דורית ראובני – אחרי שכולם הולכים (תמונת AVI: זיו שדה)
"היו לי מרמור ותסכול והרגשת החמצה מהקריירה, אבל הקדשתי את הכל לילדים". דורית ראובני|תמונת AVI: זיו שדה

דורית ראובני היא קול מרכזי בזיכרון הקולקטיבי שלנו, ממה שנוהגים לכנות "ארץ ישראל היפה". שירים שלה כמו "מסביב למדורה", "האיש מן הבקעה", "יש פרחים", "היום היום", "רכבת העמק",  "אדם צובר זכרונות" ו"קח כל מה שאלוהים נותן" הם דוגמאות בולטות לאופן שבו היתה ראובני שותפה בעיצוב הזמר העברי בשנות ה-70' וה-80', כשהיא נעזרת במלחינים בכירים כמו יאיר רוזנבלום, מוני אמריליו ואילן וירצברג, ובכותבים ומשוררים מהשורה הראשונה.

לפני כמה חודשים הוציאה ראובני אוסף משולש משיריה בשם "אדם צובר זיכרונות", שכלל כמה שירים חדשים. כעת היא מוציאה מתוכו כסינגל את "אחרי שכולם הולכים", אותו הלחין בנה, אסי מנדל, למילים של המשוררת דליה רביקוביץ'. השיר הוקלט בהופעה חיה של ראובני ב"צוותא", והיא שרה בו: "אחרי שכולם הולכים, אני נשארת לבד עם השירים, חלקם שירים שלי וחלקם של אחרים / שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר. אני נשארת בשקט - מחנק הגרון משתחרר. אני נשארת. לפעמים אני רוצה שכולם ילכו".

-דורית, איך בחרת את השיר?
"בחרתי אותו משמיעה. אסי החליט שהוא רוצה להלחין שירי משוררים. יש לנו בבית ספר של דליה רביקוביץ', הוא דפדף בו ומצא את השיר. שמעתי אותו שר ומנגן, במקרה, זה לא היה מתוכנן. ביקשתי ממנו שהשיר יהיה שלי. מה שתפס אותי בשיר, הוא שאני ממרום שנותיי, מתחילת דרכי, הייתי שרה שירי משוררים. כשהייתי צעירה הביאו לי את השירים, יאיר רוזנבלום ומוני אמריליו מלחינים שעבדתי איתם, לא ידעתי עד כמה אני מבינה את התכנים. הייתי צעירה עם שירים כבדים על הכתפיים. פתאום קראתי את השיר הזה והזדהיתי אתו, עם הכתיבה של דליה. היא כתבה על עצמה, ואני הרגשתי כאילו אני כתבתי אותו. אני זמרת מבצעת, למרות שאני יודעת לכתוב. כשניסיתי לחטוא בשירה וכתיבה זה לא צלח. לא הצלחתי לחבר מנגינות. תמיד מביאים לי שירים ובסוף האנשים שרים איתי. ככה התחלתי וככה אני שורדת - בזכות שירים שנבחרו בשבילי. שרתי גם את 'סוף הנפילה שלה' של דליה והכרתי אותה, תמיד אהבתי אותה, היה לי אליה משהו".

-את שורדת, היום יותר קשה מפעם?
"אני היום גם מורה להדרכה קולית. הכל יותר קשה. אני מהותיקים, אבל אני שורדת, למרות הקשיים הטכנולוגיים והטלוויזיוניים. אין היום תוכנית שממש שרים בה, היום יש ריאליטי. פעם היו תוכניות של זמר שיכולת להתגלות בהן, היום גם לצעירים קשה. ליבי יוצא לדור הצעיר. הבת שלי, הזמרת מור מנדל, מתמודדת עם הקשיים יום יום. היום לא מתפרנסים ממוזיקה ועובדים בעבודות אחרות. כשיש בעירה מהאמנות - אני אומרת ששלא יוותרו. בעיני החיים היום קשים לשני הצדדים. לכולם קשה היום. אני רוצה שהצעירים יצליחו יותר ולאו דווקא דרך ריאליטי".

דורית ראובני, מחווה למוני אמריליו (צילום: טל קירשנבאום,  יחסי ציבור )
"פעם בגין ושרון נראו לי מאיימים, אב בגין הביא את סאדאת ובסוף גם שרון השתנה". דורית ראובני|צילום: טל קירשנבאום, יחסי ציבור

-אולי היצע האמנים היום הרבה יותר גדול.
"נכון, ולכן  צריך לתת כבוד לאיכויות. אני כשהוצאתי שירים היה חשוב לי הרדיו, שייתן כבוד לשירים. היום הרדיו, עם הפלייליסט, אפילו שזה עובד ונכון, יוצר בעיה לאמנים הרציניים. ברגע שיש רשימות שאתה לא נכנס או כן נכנס - חייבים שהאיכות תיכנס. אם יש משהו שאני מצרה עליו - זה שהאיכות לא מנצחת. בסופו של דבר זה עניין של בחירה של עורכי תוכניות".

-אוקיי.
"כי היום לא בעיה להוציא סינגל, כל אחד היום מוציא, יש זמינות גדולה, הכל זמין, אתה נכנס לאולפן ביתי כי החלטת ויש הצפה של חומרים חדשים. קשה לברור בין מה שלא ראוי לבין האיכותי שכן קיים. אין את יכולת הבחירה, לתת כבוד למה שהוא איכותי. ההזדמנות היום ניתנת לכל אחד והימים יגידו, הזמנים יגידו, מי נשאר ומי לא. וזה קורה ככה בכל תחומי האמנות. בבתי ספר למשחק מייצרים שחקנים ויש היצע עצום, על מספר קטן של תאטראות. זה בכל התחומים וחבל שהמדינה קטנה ולא יכולה להכיל את כולם ולתת כבוד לחומרים הטובים".

-את חושבת שיהורם גאון צדק, כשיצא נגד עודף הפופ הקל במוזיקה המזרחית?
"בכל הז'אנרים של המוזיקה, אני אומרת, יש גם טוב וגם פחות טוב, אי אפשר להכליל. יש דברים במזרחית שאני נפעמת מהקולות ומההפקות. יעקב למאי, אם הייתי יכולה שיפיק לי דיסק שלם - הייתי רוצה. אני מכבדת את העבודה שלו, וזה עניין של טעם. אז אולי יש איזה 'אנחנו' שכבר לא רוצים לשמוע שירי ארץ ישראל הטובה והיפה ואני כאן כדי לשמור עליה, כמו שהמזרחים שומרים על שלהם. צריך לתת כבוד לכל זרם, לתת כבוד לשיר, אבל זה תלוי גם במבצעים".

-אף פעם לא היית כוכבת ענקית.
"לא. החיים ניתבו אותי אחרת. אנשים צעירים יוצאים מלהקות צבאיות, מקבלים תהילה מוקדמת שקשה לשמר. עם כל ילד שנולד נתתי שנים ראשונות לילדים, לכן הייתי אמא טוטאלית וזמרת מקצועית. תמיד האמהות תפסה מקום ראשון כשנולדו הילדים. כשאני עוברת ברחוב אני פוגשת נשים ומקבלת חיבוק וכבוד ויחס ומרגישה גאווה. תמיד שרתי, תמיד אמשיך לשיר, זה מי שאני. היום בגילי, בת 60 פלוס, הגעתי לסוג של שלמות, וכמו שאמרתי אני דואגת לצעירים".

אין תמונה
"אני דואגת לצעירים, הבת שלי לא יכולה לחיות ממוזיקה". ראובני עם בעלה יענקל'ה מנדל יו"ר אמ"י ובתה מור

-קינאת בהצלחה של חוה אלברשטיין, גלי עטרי, ירדנה ארזי, נורית גלרון?
"אני מצדיעה להצלחה. כל אחת מאלה שהזכרת, וכל מי שמצליח - מאז ומתמיד אני מורידה בפניו את הכובע. בהחלט היו לי תסכולים. אני אומרת את זה גם היום. חבל לי שלא הוצאתי יותר תקליטים. אני מרגישה החמצה שאין לי יותר. אבל אני שוב אומרת - הקדשתי לילדים מתוך הכרה. אתה לא יכול להקדיש ביחד אותה אנרגיה למקצוע ולאמהות. תשים לב - גם מסביב. כל אחת, עם כל הערצתי להצלחה, בנתה סביבה עם משפחתה. אני דאגתי ודואגת למשפחתי. אני לא אומרת שלא היו לי לילות קשים. היו מרמור ותסכול והרגשת החמצה, אבל זה עניין של בחירה ואני בחרתי, בגלל שזו דרך".

-מה בעניין הבעת עמדה פוליטית?
"תראה מה זה, לפני פחות מחודש צלצלו אלי לרגל מאה שנה להולדת מנחם בגין ואמרו שמוציאים משלחת לבלרוס כדי לעשות אירוע מיוחד ולציין גם 90 לנשיא פרס. 100 שנה לבגין ולמי פנו? פנו אלי, שאני במקור מקיבוץ שער העמקים של 'השומר הצעיר'. הייתי צריכה להחליף שם זמר אחר. אמרתי , אוקי, איפה שמבקשים אני לוקחת גיטרה ונוסעת. ואז ביקשו שאשיר שירי מחתרות, של האצ"ל. ואני לא גדלתי בזרמים האלה בכלל. מבחינתי, לפני שנים בגין היה איש מאיים, עד הרגע שהוא הביא את סאדאת. כשהוא הביא אותו הפכתי להיות מעריצה שלו. אם היום אני אומרת 'בעזרת השם' - זה בזכותו, כי ככה הוא דיבר. אז אמרתי שאלמד ואשיר 3 שירי אצ"ל לזכרו ועשיתי מהם מחרוזת בלב שלם וחפץ. שתדע שגם היום אם יבקשו ממני = באריאל אני אופיע, כי אופיע בכל מקום שרוצים לשמוע אותי".

-השיח הפוליטי במוזיקה מעניין אותך?
"היום הגבולות הטשטשטו בעיני. השיח הפוליטי השתנה באמנות. כל אחד יכול לחיות לפי מה שהוא מאמין ולתת מרחב מחיה למי שחושב אחרת. לכל מה שהיה פעם, המפלגות, 'השומר הצעיר', העבודה, ליכוד - אני לא מתייחסת כגופים, אלא לאנשים שבהם. תראה איך השתנה אריק שרון. פעם הרגשתי מאוימת ממנו, אבל אנשים משתנים. אז בגלל זה להחרים ולא להשמיע שירים? כל מי שכותב שירים פוליטיים - אני נותנת לו כבוד. מטרת הכתיבה היא הרי לא לפגוע. זה עניין של השקפת עולם. כשפסלו שיר של יזהר אשדות זה היה מבחינתי אוי ואבוי, בלי שום הצדקה. הוא בא להביע מה שהוא מרגיש, ולכן אין הצדקה לפסול שיר בכלי תקשורת".

-יש לך תוכניות להמשך?
"תדע לך שזה עולה בריאות. השיר החדש, בכנות, אני מתרגשת ודואגת וחרדה מה יהיהה איתו. אני מאוד רוצה שכמו כל אמן אחר ישמעו חומרים חדשים שלי. אם יש לי איזו שאיפה או חזון זה כל הזמן להתחדש, וזה עולה בריאות. זה לא יאללה, קמים בבוקר, עושים שיר. זה הרבה יותר קשה, ולא נותן מנוח. אני לא חיה בנינוחות על איזה זרי דפנה".

-אז את עלולה לפתוח רדיו ושוב לשמוע את "האיש מהבקעה".
"לכן בהופעות אני תמיד מוסיפה שירים חדשים, מרעננת רפרטואר, נותנת לקהל אפשרות לשמוע ולהקשיב, ורוכשים את האוסף אחרי ההופעה. אלה הם החיים שלנו כאמנים לאורך שנים. ברברה סטרייסנד עשתה 100 הופעות בלבד ב-40 שנה. זה פרופורציות אחרות. אני זמרת ותיקה, שנותנת במה לדור הצעיר וכבוד לקולגות ומצדיעה להצלחות. אני רוצה עם כל שיר חדש להצליח גם".

*דורית ראובני תופיע ב-22 באוקטובר ב"צוותא" תל אביב.