שכולל מוזיקאים ישראלים, פלסטינים, ירדנים ואירופאים. אבל מה שעומד כרגע מול עיניה הם הגואט החדש והאלבום הרביעי.
"התביישתי לבקש מגידי שישיר איתי"
"עד השיר הזה היתה לי הסתייגות מדואטים, זה תמיד הרגיש לי דביק נורא", אומרת איה כורם על שיתוף הפעולה החדש עם גידי גוב. "אבל סיימתי לכתוב את השיר, הייתי מבסוטה, ואני לא יודעת למה, התעוררתי בוקר אחד ושמעתי קול של גבר שר את זה איתי. פשוט נכנס לי למוח הסאונד הזה של קול גברי ששר איתי. הרעיון לא עזב את הראש. ועם כל ההסתייגות שלי מדואטים, בסוף זה יצא יותר טוב מבחלומות הכי ורודים. בגלל שגידי יותר מבוגר ממני השיר קבל עוד רבדים, של הגיל והפרספקטיבה, עם הסיפור שלי והסיפור שלו. וגם סתם לשמוע קול מאוד מוכר ומבוגר מספר משהו, זה יחד יוצא צעיר ובוגר וגבר ואישה, ומוסיף עומק".
-אולי אמא וסבא ששרים שיר ערש יחד.
"זה לא שיר ערש ממש, למרות שהוא אומר 'לילה טוב'. השיר התחיל כשחבר נתן לי משימה לכתוב שיר סיכום, כשלא ברורה הכוונה".
-דיברת עם גידי על ההקשר של השיר לפרידה שהוא עבר השנה מאשתו ענת ז"ל?
"לא דיברנו על מה זה אומר לכל אחד מאיתנו. נפגשנו לשיר אותו. מבחינתי הוא נכתב כסיכום, כעד כה. לגידי הגעתי דרך היחצנית שרון מלין. ביקשתי שהיא תעביר לו כי התביישתי, למרות שיש לנו דואט באוסף 'שלל שיריו' שלקוח מתוכנית הבוקר שלו. למרות שנפגשנו כמה פעמים התביישתי לשלוח לו את השיר באופן אישי. שרון שלחה, חזרה ואמרה שהוא אוהב. לא ציפיתי שזה יקרה אבל גידי אמר כן, וזה הפתיע".
-ומשם הגיע החימום ל"כוורת" בפארק?
"לא יודעת, לא חקרתי. לא יודעת אם זה קשור וזה גם לא משנה, כל עוד זה קרה. אני חושבת שהמפיק יהודה טלית, גידי ודני סנדרסון בחרו אותי יחד עם כל הלהקה. אני מניחה שהחיבור עם גידי בדואט זה לא הזיק".
-ואיך היה לך?
"מדהים, פסיכי. חיממתי בשתי ההופעות בפארק, 25 דקות כל פעם. עליתי בשבע ורבע, כבר היה מלא קהל, כי אנשים באו מוקדם. כולם אמרו לחברים שלהם שצריך לבוא מוקדם כדי לתפוס מקום וחניה. ברביעי היה הרבה קהל ובחמישי כבר נהיה המון, והם היו בעניין. חשבתי שרק באתי לחמם ושלא יתייחסו, אבל היה קהל מדהים ושרתי להם שירים חדשים וישנים, מיקס כזה. שואלים אותי הרבה על התחושה של להופיע מול הרבה קהל ומבחינתי זה לא העניין, כבר הופעתי מול קהלים גדולים. זה מרגש כי זה קהל איכותי שאוהב מוזיקה טובה. אבל מבחינתי העניין העיקרי היה הזכות המטורפת לבלות עם 'כוורת' יומיים מאחורי הקלעים ולקשקש איתם, לראות אותם עושים חזרות ושרים קולות, להיות חלק מההיסטוריה. נולדתי אחרי שהם התפרקו וזה די לא יאמן שיצא לי להיות חלק מהדבר הזה. זה משהו שאני אספר לילדים שלי. הם גיבורים שלי האנשים האלה, ביחד ולחוד. אין אוסף יותר פסיכי של כשרונות בשום מקום אחר. אני מעריצה אותם מילדות, הם הכי גיבורים שלי".
-את מונצחת לתמיד בשאלת טריוויה קלאסית, מי חימם את "כוורת" בהופעות האחרונות בפארק.
"(צוחקת) כל מי שפגשתי אחר כך מהתעשיה, כולם שמחו בשבילי ואני הייתי עצובה בשבילם, כי קיבלתי לעשות את זה והם לא. זה זכות, אין מילה אחרת".
"ההנאה מהיצירה גורמת לי לדחות עוד יותר את עניין המשפחה"
-אמרת שתספרי על זה לילדים שלך.
"אל תעצור את נשימתך. זה ייקח עוד זמן. עניין הגיל הוא יחסי, וכל אחד תופס את זה אחרת. אני חייבת להספיק עוד כמה דברים לפני שאני עושה ילדים ונהיית אמא".
-עושה רושם שהתבגרת מאוד בשנים האחרונות. עזבת את חברת התקליטים ולקחת אחריות ענקית על החיים שלך. הכנה טובה להקמת משפחה.
"זו הסתכלות שאני מזדהה איתה. התהליך שעברתי נתן לי ביטחון במי שאני ומי שאני רוצה להיות. שמחת היצירה שלי וההנאה ממה שאני עושה גורמים לי לדחות יותר את העניין של משפחה, כי ילדים משנים את סדר העדיפויות. אני רוצה עוד לחוות המון דברים שלא חוויתי בשנים הראשונות דל הקריירה. הייתי אז בהלם אדיר מהפרסום. עברו עלי שלוש שנים ראשונות מבלי שתכננתי אותן. בשנתיים האחרונות האלבום השלישי והיציאה לעצמאות זרזו את הדברים. החדווה הענקית של לעשות מה שאתה אוהב ושישלמו לך על כך נוחתת עלי ואני מבינה את המשמועיות שלה, את היתרונות, הקשיים, כל מה שעכשיו קורה ברור לי ואני מעריכה אותו. כיף לי לפגוש אנשים. לפני כן יכולתי להיבהל מעוצמה של אהבה, של ביקורת, ממגוון היחסים עם בני אדם. בשלב מסוים אתה מפסיק לפחד וזה נהיה טוב".
-בשני האלבומים הראשונים לא נהנית?
"ניהנתי לכתוב שירים. מה שקורה אחר כך עם כל הרעש שנוצר מסביב - זה המבלבל. באלבום השלישי 'לאלף את הסוסים' נזכרתי מה העיקר, מי אני בדבר הזה, כי מה שבלבל אותי הפסיק. באלבום השני ניסיתי לבעוט קצת, למצוא את עצמי בכוח, זה היה תגובה להיסטריה. מהאלבום השלישי איה רוצה את המוזיקה שהיא רוצה לעשות, בלי להכניס אחרים לתוך החדר. בשלישי כבר הייתי עצמאית ועכשיו אומרת זה הכל קשקוש, כי עכשיו ברביעי אני באמת עצמאית. אני חיה בתחושה משחררת של חוסר פחד, בין אם יאהבו או לא, בין אם הוא יצליח או לא, אני בתחושה משחררת ומשכרת".
"למדתי להתייחס לתקשורת כמו לחתולה שלי"
-עשה לך טוב להיעלם קצת, ברחת מהכוכבות, היא לא באה לך בטבעיות.
"מה זה כוכבות בכלל? אין לי כלום משותף עם מי שמככב במדורי רכילות. אין לי חברים מפורסמים. אידיוטי בעיני שיצלמו מה אני לובשת. זה מטריד ורחוק מהעיקר. העיקר זה המוזיקה והשירים וזה מה שנשאר. כי גם הזמר ששר אותם לא משנה, השירים נשארים אחריו. כשאתה מבין את זה ומסתכל ככה, כל דבר שקשה לך ומאתגר אותך נהיה משמעותית יותר קטן. אני יושבת עם אמנים מבוגרים ומנוסים ממני שאומרים אותו דבר - הכי חשוב זה ליצור הרבה, להיות חרוצים. יהיה מה שיצליח, יהיה מה שיכשל, וזה ממש בסדר, כי זה מעצב אותך ובונה אותך כאמן. הכשלונות חשובים לא פחות מההצלחות. ברגע שאתה מחבק אותם הם כבר לא מפחידים אותך יותר. אני פוגשת הוכחה חיה לדבר הזה. יש אנשים שאומרים לי שהם ממש אהבו דברים שעשיתי, והכל מתחבר לתוך פאזל. באלבום העשירי כבר יהיו לי עוד הוכחות לאותה תיאוריה".
-אולי אמנים משחקים את המשחק של הכוכבות, כי בעידן הנוכחי אין ברירה אלא ליצור בולטות.
"אני מאמינה שצריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה של הזמן ולכן אני עושה את הדבר שלי מבלי להסתכל לצדדים. בהתנהלות מול התקשורת, אני למדתי להתייחס אליה כמו לחתולה שלי. כשהיא רוצה תשומת לב אני מלטפת אותה ואז היא מתעצבנת ונושכת אותי. אני מתייחסת לתקשורת וליחסי ציבור ולעיתונאים כאל משהו שחייב להיות חלק ממה שאני עושה ושיש לו משמעות, אבל זה לא קריטי. במיוחד היום. לצורך העניין האלבום החמישי, הבא יהיה כנראה לא מסחרי לחלוטין. הוא יהיה פרויקט שירי משוררים שלא יתאים לרדיו. אז דרך משקפי היחצון לא הייתי יכולה לעשות כלום חוץ מלנסות לכתוב את אותם שירים והייתי נכשלת. לכן אני מקיפה עצמי באנשי מקצוע, זו התשובה היחידה".
-וזה מספיק?
"אולי לא יתעניינו בי ובמה שאני עושה, אבל זה לא אומר שאפסיק לעשות ושהקהל יפסיק לחפש. הקהל לא מגיע אלי רק דרכך. אתה מספק לי פלטפורמה, אבל הקהל לא יכול להסתמך רק על התקשורת כדי למצוא מוזיקה, אחרת הוא היה בבעיה. ולא, לא מנהלת את הקריירה והחיים שלי דרך הפריזמה הצקרה של יחסי ציבור וסלבריטאות. זה בעיני חולף. אני פוגשת אנשים שמסתכלים על אמנים כמו שאני, שהם עושים את הדבר שלהם בקלאסה מטורפת ולא מעניין אותם מה כתבו עליהם. אולי בגלל זה אנשים יעריכו את המוזיקה שלי עוד יותר. אולי אהיה פחות בכותרות ואצבור קהל יותר לאורך זמן ואשמור על מי שאני בתוך הדבר הזה. אולי אני עוף מוזר, לא הולכת להשקות, אבל זה אידיוטי כי אני אעשה רק מה שאני מרגישה איתו בנוח".
"אני לא יכולה לדמיין את עצמי מספרת לאנשים על חיי המין שלי"
-הציעו לך ריאליטי?
"קיבלתי גם כל מיני הצעות כאלה. אני באמת לא מרגישה בנוח עם החשיפה, גם בפלטפורמה לכאורה מכובדת כמו 'מחוברים'. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מספרת לאנשים על חיי המין שלי, על היחסים עם החבר והריבים עם אמא שלי. אני שומרת את זה ליצירה שלי. שם אני הכי נחשפת. ברמת הקלאסה אני תמיד שואלת מה יהודית רביץ או ברי סחרוף היו עושים בסיטואציה הזו. הם ברוב המקרים היו אומרים לא".
-יהודית רביץ יצאה מהארון בסרט בטלוויזיה.
"אני מעריצה אותה ואני לא צריכה לצת מהארון, אז אין לי נקודת השוואה. למתוח ביקורת על קולגות זה דבר נאלח ואני לא אעשה את זה בראיון. אני עושה את הקריירה שלי לבד כל הזמן, כלפי פנים וכלפי חוץ. מבפנים זה אומר לעשות את המוזיקה שלי ולעשות את מה שאני רוצה ומבחוץ זה לשאול מה כל זה עושה לקריירה שלי. אם הייתי הולכת לתוכנית ריאליטי מטופשת זה היה הורס לי הכל. אמן צריך להיות דמות שאתה מפענח בהופעה ולא דמות שמרוחה כל ערב על מסך הטלוויזיה".
-גם לא "בית ספר למוסיקה"?
"כשהיא תגיע אנחנו נדבר שוב".
_c.jpg)
-אדם בן אמיתי הוא אהבת חייך?
"זו מערכת היחסים הכי משמעותית שהיתה לי עד היום, שנתיים וחצי יחד. הייתי בהופעה שלו והלסת התחתונה שלי נשמטה נמוך. היה צריך לגרד אותה עם תרווד מהרצפה, מכמות הכישרון. התחלתי איתו בלי בושה ומאז אנחנו יחד. בחיים לא חשבתי שאצא עם מוזיקאי ואהיה איתו בזוגיות. כנראה ששני הטיפוסים, אני והוא, מתחברים טוב. מעבר לזוגיות יש מערכת יחסים מקצועית מאוד מפרה. אנחנו מסיימים אחד לשני את השירים. כשאני נתקעת בהרמוניה הוא סוגר לי את הפינה ואני משלימה לו בתים של טקסט. אנחנו כותבים יותר אחד בגלל השני".
"האירוע הזה של חתונה לא מעניין אותי"
-כיף לכם.
"ממש כיף לנו. קל לנו מאוד. כיף שכל אחד עושה את הדבר שלו ומשתף וחולק עם השני".
-את מצליחה יותר ממנו ויותר מפורסמת.
"זה לא עבר בראש. הוא צעיר ממני בשש שנים והוציא רק אלבום אחד. הוא מפיק מוזיקלי וגיטריסט של מיליון אמנים. יש נקודות השקה ויש נקודות שבהן אין בסיס להשוואה. הוא שומע תזמור שלם בראש כשאני תקועה עם תופים ובס. הוא אוכל אותי לארוחת בוקר בהמון דברים, ילד פלא שאני הרבה פעמים מקנאת בו. מוזיקה לא באה לי בקלות כמו שהיא באה לו בקלות".
-הוא מתחבר לכתיבה שלך על אקסים?
"אלה סיפורים קצרים ולא משמעותיים שהפכו לשירים על אקסים. הוא מתחבר לזה שאני שרה על אלה שלא התאימו לי והוא כן. כמו ששלומי שבן אמר, לא כל שיר נכתב על מישהו. אלה רק שירים, זה בסדר".
-תהיה חתונה?
"זה אף פעם לא עניין אותי. פעם הצטלמתי לקליפ בשמלת כלה, אבל זה רק היה כדי לתת מימד נוסף לשיר. לא הייתי מהילדות שחושבות על שמלת הכלה. האירוע הזה לא מעניין אותי. לא זה מה שיסמן את אהבתי הנצחית לבחיר ליבי".
"המראה שלי הוא לא קלף שהקדשתי לו מחשבה"
-איך את עם המראה החיצוני שלך?
"אם זה עוזר זה לטווח קצר. מראה הוא לא קלף שהקדשתי לו מחשבה. לא הלכתי לשם ממילא. לנשים זה חשוב יותר מגברים לצערי, אבל אין לי מסקנות בעניין. בטווח הארוך מה שמשנה זה שירים, בקצר זה המראה ועם מי אתה יוצא ואיך אתה מתלבש. זה כיף להתלבש, תמיד אהבתי. כשנהייתי זמרת היו לי פתאום המון אירועים להתלבש אליהם וזה נהיה יותר כיף אבל זה לא באמת חשוב".
-את ואפרת גוש הזמרות שמככבות הכי הרבה במדורים האלה.
"כיף לקבל מחמאות, אבל אם אקח את זה יותר מדי ברצינות אז גם את העלבונות אקח. אני נותנת לזה מקום מאוד מסוים בחיים שלי. בהקשר של מוזיקה, כאשתה נמצא במקום הבטוח שלך עם עצמך, פחות משנה מה אומרים עליך, ושם זה נגמר. פחות קריטי אם יחשבו שאתה גאון או עושה צחוק, כי תמיד יהיו דעות לכאן ולכאן".
-איך נשמע האלבום הרביעי?
"יותר מגוון. שמתי קצת פחות דגש על אחידות לעומת הקודמים. זה קרה מתוך מודעות לכך שיש פחות אנשים ששומעים אלבומים כמכלול, והמטרה היתה להביא את השירים הכי טובים. זו הפקה מוזיקלית של שנינו, אדם ושלי, לפי הטעם של שנינו. הוא גם אלבום רך מבחינת ההפקה. אחרי שהוצאתי את השלישי פגשתי את עדי רנרט שאמר לי שאהב את ההפקה אבל שאל איפה הזמרת. אני מרגישה שמה שעשינו עכשיו זה אלבום של זמרת, עם עיבודים של כינורות והרבה כלי נשיפה, אבל השירה בולטת. היה לי מגניב לעשות אלבום שלישי עם הרבה שכבות צליל בהפקה עדכנית. כאן הצורך נרגע וזה הלך אחורה, פיניתי מקום לשירה ולשירים".
"כשקורה משהו אני חושבת על החברים מהקבוצה, לא על פוליטיקה"
-את ממשיכה גם בפרויקט "My Favorite Enemy"?
"הקבוצה הזו פועלת כל הזמן, על אש בגובה משתנה. בסוף אוקטובר יש לנו הופעה באוניברסיטת וורמונט איפה שהיה העימות בין אובמה לרומני. העניין שנוצר גרם לכך שאנשים בכל העולם רוצים לראות את זה קורה ואנחנו מוזמנים להופעות בהרבה מקומות. לפעמים יש כסף או אין כסף להטיס אותנו לשם. חשוב לזכור שמדובר בקבוצת יוצרים מכמה מדינות - ישראלים, פלסטינים, ירדנים ואירופאים. כולם יוצרים ואת השירים של הפרויקט יוצרים במשותף בצירופים שונים. התוצאה היא בכמה שפות - עברית, אנגלית וערבית. עם הפרויקט הזה אכלתי ארוחת בוקר עם אובמה בינואר האחרון בוושינגטון והיו עוד סיטואציות מטורפות שלא חשבתי שאהיה חלק מהן, כמו הופעות מול נשיאים וראשי ממשלות ומינגלינג בבתים של שגרירים".
-נשמע כיף.
"זה מדהים להיות חלק מהקבוצה הזו, להכיר אותם, את המשפחות שלהם. יש לי חברים ירדנים ופלשתינאים. עברנו את השלב הראשון ומכירים אחד את השני טוב יותר, זה מוסיף לך כיוצר וכאדם. כתבתי שירים שבחיים לא הייתי כותבת לבד, שירים לאו דווקא על שלום. מבחינה מוזיקלית זו קבוצה חזקה, אנשים שכותבים שירים ממש טובים יחד. דרך הפרויקט הזה אני מבינה באמת את קלישאת הכוח של המוזיקה. כי מתרגשים לראות אותנו יחד ולמוזיקה יש חלק גדול בזה. זה לא רק הזהות שלנו, אלא גם מוזיקה שפותחת לקהל דלתות בנפש. גם צינקנים גדולים, ישראלים, לא עומדים בפני ההופעה הזו".
איה כורם בשיר שנוצר בקבוצה "My Favorite Enemy"
-איך הגעת לזה?
"הגיעו אלי דרך מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו. קיבלתי טלפון ואמרו שרוצים להקים קבוצה של יוצרי שירים. שאלו אם אני רוצה לכתוב שירים בנורבגיה עם פלשתינאים, ואמרתי כן".
-במה זה שינה את ההסתכלות שלך על המציאות שלנו?
"זה מאוד משתנה. בצורה יבשה אני שמאלנית, וזה לא השתנה הרבה, אבל כל האמיתות שחינכו אותי עליהן כבר לא רלוונטיות. המפגש גרם למציאות להיות הרבה יותר קרובה. אני מהצפון, בצבא הייתי ליד אילת, אני לא נפגשת עם המציאות של השטחים כמו 95 אחוז מהמדינה. כשזה לא חלק מהמציאות אתה לא רואה, מדחיק ושוכח. האנשים מהקבוצה נכנסו לי ללב ולחיים וכשקורה משהו אני חושבת עליהם, לא על פוליטיקה. זה נהיה יותר נוכח. זה הפך אותי ליותר צנועה, בלי השיפוטיות של מה צריך ומה אסור לעשות. קיבלתי פרספקטיבה אחרת של כמה מורכב ומסובך כל דבר ולכל צד יש את האמת שלו ברצינות. יש את הסיפור שלנו ולהם הסיפור שלהם. את הנארטיבים. אני לומדת להפסיק לשפוט את זה, וגם לא לשפוט מתנחלים, דתיים וחרדים. הכלי הזה של לשנוא את מי ששונה ממך יוצא משימוש. זה תהליך משמח, אבל שם אותך בשורה של סימני שאלה שלא נגמרים. אני גם בקבוצה של מכון ון ליר לשוויון ואי שוויון בחברה הישראלית, עם עמרם מצנע וטליה ששון ומתנחלים. אני על תקן האמן, מתוך 'מיי פייבוריט אנמי', אבל הרוב שם יותר מנוסים ממני, ואתה שומע סיפורי חיים סותרים וסימנים סותרים והאסימון נופל שאין אמת אחת וקשה לעכל את זה, זו המסקנה היחידה".
-אפרופו כל אחד והאמת שלו, מה יהיה עם התביעה של "עננה"?
"עד שיגיע פסק הדין יש מגבלות עלי בהתנהלות השוטפת שלי. אני מקווה שהפסק יגיע בקרוב. אני במובנים מסוימים פועלת תחת ההכרח לאשר כל דבר עם החברה הקודמת שלי, למשל ההשתתפות ב'פסטיבל הזמר והפזמון'. אגב, השיר שביצעתי שם ייכנס לאלבום. אתה אומר לעצמך, מה ערוץ 1, מי רואה. אבל קיבלתי על השיר תגובות מדהימות. אני שמחה שעשיתי את זה, אפילו אם יצא אירוע שאני לא שלמה איתו".
-למה לא שלמה?
"אני לא צופה בשום דבר שאני עושה. לא רוצה להיות באובר מודעות עצמית, לא לחשוב על איך אני נראית ומה אני עושה עם המרפקים. אני רוצה להיות אמיתית כשזה שם ולא לחשוב באיזה פוזה הירכיים שלי לא נראות שמנות, לא רוצה להיכנס לשם".
-היום את יותר מאושרת?
"חד משעמית כן. נפלתי לבריכה של העמוקים והתחלתי לשחות. אני מגלה שהיא לא עמוקה כמו שחשבתי, וגם אם היא עמוקה אני שחיינית מצויינת אז הכל בסדר".