נינט, מארינה, שבן ורד בהופעה של "הקולקטיב"

זקני הבארבי אמרו אמש אחרי ההופעה של "הקולקטיב" שמדובר באחת ההופעות השמחות שהיו במועדון בשנים האחרונות. ובאמת, קשה שלא להידבק בשמחת החיים ובאופטימיות של כמה משירי ההרכב הזה, שהביא ללב הביצה התל אביבית עירוב של סגננונות שמולדתם היא בדרום ומערב ארצות הברית. אם הייתם נכנס אתמול לבארבי והיו אומרים שלהקה מטקסס הגיעה - לא יכולתם להתווכח. המוזיקה של "הקולקטיב" לא קשורה כמעט בשום צורה למוזיקה מקומית, והיכולת שלהם לקחת את המאזין לפולק, לקאנטרי, לרוק המתקדם ולבלוז העכשוויים היא מופלאה, גם עבור מישהו שלא מתחבר אליהם מיד. תפקידי הכלים מודגשים, הנגנים מתואמים להפליא, והכל יחד נשמע הרמוני ומהוקצע. אפשר להבין איך מבקרי מוזיקה מהעולם הגדול מצאו בהם את היופי והאיכות שמצאו, ואפשר להבין איך אלפי ישראלים (שלא לומר תל אביביים מהסצנה) חושבים שהם מגניבים. המולדת הנפשית של המוזיקה של "הקולקטיב" נמצאת כמה אלפי קילומטרים מערבה, היכן שכה רבים משתוקקים להיות, או לפחות לדמיין את עצמם בסרט על חלום אמריקני.

ארבעת האורחים שעלו אמש לבמה, למופע הפרידה מהאלבום רב השבחים "Onwards", מוססו סופית כל תחושה של יגיעה. רד אורבך הוא הקנדידט המושלם לשילוב בין ההומור הפרוע והרוקנ'רול הסוחף שלו למוזיקליות של "הקולקטיב". מארינה מקסימיליאן קרני, שלומי שבן ונינט טייב - שלושה שהם ממש קצפת ונדמה שיכולים לבצע כל דבר - התחברו לקולקטיב מהקצה של מוזיקת איכות, אנרגיות, אלטרנטיביות, בעירה ואוואנגרד. זו היתה חוויה מוזיקלית מאלפת, מעייפות והתנעה ארוכה ואיטית, דרך עולם שלם של צלילי עומק, רוחב ויופי, ועד לאקסטזה של אחד ההרכבים הטובים שיצאו מישראל בשנים האחרונות.

קטעים מהמופע:

רד משעשע את הקהל

הקולקטיב ורד: Room To Move

הקולקטיב ומארינה: Running Away

הקולקטיב ונינט: Stolen Goods

הקולקטיב עם שבן, מארינה ונינט: Home Office

רשימת השירים בהופעה

Intro, goodbye bad days, turn to cry, 7year stitch, Room To Move With Red, Working Title, lewknor arch, Running Away with Marina, idiom autumn, perfectly honest, Better Man With Shlomi Shaban, Strange Floors, Thinking Cap, Stolen Goods With Ninnet, Simon Says, Whiskey Eyes, Encore: Home Office with Ninnet, Shaban, Marina, Girls With brass