מאי לביא, 28, מובילה בשלוש השנים האחרונות את להקת הרוק "מאי והלביאות", שתופיע הערב (20:00) בלבונטין 7 בתל אביב. ברזומה שלהם שירים כמו "כלוב" שיצא כסינגל, "סוואנה", "קנקן התה" ו"הימים האחרונים". חלק מהשירים קובצו לאי.פי בהפקתו המוזיקלית של ארי קטורזה, שתוכנן לצאת בקיץ שעבר, אבל טרגדיה אישית קטעה את התוכניות.
"מסיבות לא נעימות נאלצתי להפסיק את הפעילות", מספרת לביא. "אמא שלי נפטרה לפני שמונה חודשים. לקחנו הפסקה ממוזיקה וחזרנו, עם מתופף חדש והורס, גל שוחט, ושירים חדשים שנכתבו באווירה אחרת לגמרי. הם 'כבדים', אז עיבדנו בצורה 'אפרית' וכיפית. אני כן רוצה לעשות נעים וכיף בדרך שלי".
-על מה את כותבת?
"על רגעים שאני צריכה לנסח לעצמי את מה שאני מרגישה. חלק מהשירים נכתבו בזמן המחלה של אמא שלי וגם לפני. זה יכול להיות 'דיאלוג עם הסוף'. כי כל דבר יש לו סוף. וצריך להחליט אם רוצים שהסוף יגיע או להישאר עם זה שזה נגמר ולחכות לסוף לא נעים. יש שיר על הפרעת קשב של חברה שלי. 'כלוב' זה על כמה צריך לתת תשובות לאנשים כמו כמה התקדמנו בחיים ואם יש זוגיות וכמה זה מעיק לבוא מהצורך לרצות, לעשות מה שאנשים רוצים לשמוע".
-הרמת לי להנחתה בנושא הזוגיות.
"אין לי כרגע מישהו. אני רווקה, וחיה עם זה בשלום".
-רווקה בת 28, תל אביבית, בלונדינית, שנראית לא רע בכלל.
"אני לא יודעת מה להגיד. עם הבלונד אני חיה תמיד. אומרים שאולי זה נותן יתרון מסוים בחיים. אבל אני לא קונה את זה. זה לא מה שיעשה לי את העבודה. במקרה שלי אני מבינה שיש אישיו על המראה החיצוני, אבל בסופו של דבר מה שקובע זה האישיות מבפנים. אם הייתי נראית כמו עכשיו, אבל בלי אנרגיה וכבויה, ולא היה לי מה להגיד, זה לא היה שווה. אולי המראה החיצוני טוב לחבילה הכללית, אבל הוא ממש לא העיקר".
היא מחדרה במקור, כיום גרה בתל אביב ועובדת בשלוש עבודות כדי לממן את החלום - מלצרית, מזכירה במשרד רואי חשבון ומורה לפיתוח קול. היא למדה שנתיים וחצי ב'רימון', שם הכירה שלושה מחברי הלהקה - הגיטריסטים תומר שדה ואיתמר אהרונוביץ', והבסיסט איתי סול. באחת ההופעות הם חבשו כובעים של לביאות, ולביא עצמה מאופרת בקליפ "כלוב" כלביאה. "אני אומרת בשיר שבניתי כלוב", היא מסבירה. "בתחילה אני מאופרת לגמרי וככל שהשיר מתקדם באה התובנה שבניתי כלוב כי אנשים סביבי בונים כלובים וזה מה שמתסכל. האיפור יורד כי אני מורידה את המסכה והופכת להיות מי שאני, שאני לא רוצה לבנות כלוב כמו האחרים. הקונספט של 'מאי והלביאות' זה בגלל השם משפחה, כמובן".
-התשובה הרוקיסטית ל"צל והאריות"?
"אנחנו היינו קודם. לא פייר שהם קיבלו יותר חשיפה".
-יש גם את "הלביאות של הצל".
"שמעתי דיבור כזה. זה לא אנחנו. אם הן רוצות להכיר אלטרנטיבה לצל, אז יש את המתופף ההורס שלנו".
-בואי נדבר על השפעות מוזיקליות.
"אני הגעתי ממילים, מכתיבה, משירים על בדידות. השפעות מוזיקליות של ההרכב מגיעות מהגיטריסטים. תומר שדה הביא ג'ק ווייט, פיג'יי הארווי, אפל כזה. איתמר אהרונוביץ' הביא מיוז יותר. ארי קטורזה הפיק אותנו עם ויז'ן של 'בלונדי' ועיבד את 'כלוב'. נוצר משהו שיש בו כל מיני נגיעות מכל מיני השפעות. בשירים החדשים אמרתי שאני רוצה להכניס קצת סרפינג, קצת מוזיקה כמו בסרטים של טרנטינו. בגלל ההפסקה שלקחנו, הזמן עובר השירים אותם שירים, ואני רוצה לחדש. כשאני כבר לא מתרגשת מהשירים שאני מופיע איתם, אני רוצה לשנות, לקצת סגנון סיקסטיזי של גולשים עם נגיעות קטנות של ים תיכוני, זה מה שהכנסתי".
-מי היו אלילי ילדותך?
"הדיסק הראשון היה של אירוסמית'. הייתי מאוהבת בסטיבן טיילר. רציתי להיות הוא. אבל לא הייתי אז יותר מדי מפותחת מבחינה מוזיקלית. אחר כך התחלתי להקשיב לדבנדרה בנהארט, ל'קוקו רוזי' המגניבות שיש להם קטע הזוי. זה לא משהו רגיל. לא היה לי חזון במוזיקה. רציתי להביא את השירים שלי, ולא ידעתי שאני זמרת ומוזיקאית. באתי מתוך הכתיבה שלי כיוצרת, מהיכולת שלי לכתוב שירים. אני גם מלחינה, שזה נותן צבע, ויש בי ויז'ן מבחינת העיבוד, אבל הקרדיט הוא לגמרי לנגנים".
-יש לכם שני קאברים לגבריאל בלחסן ז"ל
"לפני שנתיים היה ערב מחווה באוזן בר שארגן אמיר גבריאל. עשינו את 'רכבות' ו'אל תנאף'. שני שירים חזקים בשבילנו וכך גם היו התגובות מהקהל. בהופעה הקרובה לא נשיר שירים של גבריאל, למרות שאטתמול חל יום השנה לזכרו, כי המתופף לא מכיר אותם.".
"מאי והלביאות" יופיעו הערב (חמישי, 20:00) בלבונטין 7, ב-15.10 בפסאז', ב-25.11 ברוטשילד 12.
צפו ב"מאי והלביאות":