"סיבוב ההופעות הנוכחי לא היה יוצא לדרך אם לא היינו מקליטים במקביל אלבום חדש", אומר מיכה שטרית על איחוד להקתו החברים של נטאשה, שמציינת עשרים שנים להיווסדה. חברי הלהקה מסיימים בימים אלה הקלטות אלבום, שמאיים להיות פרויקט שאפתני וגרנדיוזי עוד יותר מהדיסק הכפול "רדיו בלה בלה" מ-94'. במוצאי שבת הקרובים (19/10, 21:00), יופיעו חברי הלהקה במתחם נחל זהר במסגרת אירועי "פסטיבל התמר". נציגי הדור החדש, אסף אבידן ו"המוג'וז", יהיו מופע הפתיחה.
"האלבום עדיין בעבודה, למרות שמתוכנן סינגל ראשון כבר לתחילת החורף", מבהיר שטרית, "יש המון שירים מוקלטים ועוד לא החלטנו כמה מהם יכנסו לדיסק. מה שכן, זה אלבום קונספט. יצירה הנבנית סביב אמירה מוגדרת עם הרבה אמנים אורחים וכותבים חיצוניים ששיתפנו בתהליך היצירה. רצינו שזו תהיה חגיגה. אני גאה באלבום הזה, ומאמין שמי שאוהב את 'החברים של נטשה' לא יתאכזב, למרות שיהיו לא מעט הפתעות".
-תשלבו שירים חדשים גם בהופעה בפסטיבל התמר?
"לא. המטרה ביציאה להופעות חיות הייתה, בין השאר, לתרגל עבודה משותפת אחרי שנים בהן לא ניגנו יחד וכמובן ליהנות ממפגש מחודש עם הקהל כלהקה. לשלב שירים חדשים מאלבום שעוד לא הושלם זה להקדים את המאוחר. מה שכן, יש שיר שאנחנו רוצים לשלב בו מקהלה ענקית בפזמון החוזר, אז להופעה בנחל זהר נביא ניידת שידור ונלמד את הקהל רק את הפזמון ונתעד את זה לאלבום החדש".
-מדוע המתופף ז'אן פול זימבריס נעדר מהסיבוב הנוכחי?
"הוא כבר היה מחויב בחוזה ארוך טווח לסיבוב הבינלאומי של אחינועם ניני, אבל מקומו בלהקה מובטח ברגע שיסיים את ההופעות איתה. אנחנו מתגעגעים אליו. באלבום, אגב, הוא מתופף ברוב השירים".
-יש כבר מפיק מוזיקלי לאלבום?
"לא בשלב זה. חלק מהחוויה באיחוד הלהקה הוא להמציא את עצמנו מחדש. להתחדד, להשתמש מצד אחד בניסיון שרכשו עם השנים, ומצד שני למצוא רעננות וחדוות יצירה שיזכירו את תחילת הדרך. יש אנרגיות שאמן יוצר שוחק כאשר הוא הופך רשמית למוזיקאי במשרה מלאה, כמו שקרה לי ולארקדי דוכין. לעבוד שוב יחד זה לא בהכרח קל יותר. היו רגעים שהיה קשה מאי פעם, אבל היה חשוב לכולנו שזה יקרה בלי הכוונה של יד חיצונית".
כזכור, סיבוב ההופעות של "החברים של נטשה" יצא לדרך כבר בתחילת הקיץ, וכלל הופעה באמפי קיסריה. אולם, על שמחת המפגש המחודש בין ארקדי דוכין, מיכה שטרית, קוזו ומיקי הררי (אליהם מצטרפים בהופעות המתופף אלון הלל, אורן בן אבי בסקסופון, מתן ממן בטרומבון וליאור רון בחצוצרה) מעיב עדיין המשפט המתמשך אותו מנהלת הלהקה מול חברת התקליטים שלהם לשעבר "הד ארצי".
-בדיעבד, הייתם סוג של חלוצים בתופעת "האמן נגד הממסד המוזיקלי".
"כבר אחרי האלבום הראשון דרשנו להתחיל להפיק עצמאית את כל המאסטרים העתידיים שלנו. מילא למכור אלבום זהב ולא לראות שקל. הפקה יקרה, צריך לכסות את ההשקעה. אבל למכור מאות אלפי דיסקים ועדיין לא להתפרנס בכבוד? אם הצעד שלנו נתן השראה לאמנים אחרים אני שמח על זה, למרות שהמהפכה האמיתית עוד לפנינו".
-עמיר בניון, במקור בן טיפוחיך, הוא כיום מנהיג המהפכה הזו.
"עמיר מעז לצאת נגד גופים שאפילו אנחנו לא חשבנו להתנגח בהם. הוא מנהל מאבק חשוב, ואם יזכה כל האמנים בארץ ייהנו מהפירות. אבל הבעיה היא שכל אמן המנהל כיום, או ניהל, מאבק משפטי נגד חברת תקליטים או מנהל אישי לשעבר, פעל מרצון לשמור קודם כל על הפרנסה שלו. זה כמובן לגיטימי, אבל מהפכה אמיתית תגיע רק כשמסה קריטית של אמנים מכל גווני היצירה המוזיקלית יכריזו מלחמה על השיטה וזה, עדיין, לא קורה. אמנים מתעוררים כאשר הכיס הפרטי שלהם נפגע, ואנחנו צריכים מאבק אידיאולוגי".
-מה לגבי חומר חדש כסולן במקביל לחידוש פעילות "החברים של נטשה"?
"אחרי החגים יתחילו לצאת סינגלים מאלבום פיוטים שהקלטתי עם ליאור אלמליח וחיים לרוז. עבדנו יחד המון זמן, וזה הפרויקט הכי חשוב לי כרגע לצד 'נטשה'. אלבום סולו עצמאי שלי לא ייצא, כנראה, לפני השנה הבאה. מה שכן, אחזור בקרוב להופעות עצמאיות קטנות במועדונים. עם כל ההנאה בלשיר מול אלפים בקיסריה ובפסטיבלים, אני מרגיש הכי בבית באווירה אינטימית".
-לאחרונה אתה ממעט לכתוב לאחרים, אחרי תקופה בה היית מעורב בהפקת אלבומים לעמיר בניון, דיוויד ברוזה ואריק איינשטיין.
"בתקופה בה הקמתי לייבל עצמאי הפקתי אמנים אחרים, אבל ככותב תמיד עבדתי לאט. אני לא מאמין בעמידה בדד-ליין על חשבון איכות השירים. אני מעדיף לחכות שיגיעו החומרים הטובים, ובתור מפיק זה הכניס אותי לא פעם לדילמות כי הבנתי את הצורך להוציא משהו לשוק כמה שיותר מהר. אתה שם כסף ורוצה לראות אותו חוזר אליך. כיום אני מעורב רק בפרויקטים שהם בנפשי, כמו אלבום הפיוטים. אין לי זמן ליותר מזה".
-אתה קולט שעברו עשרים שנה מאז המגורים בבית המחסה של יעקב חביב ברחוב שלמה המלך בתל אביב, ההופעות במרתף העליון של תיאטרון בית לסין בכיכר המדינה, הימים בהם שטפתם כלים ב"נרגילה" ואכלתם תאנים מהעץ ליד משרדי "הד ארצי" ברמת גן?
"עברנו חתיכת דרך, אין ספק. קצת מפחיד, כי זה מרגיש לי לפעמים כמו יום. אם גם עשרים השנים הבאות יעברו כל כך מהר אנחנו בבעיה".