"כוורת" חזרה: "בכל זאת הגענו למרות הכל"

להקת "כוורת" פתחה  בבריכת הסולטן בירושלים את סדרת מופעי האיחוד שלה הקיץ, אחרי שנבחרה ל"להקה הכי ישראלית". שבעת חברי הלהקה המיתולוגית, שכיכבה במוזיקה הישראלית בשנות ה-70' - גידי גוב, דני סנדרסון, אפרים שמיר, יצחק קלפטר, אלון אולארצי'ק, יוני רכטר ומאיר פניגשטיין, החליטו לאחד אותה בפעם האחרונה בהחלט, לרגל 40 שנה ליציאת אלבום הבכורה שלה "סיפורי פוגי".

המופע לעיני 6000 מעריצים נלהבים, נפתח בשעה 20:50 עם השיר הקלאסי לפתיחה - "בכל זאת הגענו למרות הכל". אחריו בוצעו בזה אחר זה השירים "גולית", "שיר מלחים", "כולם מחכים לשולה" (בכיכובו של המתופף מאיר "פוגי" פנגשטיין בקדמת הבמה), ו"היא כל כך יפה", בביצוע יפה של אפרים שמיר.

20 דקות מתחילת ההופעה הגיע הפרק הראשון בעלילות "סיפורי פוגי", עם השיר "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד" שנשמע כמו פתיח לקומדיה טלוויזיונית שמסמנת לקהל שעוד רגע יהיו צחוקים. וכן, היה מקסים לראות את אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון ויצחק קלפטר, בני 62-63, מתחפשים בתחפושות אוויליות ומציגים את המערכון אותו קריין גידי גוב. זה הוא אחד מאותם דברים שמאפיינים את כוורת באופן ייחודי בנוף הרוקנ'רול המקומי והעולמי. איפה שמעתם על להקת רוק (אוקיי, חוץ מג'ירפות") שעוצרת את המופע כדי להציג מערכונים ולספר בדיחות נונסנס מלפני 40 שנה, שנשארו מבריקות עד היום, ברובן? רק ל"כוורת" יש את זה, רק מחבריה זה מתקבל בטבעיות - כי משם הם באו מלכתחילה, ורק עבורם זה עובד. אצל הרולינג סטונז בחיים לא, אפילו לא אצל משינה, שהתחפשה ועשתה מערכונים בסיבוב הראשון שלה.

תודה שבאתם

גוליית

"אנשי הארון"

"הבלדה על ארי ודרצ'י"

המערכונים, ההומור, החצאי-שירים ומעברים משעשעים שרקחו סנדרסון, פוגי וחבריהם - הם חלק בלתי נפרד מהדי אן איי של "כוורת", והיה מרתק לראות את חבורת הגברים המתבגרת מאוד הזו חוזרת לאותם אלמנטים של בידור ובדיחות מהעבר, במערכונים ובשירים, כמו חבורת מילואימניקים בכנס של ותיקי הפלוגה, או חבר'ה מהשכונה שנפגשים אחרי כל עשרות השנים כדי לשחק כדורגל. התחושה היא שאצל חברי "כוורת", שהם ברובם מוזיקאים ויוצרים מכובדים וזמרים-כוכבים, יש כפתור נסתר שהופך אותם מרוקיסטים, בלוזרים וג'אזיסטים לצעירים פסיכדליים. כאשר הם ב"כוורת", ורק שם, מותר להם לחזור ולהיות בני 21, שהרגע השתחררו מלהקת הנח"ל, וצוחקים על כל העולם.

הקהל שרצה עוד ועוד התמוגג מהמערכונים, זכר את הטקסטים טוב יותר מגוב ופוגי שהגישו אותם, וקם לרקוד בשירים. האנרגיות בבריכת הסולטן היו מטורפות. שנים של צייה התפרצו החוצה, כשחלק גדול מהקהל, צעירים בני פחות מ-30, ראה את "כוורת" מופיעה בפעם הראשונה בחייו. ב"שיר המכולת" החלה נהירה של מאות צופים מהיציעים העליונים כלפי מעלה כדי לרקוד. הערב זו המסיבה הכי טובה בעיר וכולם רצו לקחת בה חלק. ואז בא הביצוע לשיר "לולו" של פניגשטיין, ששוב הרים באוויר בני נוער שהוריהם כבר גדלו על "כוורת".

"התמנון האיטר"

"המגפיים של ברוך"

"סוף ההצגה הלילה" ו"נחמד"

ב-21:25 בריכת הסולטן מקפצת לצלילי הקטע האינסטרומנטאלי המבריק "התמנון האיטר". באמצע הביצוע נותן יצחק קלפטר קטע סולו מזרחי מדליק יחד עם סנדרסון, והנאמבר מסתיים כשדמותו של קלפטר מופיעה בגדול על המסכים. הקהל בתגובה הריע ממושכות, שרק ונתן לו הרבה אהבה.

בכלל, "כוורת" נראתה ונשמעה בכושר נגינה טוב (יחסית), במיוחד רכטר המקצוען, סנדרסון החד ואולארצ'יק המשענת לאחרים. שמיר הביא את הטאץ' המיוחד הבלוזי-סליידי המזוה עימו, אבל לא בלט בגזרת הסולואים. קלפטר אומנם לא כמעט ולא נכנס ל"קרבות הגיטרה" המפורסמים עם סנדרסון, אבל הסאונד הייחודי שלו לא ניתן לחיקוי. פוגי ניסה לשמור על קצב, וככל שההופעה התקדמה הוא צבר ביטחון ותופף טוב יותר ויותר, עד לסולו של "יו-יה" בסיום. לחיזוק  הצטרפו אל השביעיה חמישה נגנים מלווים.

מי שחשב שעל האיחוד תעיב הפציעה של סולן הלהקה גידי גוב, אשר פרק בשבוע שעבר את כתפו השמאלית, התבדה. גוב הופיע כרגיל וללא בעיות מיוחדות. דרך ההתמודדות של "כוורת" היתה ונשארה ההומור ובמהלך ההופעה גוב וסנדרסון התבדחו על מצבו הבריאותי של הסולן. "גידי נתן כתף כדי שהמופע יצליח", אמר דני, וגידי הוסיף: "בהגדה אומרים 'ביד חזקה ובזרוע נטויה, זרוע אחת לא זרועות. יש לי גם רגל פצועה. אני כמו מפעל מתכת קטן. זו פעם ראשונה שקיבלתי פלטינה בלי להוציא דיסק".

אחרי "התמנון האיטר" שרו "כוורת" את "ילד מזדקן" המרגש (שנולד בהתחלה כ"פוגי מתחשמל"). מיד אחריו הגיע "מדינה קטנה", זו שתמיד מתחמקת מצרה והכתובת שלה שמורה בתוך קופסה. "כוורת" צללה עמוק לרפרטואר ב"שיר המחירון", שוב בכיכובו של פניגשטיין. הקהל קפץ והריע שוב לפתיח "סיפורי פוגי" ואחריו הגיע "סיפור הארון", שבו המעריצים שוב זכרו את הטקסט יותר טוב מגוב שהקריא אותו מהדף. מ"הארון" הם עברו בטבעיות ל"לא ידענו מה לעשות". ורצף הלהיטים נמשך עם הסינגל הראשון שהוציאו כלהקה - "שירות עצמי". אחריו הגיע תורו של הלהיט הגדול "המגפיים של ברוך", קלאסיקת הומור-רוק ישראלית במיטבה.

הביצוע המוזיקלי הטוב ביותר של הערב, בנאמבר ארוך ומעולה, הגיע ב"הבלדה על ארי ודרצ'י" - ללא ספק אחד משיאיו המוזיקליים של המופע, כשהכימיה בין חברי הלהקה ניכרת. ואחריו כאתנחתא הם דילגו ל"יוסי מה נשמע", המוכר פחות. הבחירה ברורה - "כוורת" ציינו 40 שנה לאלבום הראשון והחליטו לבצע אותו הערב במלואו, אבל זה בא על חשבון שיר כמו "ביום ובלילה" שלא נוגן הערב, או אפילו שירי האיחוד מהעבר כמו "זהו מאיר וזה אלון" מ-84', "כוורת חוזרת" מ-90' ו"זוכר לא זוכר" מ-98', שהיו יכולים לסגור את מעגל הנוסטלגיה.

בשעה 22:00 בדיוק הגיע פרק השירים מקריירות הסולו של חברי הלהקה. ראשון אפרים שמיר עם "ערב של יום בהיר" היפהפה ואחריו יוני רכטר עם "שוב היא כאן" הנהדר. אלון אולארצ'יק הרקיד את האלפים עם "בא לשכונה בחור חדש". גוב נתן את "נאחז בוויר", קלפטר ריגש את כולם עם "צליל מכוון" וזכה שוב לתשואות רמות, עד שסנדרסון הגיע והרקיד עם "גלשן". חגיגה לאוהבי המוזיקה הישראלית האיכותית.

פניגשטיין תפס פיקוד במרכז הבמה עם המערכון "מתמטיקה", שלא מצחיק כבעבר. במקומו היה שווה להשקיע אולי מעט יותר ולתת את מערכון "הותיק". אחריו נשלף מהבוידעם "לך ספר לסבתא" המשעשע. "סוכר בתה", עוד קטע מאסט בהופעות, לא זכה הפעם לפתיחת קול מרשימה מצד שמיר, שבאיחודים קודמים החזיק את הווקאל במשך כשתי דקות רצוף. "ככה היא באמצע" הוא שיר מצויין, אבל בשלב הזה כבר היה צריך להיטים גדולים יותר, למשל "העולם שמח" שלא נכלל במופע.

ההופעה הסתיימה עם ארבעה להיטים אהובים ששיגעו את הקהל: "פה קבור הכלב" (ללא מערכון "הותיק" לפניו), "הורה היאחזות" שתמיד עובד, "יו יה", שבו הסולואים המסורתיים היו קצרים הפעם - גם התופים וגם הגיטרות, ו"נתתי לה חיי" עם השורה הפוליטית על "יש אוויר למדינה או שתיים". לאחריהם הגיע ההדרן האחרון בהחלט עם "סוף ההצגה הלילה" ו"נחמד", וכולם שרו כאיש אחד "היינו אז, חזרנו שוב, היה ממש נחמד".

חברי "כוורת" ירדו מהבמה בשעה 23:05, אחרי שעתיים ורבע של תענוג צרוף עבור המעריצים, שהיו מוכנים להישאר שם עוד שעה. אבל גם מי שנזכר איך "כוורת" נתנו בעבר שלוש שעות ויותר - הופעה כזו אפשר לנפח כמה שרוצים, על ידי שירים מקריירות הסולו של כל אחד - יצא כשתאוותו בידו.

רשימת השירים במופע: למרות הכל, גולית, שיר מלחים, כולם מחכיםלשולה, היא כל ך יפה, מסיפורי פוגי, סיפור המכולת, שיר המכולת, לולו, התמנון האיטר, ילד מזדקן, מדינה קטנה, שיר המחירון, מסיפורי פוגי, סיפור הארון, לא ידענו מה לעשות, שירות עצמי, המגפיים של ברוך, הבלדה על ארי ודרצ'י, יוסי מה נשמע, ערב של יום בהיר, שוב היא כאן, בא לשכונה בחור חדש, נאחז באוויר, צליל מכוון, גלשן, מתמטיקה, לך ספר לסבתא, סוכר בתה, ככה היא באמצע, פה קבור הכלב, הורה היאחזות, הדרן: יו יה, נתתי לה חיי, הדרן: סוף ההצגה, נחמד.

הופעת האיחוד הזו של "כוורת" הייתה הראשונה מבין שלוש הופעות שיתקיימו בבריכת הסולטן, שתיים מהן במסגרת "פסטיבל ישראל". בחודש אוגוסט תקיים הלהקה שתי הופעות ענק בפארק הירקון בתל אביב _להופעה ב-7 באוגוסט עדיין נותרו כרטיסים). בסך הכל יצפו הקיץ בכוורת כ-120 אלף ישראלים. במקביל לסיבוב האיחוד הוציאה "כוורת" קופסת דיסקים מפוארת, הכוללת שישה דיסקי אודיו ושני DVD ובהם שלל הקלטות נדירות.