אביעד סייביץ׳, בן 25 מראשון לציון, השתתף בעונה הראשונה של "הכוכב הבא",וזכור מביצועים ל-"It's My Life" של בון ג'ובי, ול-"Crazy" של נארס ברקלי.
את דרכו החל סייביץ' כזמר בטקסים בבית הספר, תחרויות מוזיקה מקומיות והופעות עם חברים. בצבא שירת כמפקד בלהקת חיל הים (למרות פרופיל 97), והופיע לחייילים ולקהילות יהודיות בחו״ל. בארבע השנים האחרונות הוא מופיע עם הרכב באירועים, בתי מלון וברים ובין היתר ברשת "מייק'ס פלייס", שאביו הוא הזכיין של הסניף שלה ברמת החי"ל.
כעת מוציא אביעד סייביץ' סינגל ראשון - שיר הרוק "לבד בעיר הזאת". המילים שכתב מספרות על השהות שלו בעיר ניו יורק, כולל אזכורים למועדון ההופעות "בי.בי.קינג" ("הוא לא ראש הממשלה אבל הוא מלך השכונה"), ולוויסקי שסייביץ' מעדיף ("ג'ק חבר טוב") ללחן ולעיבוד אחראי רומן גרינבלט, שהוא גם המורה של סייביץ' לפיתוח קול.
"המילים נכתבו בלילה אחד", אומר סייביץ'. "השיר מדבר על חוויה שחוויתי בניו יורק, גרתי שם לבד במשך חודש. כתבתי על דברים שהצטברו, מוזיקה שנחשפתי אליה. הכל שם מאוד אינטנסיבי, רץ מול העיניים, שואב אותך הרבה יותר, רגעים שהיו טובים יותר וטובים פחות. ההשראה למוזיקה בשיר מגיעה מבון ג'ובי, בראיין אדמס, איירוסמית'".
-רוק קיטשי.
כן ואני אוהב את הקיטש הזה. יש קיטש שאפשר לאהוב שהוא לא צורם באוזן. אני שלם עם השיר והסגנון שמדבר אותי לגמרי. השיר הזה הוא הבייבי שלי. השקעתי בו גם בעטיפה שהיא איור שעשיתי - אני לומד תקשורת חזותית בשנקר שנה ב' ומתחיל מסלול איור. מאייר מה שיש לי בראש באותו רגע, בצורה ספונטנית".
-הטעם שלך ניכר גם ב"כוכב הבא".
"כן, והיתה אחלה חווייה. לא באתי לשם כדי לקחת מקום ראשון ולהתחרות. באתי בראש קליל, מה שיהיה יהיה. רציתי להופיע עם הנגנים האדירים שמנגנים שם, לקבל את ה 15 דקות תהילה ולהראות שאני קיים. יצאתי בדיוק בזמן, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. נתתי שני ביצועים, נהניתי וזהו, אין לי טענות. לא בונים קריירה מתוכנית טלוויזיה".
-בונים אותה מהרבה הופעות?
"כן. אני מופיע ברשת מייקס פלייס, וזה באווירה אחרת. אין מכירת כרטיסים, אלא בר עם הופעות פתוחות. בסוף שבוע יש הופעות של להקות בסבב בכל הסניפים, בסגנון אמריקאי. אני מבצע שם בעיקר קאברים, רוק ג'אז, בלוז. בון ג'ובי, קווין, איירוסמית', ג'יימס בראון, פרנק סינטרה. זה לפי הדינאמיקה עם הקהל. גם בעברית אני שר – שלמה ארצי, אריק איינשטיין, יהודה פוליקר. עם חומרים שלי אני מופיע בהופעות אקוסטיות מדי פעם".
-וחומרים לאלבום?
"אני עובד על שירים לאלבום, יש לי כבר חמישה שבא לי לרוץ איתם. אני לא מגדיר את עצמי רק כזמר רוק. אני נע בין רוק, בלוז, ג'אז ופולק. שואב ואז מגבש לעצמי. אני מתחבר לכל מיני ז'אנרים. אוהב גם מזרחית, כמו זוהר ארגוב, שימי תבורי. בהופעות אני מתאים את עצמי למצב, אבל אם אני לא אוהב שיר לא אעשה אותו. חוץ מבצבא, ששם עשיתי דברים שפחות אהבתי".
-למשל?
"שנאתי את ההעמדות והריקודים על הבמה, הייתי מתפוצץ מזה. מצד שני מאוד אהבתי ששרנו מזרחית והיינו מרימים את החיילים. אני זוכר שהופענו בזמן 'עופרת יצוקה' לחיילים רגע לפני שנכנסו לעזה. חודשיים אחרי זה בא אלי מישהו ואומר לי 'הופעת לנו לפני שנכנסנו בשתיים בלילה, עשית לנו את הלילה'. מה אתה צריך יותר מזה? או לגרום לזקנות יהודיות במיאמי לבכות. גם זה קרה לי בלהקה".
ואם כבר זקנות יהודיות במיאמי - בבית משפחת סייביץ' מדברים בעיקר יידיש. "גדלתי על יידיש בבית, כולנו דוברי יידיש, וברקע כל הזמן מוזיקה חסידית", הוא אומר. "נולדתי בארץ, ההורים עלו מליטא. אבא שלי הוא רקדן במקצועו, אבל המשפחה שלו הקימה להקת פולק בליטא שעלתה לארץ וממשיכה להופיע, להקת 'אנחנו כאן'. דוד שלי, אח של אבא, הוא במקצועו מנצח תזמורת ופסנתרן, אח שלו הוא כנר ופרופסור לנגינת כינור בקנזס. רק אמא שלי אסיסטנטית של רופא שיניים".
-אתה בונה על קריירה במוזיקה?
"בטח. אם אני לא מופיע ולא על במה אני כבה. אני גמור מזה. אני רואה את עצמי על הבמות הגדולות, צמא לזה. אני לא רודף פרסום, וכסף למשל פחות מעניין אותי. אני רוצה לחיות מהאמנות שלי, וזהו. המוזיקה והבמה הן מרכז חיי. כשאפסיק להופיע יצמח לי שיער על הראש, ואני רוצה לשמור על הקרחת".
-יש לך חברה?
"עוד לא. ברגע שזה יגיע זה יגיע. זה לא שאין לי זמן, כי הנה, אני מצליח לשלב לימודים ומוזיקה ומוצא זמן לכל דבר. צריך להקריב זמן כדי שדברים יעבדו. אם אתה רוצה דברים קורים בחיים. כשהאהבה תגיע, היא תגיע".