"מי שרוצה את הסיפור האישי שלי, שיקשיב לשיר 'שנינו יחד'. הכל שם", אומרת הזמרת סיוון (סיוון בהנם) שהוציאה בימים אלה את "דף חדש", אלבום הבכורה שלה. "לפני שקובי (סאבלימינל) הזמין אותי לשיר בפזמון של הלהיט 'הפרד ומשול', באלבום השני שלו, היה לי רק החלום להיות יום אחד זמרת. שם זה נגמר. המורים בבית הספר היו מזמינים את אמא לשיחות על ההישגים הנמוכים, כי לימודים פשוט לא היו בראש שלי. רק מוזיקה. היה משפט שאני זוכרת גם כיום: 'סיוון חושבת שקול זה הכל'.
"הבעיה הייתה שגדלתי במשפחה פרסית מאד שמרנית. אבי לא היה מוכן שהבת שלו תהיה זמרת. בעיניו זה היה מקצוע נחות, ובחורה ששרה אין לה סיכוי למצוא בעל. עד היום אני לא יודעת איך קובי הצליח לשכנע אותו. הוא בא אלי הביתה, דיבר עם ההורים וזה קרה. הוא פשוט ילד פלא. איש עסקים מלידה. הוא יכול לשכנע כל אחד לכל דבר".
ההערצה חסרת הגבולות של סיוון לסאבלימינל עומדת בלב תהליך היצירה של "דף חדש". אלבום ארוך (יותר משעה) הכולל 16 שירים, בהם הלהיטים "שוברת שתיקה" וגרסת הכיסוי ל"הלוואי" של בעז שרעבי, (שהופיעה לאחרונה באוסף "פזצט"א", שהוציא סאבלימינל לרגל המלחמה בעזה). קטע הבונוס הוא "אין גבולות", שסיוון ביצעה לראשונה באלבום הכפול של אמני משפחת תאקט. לו היו מחליפים את קטעי השירה לאנגלית, איש לא היה מנחש ש"דף חדש" לא הוקלט בארצות הברית. סיוון, בת 27, מדלגת מבלדות מחץ לרוק מיינסטרים להיפ הופ לסול וחוזר חלילה.
סיוון: התחננתי שסינרגיה יכתבו לי
"אם זה נשמע אמריקאי אני רואה בזה מחמאה גדולה", היא אומרת, "זו האמת שלי. לשם רצינו להגיע. גדלתי על קו ישראל ארצות הברית, אני מדברת עברית, אנגלית ופרסית באותה רמה, יש לי משפחה בניו יורק ואני נוסעת כל הזמן להופעות ולביקורים פרטיים. מצד שני, השורשים שלי זה בית אבא בתל אביב והשכונה הקטנה ברמת גן בה גרו סבא וסבתא שלי. נשמע כאילו אני מתפזרת על הרבה סגנונות, אבל אני מחוברת לכל אחד מהם. אני לא ראפרית. אם אנסה לעשות ראפ הקהל יברח.
,אני וקובי רצינו לחבר את המוזיקה שלי לקהלים שלא מזדהים עם היפ הופ, ולתת לכל אחד שיר שהוא יוכל לאהוב. למשל, אני מתה על סינרגיה. שמעתי שהם הקליטו שיר עם יואב אליאסי (הצל, ט.פ) לאלבום שלו, והתחננתי בפני קובי שידבר איתם עלי. בסוף הם כתבו לי את 'מחכה לשמוע', וזו הייתה חוויה מדהימה להקליט איתם. בכלל, בורכתי באלבום הזה. עשינו חריש על כותבים ומלחינים, כולל יוצרים שבאים מכיוונים מוזיקליים אחרים לחלוטין ממני אבל הסכימו לנסות לשתף פעולה והביאו שירים מדהימים. זה היה מסע ארוך, מתיש, אבל שווה כל רגע".
-ארוך זה בלשון המעטה. עברו כמעט שש שנים מאז "הפרד ומשול".
"קובי לקח אותי ללייבל שלו, משפחת תאקט, ומאז עבדנו במקביל בשני המישורים. הייתי זמרת שלהם בהופעות, והקלטנו שירים ונסענו להופעות בחו"ל. אבל היה גם האלבום שלי, ורצינו לאסוף חומרים לאט ויסודי, ולהקליט רק שהיה זמן ועדיין שהכל יהיה הכי מקצועי ומושלם. קובי פרפקציוניסט מטורף. לפעמים היה דורש עשרות טייקים שירה עד שהיה מרוצה. כל הדברים האלה לוקחים זמן, וגם אם תוך כדי תהליך את מתה שיצא כבר, כשאני מחזיקה ביד את האלבום המוכן אני יודעת שזה לא יכול היה לקרות בדרך אחרת".
סיוון: שם האלבום, "דף חדש", מוקדש לאמא שלי
-את פוחדת מכישלון?
"מאוד. חשוב לי שיאהבו את זה. מצד שני, לא אשבר אם ייקח לי יותר זמן. אני אהיה כמו עלוקה על הצוואר של הקהל. לא ארפה עד שיתחברו אלי. לא יקרה באלבום הראשון, יהיה עוד אחד".
-אביך כבר השלים עם הבחירה שלך במוזיקה כדרך חיים?
"כשהקלטתי את 'הפרד ומשול' לא ספרתי לו. חודשים הוא לא ידע מכלום. יום אחד קובי התקשר וסיפר לי שהשיר נכנס לפלייליסט של גלגל"צ. לא הבנתי אפילו מה זה אומר, אז הוא הסביר לי: 'מהיום ישמעו אותך ברדיו מהבוקר עד הערב'. באותו שבוע אבא שלי נהג ברכב ושמע את השיר, וכמובן זיהה את הקול שלי. זה היה השבוע בו קובי הגיע אלינו הביתה לדבר איתו. כיום אבא הוא המעריץ הכי גדול שלי, והיות ויש לי גם אהבה הוא נרגע. חוץ מזה, הוא יודע שגידלו אותי טוב בבית. שיש דברים שלא אעשה לעולם, כמו להצטלם או להופיע בלבוש חשוף. אני מביאה קול ונשמה ולב, לא גוף".
-למה בחרת בשם "דף חדש"?
"המון סיבות, אבל בגדול זה ההמשך לזיכרונות מימי בית הספר. משפט שאמא הייתה אומרת למורים שלי, בכל פעם שהייתה מגיעה לפייס אותם על הציונים הגרועים שלי. היא אמרה אז: 'סיוון ואני דברנו על זה והחלטנו לפתוח דף חדש'. אז הנה, באיחור קל, הדף החדש שלי. לכל מי שאמר לי: 'קול זה לא הכל'".