_c.jpg)
בשנה האחרונה התמקד מוש בן ארי בהופעות, בעקבות הוצאת אלבום האוסף הראשון שלו, שסיכם ב-17 שירים עשור ראשון של קריירת סולו מחוץ ללהקת "שבע". בן ארי חרש את הארץ לאורה ולרוחבה, אבל נדמה שאחד מרגעי השיא עוד לפניו, כאשר יארח את יהודה פוליקר בהופעה מיוחדת במסגרת פסטיבל ראשון לציון, בהופעה שתתקיים ב-3.10 בהיכל התרבות של עיר היין.
"זו פעם שנייה שאנחנו מתחברים", מזכיר בן ארי. "הופענו יחד באמפי שוני לפני כחודשיים. זה מפגש בין שני מוזיקאים ובשבילי פוליקר הוא אחד האמנים שגדלתי עליהם כילד עוד מימי להקת "בנזין". זה ממש מרגש על הבמה. יש בינינו אהבה וחיבור ואני מרגיש כבוד ענק לשיר מהשירים הגדולים של האמן הענק הזה. אני לא יכול עוד לגמרי להגיד מה נשיר יחד כי זה עוד לא סגור שנעשה את אותם שירים כמו שביצענו בשוני, אבל אצל יהודה כל שיר זה להיט גדול לא משנה מה אתה עושה זה שיר אהוב שכולם מכירים. ניפגש בימים הקרובים ונחליט מה יהיה הפעם. בשוני אני שרתי 'פנים אל מול פנים' שלו והוא שר את 'דרך' שלי וניגן בוזוקיו זה באמת כבוד ענק וכיף גדול. עבורי המפגש איתו הוא רגע מאוד מיוחד בקריירה".
אני מכין פרויקט שכולל שיתוף פעולה עם מוזיקאים מחו"ל"
-אתה מסיים סיבוב הופעות.
"אנחנו בסגירה של סיבוב העשור. הוצאנו דיסק אוסף שמסכם איכשהו דרך של עשר שנים ופותח עשר חדשות עם להיט חדש, 'תני לי סימן', שעבד מאוד יפה ברדיו ואצל הקהל. התחלנו בהופעות גדולות בקיסריה וכרטיסים נמכרו אחד אחד בלי פטנטים במכירות, ממקום בריא. המשכנו הלאה להופעות מיוחדות ומגניבות כמו בריכת הסולטן ושוני - אירוחים שנהניתי להתארח. זה טור שנתן לי הרגשה מאוד טובה על דרך שעשינו, להקה והחבורה שסביבי. עכשיו זה סיכום של הטור ואנחנו מתחילים משהו חדש ממש בקרוב".
-מה הוא הדבר החדש?
"יהיה מאוד מעניין, פרויקט שמשלב עולמות, לא רק מהארץ. שיתוף פעולה עם מוזיקאים מחו"ל ומופע עם צבע מיוחד. אני מאמין שממש בקרוב נפרסם את זה, כרגע עדיין אני לא יכול לספר על זה יותר מדי. מדובר בשילוב של אלבום חדש ומופע חדש ועוד לא ברור מה ייצא לפני מה. כרגע אנחנו בדיונים ועוד לא ניגשנו לעבודה, אבל בטוח יהיה מעניין".
"כל אמן בארץ חייב לחדש ולהיות דינאמי מאוד"
-משהו מהסיבוב האחרון שאתה לוקח איתך להמשך?
"אני לוקח את העובדה שזה לא מובן מאליו בארץ לשרוד עשר שנים כמוזיקאי ויוצר. אחד הדברים הכי חשובים שאני רוצה לשמור לעשור הבא הוא המקום שאמן חייב ללכת עם עצמו עד הסוף ואפילו טיפה יותר מבמקום אחר, כי בעולם שיש מימד של גודל ונפח שאין פה. בכל אלבום אתה צריך להמציא עצמך מחדש, גם אם יש לך חיי מדף ואתה כבר שמור בטאבו עם הקהל שלך ואחרי עשור וחמישה אלבומים ואתה יכול להישען על האורך זמן הזה כמו על כרית הכי מדהימה שיש - עדיין אתה חייב תמיד להיות נאמן לעצמך ברמות הכי קיצוניות שיכולות להיות, להעיז, לחדש, לגרות את הקהל בהתאהבות אליך, והפוך. אתה חייב להיות דינאמי מאוד. זה נכון לכל אמן בכל סדר גודל. אמן ישראלי שרוצה להגיד מה שעל לבו חייב לחדש ולהיות רענן מול עצמו ומול הקהל שלו".
-באלבום הקודם הלכת עד הסוף עם שירי מחאה, אבל המחאה החברתית נעלמה.
"תמיד הייתי במחאה ותמיד אמרתי את מה שאני חושב, אבל הווליום של הצעקה היה נמוך והמתוק שמר על באלאנס. כשיצא 'סתכל לי בעיניים' וכל השירים שדיברו על המימד הזה אז היו איזה חודש-חודשיים לפני המהפכה של שנה שולם ראיינו אותי ושאלו למה אתה כועס. למזלי התשובה הגיעה די מהר מהרחובות וכולם הבינו שהזעקה גדולה ואתה כבר לא יכול ללחוש - בא לך לצעוק. אני מאמין שכל עוד נהיה במצב החברתי הזה תמיד אתייחס לנושא ואתן לו משקל ביצירה שלי. יצירה ובייחוד מוזיקה זה ראי לנורמה ולחברה. כשהראי הוא רק מסחרה וכל מיני שירים שבהם הבחור רץ סביב העץ ורודף אחרי הבחורה - המוזיקה לא עושה את התפקיד העיקרי שלה, שהוא לתת ראי שקוף, כן ואמיתי לחברה ולהעיד על הטוב וגם על המגרעות. אני מאמין שהמימד הזה לא ישתנה ויש לנו עוד כמה וכמה שנים לבקש שיהיה יותר טוב לנו ולמי שאחרינו במדינה הזאת".
-מה אתה עושה ביום כיפור?
"השנה יום ההולדת שלי יוצא ביום כיפוא. הלילה (שלישי) אני בן 42. אני מאמין שיהיה אצלי הרבה חשבון נפש. אני סוגר עשור של קריירת סולו ומסתכל על החיים בזכוכית מגדלת כדי לבחון ממקום טוב מה עשיתי ומה צריך לשנות. אני ביום כיפור עוצר ובצורה כנה מסתכל איך הייתי, במי פגעתי, כמה החלומות שלי אגרסיביים או לא ומה הם עושים לסביבה. צריך להוריד את הראש, להגיד סליחה ולהיכנס לשנה החדשה ביותר כנות. אני מגיע לבית הכנסת רואה אנשים שמים מאות או אלפי שקלים בקופה וחושבים שזה יכפר על מעשיהם ואחרי זה מיד חוזרים למה שהם עשו - זה כואב לי. אני מנסה להעמיק פנימה. אלוהים אומר לך לעצור ולהסתכל, לעבוד על עצמך".
"הפריע לי שסיקור החתונה לא הציק לי יותר מדי"
-השנה גם התחתנת והתעסקו המון בחייך האישיים.
"היה ברור שלא נוכל להימנע מזה לגמרי. לא הרשינו לצלמים להיכנס לחתונה ולתעד אותה כי האורחים באו ליהנות ולא להתעסק בקריירה שלהם. הבנו, בייחוד אני, שאני הכי קנאי לפרטיות שלי ומנסה לשמור את האמנות כאמנות ולא כדרך לפרסום, הפנמתי שאתה צריך את המדיה לא רק בשביל למכור דרכה דיסקים וכרטיסים, אלא שהיא צריכה אותך גם, ומרגישה צורך לחוות איתך חוויות ואפשר וצריך לתת לה. הפריע לי שהסיקור של החתונה לא הציק לי יותר מדי ובסך הכל היה נעים. היה לי פחד נוראי, אבל הצלמים היו בסדר. גם לא פתחנו את כל הדלתות, זה לא היה יותר מדי חודרני ולא שברו לי את כל הגבולות".
-ואם כבר נגנו בנושא - אתה מתכוון להרחיב את המשפחה?
"כן, אנחנו כבר עובדים על זה".