חרצית / קורין אלאל
כשעברתי לגור בכפר, החלטתי לגדל משהו בגינה וזרעתי זרעים של עגבניות. לא הייתי כל כך מודעת לקיומן עד שיום אחד, ממש בבת אחת, ראיתי עליהם המון המון עגבניות ירוקות.
כמובן ששמחתי מאוד, רק שלא לקחתי בחשבן שהן גם יבשילו בבת אחת. תוך שבועיים כבר לא היה לי מקום לעגבניות ולא בא לי לאכול עגבניות. הרבה מהן נפלו על האדמה והתחילו להירקב. הרגשתי ממש מותקפת.
ואז החלטתי לא להתערב בטבע אלא רק להסתכל.
כך גיליתי את פרח החרצית. הוא נחשב לצמח בר, ובדרך כלל מזמינים גנן כדי שיתלוש אותו מן האדמה.
אבל אם מתבוננים לאורך זמן בפרח הזה, מגלים משהו מאוד מיוחד.
פרח עם מראה פרוע
לעת ערב, פרח החרצית לא משפיל בבת אחת את עלי הכותרת שלו והולך לישון כמו כל הפרחים. עלי הכותרת שלו נשכבים אחד אחד, דבר שמקנה לו מראה מאוד פרוע. בסופו של דבר, כל עלי הכותרת כפופים כלפי מטה, ורק הראש העגול והצהוב נשאר זקוף על הגבעול.
ובבוקר- אותו הדבר, רק הפוך: בתחילה, מתעורר עלה כותרת אחד ומזדקף לו יחידי. אחריו עוד אחד ועוד אחד, דרך אותו מראה פרוע ולא מסורק, עד שכל עלי הכותרת מתרוממים והופכים לשמש צהובה.
כשעבדנו על הוידאו קליפ של השיר "מה הפרח", שאל אותי ליאור מולכו (הבמאי) איזה פרח הייתי רוצה לראות בקליפ. הוא חשב כמובן שאבחר בוורד או גלדיולה או כל פרח מתורבת אחר, אבל כל שאר הפרחים נראו לי שחצנים ומתנשאים לעומת חרצית הבר הפראית. לכן זהו הפרח שמשתתף בשיר "מה הפרח".