נסו לספור רגע את מספר השירים של סאבלימינל שאתם יודעים לזמזם בעל פה. רשימה חלקית: "התקווה", "אני יכול", "טורו", "חי מיום ליום", "בת 60", "עליי", "תיזהר ממנה", "פרחים בקנה", "הסוד", "זה קורה", "שטח ההפקר", "הלוואי", "הפינאלי", "ילד רחוב", "יותר מזה אנחנו לא צריכים"... הבנתם את הפואנטה. כבר 15 שנה, מאז שהיה בן 19 ושחרר את אלבום ההיפ הופ "ישראלים עצבניים", שקובי שמעוני הוא אחד המוזיקאים הבולטים בארץ. עם "הצל" ובלעדיו, עם "משפחת תאקט" ובלעדיהם. עם דנה אינטרנשיונל ושרית חדד, הגבעטרון ומומי לוי, רון שובל ואיציק שמלי, עם אריק שרון ולימור לבנת, עם ווטאנג קלאן וווייקליף ז'אן, עם שוקו קרלו וההופעה בטקס יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל. לטוב ולטוב פחות - סאבלימינל עשה פה משהו. אתם יכולים לגחך, אתם יכולים לזלזל, אתם יכולים להגיד שהוא ימני, או לאומני, או שההיפ הופ שלו התמסחר, אבל עם ההצלחה שלו קשה להתווכח. הוא איתנו כבר 15 שנה, מקליט, מופיע, עושה פרובוקציות, "הראשון שזיהה" את חשיבות "השטח", הרשת והסלולר, ועכשיו הגיע הזמן לסכם.
על עטיפת "היצירה שלי", אוסף כפול המרכז אליו 40 שירים, רובם הגדול להיטים מוכחים, מצולם סאבלימינל כשהוא אוחז על הידיים את אור שמעוני, בן החודשיים וחצי, פרי נישואיו עם אינס. מתוך ה-40 חמישה שירים הם בבחינת חדשים יותר - "מאוהב" עם לירן אביב, "יש לנו אהבה" עם אתניקס, "בא לי טוב" עם אבי מסיקה וקובי פרץ, ושניים המושמעים כאן בבכורה - "מאמי" עם בוסקילז, להיט הופעות של סאבלימינל שמעולם לא יצא רשמית, ו"תזרום בדיבור" עם סילברדון, אחד משירי ההיפ הופ-דאנס הול הרבים שמסתובבים באולפן של סאבלימינל וטרם שוחררו. אליהם צרפנו את "יותר מחבר", הסינגל הרשמי הראשון שהוציא אי פעם, אי שם בשנת 1999.
-סאבלימינל, מזל טוב, איך זה להיות אבא?
"אתה לא מאמין, כולי שם,בלהיות אבא, לגמרי קרוע עם העבודה. אני יושב באולפן וכל הזמן מתגעגע ורוצה כבר לחזור הביתה לבן שלי. אבל זו תקופה כזו, עד שנהיה באלאנס נכון. בגדול כיף לי, הכי טוב לי שם, באבהות, יותר מאשר בעבודה במוזיקה".
-אתה אבא משקיען?
"אני משתדל. אבל עם האטרף של האובף החדש הייתי מחוץ לבית הרבה וזה קצת ביאס אותי. כשאני בבית אני איתו כל הזמן, מבסוט. כשאני מחוץ לבית הראש שם ואני אוכל סרטים. הייתי בלחץ לצאת עם האלבום, לא לפספס את החגים וההופעות. אבל באמת שאני רק רוצה לחזור הביתה להיות איתו. יש לי ממש חיבור כימי איתו, וצריך למצוא איזון".
-הבן גם מצולם איתך על העטיפה של האלבום.
"עם הגב שלו, שלא יהיה עין הרע. הלכתי על משחק המילים של 'היצירה שלי'. אלה שתי יצירות גדולות שלי. הבן הוא במקום ראשון וכולם מכירים אותי ככה, לצד יצירות חדשות וישנות מוצלחות. כל השנים אמרתי שכל דיסק זה כמו ילד וכל שיר זה כמו ילד ועכשיו נולד ילד ואני מבין את ההבדל, ואין, ילד זה הכי גדול העולם, אין עליו".
-במבט לאחור, עשית המון במוזיקה.
"האמת שכן. הרגשתי כבר לא נוח מעצמי כשאיגדנו שירים לאוסף אתה סופר עוד אחד ועוד אחד, להיטים גדולים אחד אחד, הגענו לחמישים ומשהו ואז הרגעתי כי לא רציתי אלבום משולש ורציתי להכניס גם כמה שירים חדשים ויש עוד שירים שאני שומר לאלבום הבא. אבל היו כמה שהייתי חייב להכניס למרות שהם לא היו מגה-להיט כמו 'יותר מחבר', הסינגל הראשון מהאלבום הראשון, השיר שהציף אותי לעולם והוא על החבר הכי טוב, על ההיפ הופ עצמו, שהוא יותר מחבר. אומרים שהשיר הזה מלווה אותי. יש אנשים שבשבילם זה הכל והייתי חייב להכניס אותו".
-ממה הכי נהנית?
"הכי כיף היה לעשות רימאסטרינג לחומרים משנת 99'. גיליתי שבאמת הצבנו אז רף חדש בסאונד בשירים מ-99' ושנת אלפיים המיקס הוא מושלם, אבל המאסטרינג משדרג להם את הצליל, כי אין מה לעשות היום דברים נשמעים יותר טוב. למשל 'חי מיום ליום' נשמע מופק מחדש וזה כולה מאסטרינג שלוקח את הסאונד קדימה. וזה מאוד סמלי בשבילי".
"אני עובד על אלבום לחו"ל, ובארץ בא לי לחזור לשורשים, להיפ הופ מפעם"
-ומה הלאה?
"אני מתחיל פרק חדש בחיים ואני מתרגש להיכנס אליו. אני רוצה לארוז בתמונה יפה את הפרק הקודם, להסתכל וליהנות. בפרק החדש אני עובד על הרבה מוזיקה באנגלית, אלבום שייצא באירופה, עם הרבה שיתופי פעולה עם אמנים מחו"ל, ספרד, צרפת, רוסיה, רומניה ובולגריה. זה מקום חדש ואני מאוד מתרגש. מצד שני, בו-זמנית, אני ממשיך בישראל שזה הבית שחשוב לי מכל ואני אחזור מבחינה מוזיקלית קצת אחורה לשורשים, להיפ הופ, שלא מתפשר ולא מיוצר עבור מטרות מסוימות כמו להגיע להמונים, רדיו והופעות, אלא שיהיה לי כיף לשמוע את זה באוטו. אני מרגיש שללא ספק הרבה מ'הגרעין הקשה' של המעריצים מתגעגע לסאבלימינל ההוא מפעם. בשנים האחרונות לא נתתי לצד הזה שבי את האפשרות להתבטא. ועכשיו פתאום בא לי שיר של שבע דקות בלי פזמון שבמצב רגיל היה מאכזב את הרוב המוחלט של הקהל שלי. יש לי 300 שירים כאלה מוקלטים אבל לא הוצאתי אותם עדיין. ועכשיו מגרד לי להתחיל להוציא אותם ליו טיוב ופייסבוק ואולי לאגד אלבום של שירים שנעשו על הדרך ולא יצאו לאור".
"יש לי תרומה ענקית למוזיקה הישראלית, גם למזרחית"
-אתה מרוצה מהמקום שלך בתעשיית המוזיקה בארץ?
"אני בכביש מקביל למה שהולך בתקשורת. מבחינת קהל וכמות הופעות והשמעות ברדיו אני מאוד מפורגן ומצליח ומאוד עובד עם התקשורת. מצד שני, קח את 'מצעד העשור', אפילו לא עליתי כאופציה. אני מעורה בצד העסקי ואני לא משתייך לאף קבוצה. יש הרי קבוצות של תקשורת ואני לא בתוך שום אינטרס. אבל אי אפשר לא להתייחס אלי. אני לא יודע איך זה היה נשמע בלעדינו. אני זוכר מה היה לפנינו מבחינה מוזיקלית. אנחנו הבאנו סאונד עם אומץ ותעוזה בטקסטים והאוזן הישראלית נפתחה לצלילים חדשים. לפנינו היה רוק של חבר'ה שסובלים, עצובים, עם כינים. או מזרחית. שיר כמו 'איזו מדינה' של אלי לוזון נחשב שיר מחאה קיצוני. אחרי שבאנו פתחנו את השוק המוזיקלי, את המוזיקה הישראלית, לדברים חדשים.
"יש לי תרומה ענקית למוזיקה הישראלית, גם למזרחית. השירים שלנו היו הראשונים שנכנסו לגלגלצ ולרדיו הארצי ולמועדונים, וזה לא מספיק ידוע ומפורגן בתקשורת. יש הרבה שלא יודעים ויש כאלה שהיו שם מהתחלה. כשמחזיקים אלבום כזה ביד זה הוכחה לעשייה מנצחת במוזיקה. היו לי כל כך הרבה הצלחות ועשייה ולהיטים שאי אפשר להתעלם ממני. הייתי רוצה להינות מההשקעה הגדולה. בתחום העסקי עשיתי הרבה כדי להוציא זמרים חדשים ולקדם. השקעתי הרבה ממני, מהזמן שלי, לייצר אר אנד בי ישראלי וסול ולהמציא במזרחי משהו חדש כמו איציק שמלי שהוא זמר מזרחי על פסנתר עם הרמוניות מתוחכמות ופרייזינג מגניב. ביני לבין עצמי אני יודע שעשיתי המון המון והייתי שמח לחגוג את זה יותר".
"הדג נחש לא עושים היפ הופ ציוני, אני האבא של הסצנה"
-המתחרים הכי גדולים שלך, שבאו מכיוון הפוך, זה בעצם הדג נחש.
"באמת הדג נחש קיבלו הרבה יותר פרגון תקשורתי ממני. מצד שני כל שיר שאני מוציא מגיע למקום ראשון במצעד ההשמעות ברדיו. אני מאוד מפורגן בהשמעות. אני כן האבא של סצנה ואני שומע שאומרים לי תחזור כדי להרים את זה למעלה. בגדול הדג נחש מפורגנים הרבה יותר ממני. הם יותר קלים לעיכול ממני, אני בא קיצוני במסר או במשהו שאמור להרקיד אז זה דאנס עד הסוף, לאומי? הגבעטרון - עד הסוף. אני יותר קיצוני ופחות מוגדר.
"מה שמרגיז אותי בנושא הדג נחש, שאגב האלבום האחרון שלהם פנטסטי, אבל אנשים חושבים שהם עושים 'היפ הופ ציוני', אבל 'היפ הופ ציוני' זה אני עושה. אני המצאתי את זה. אני, וזה כבוד וגאווה בשבילי. השיר שלהם עם ההיפ הופ הציוני, למי שמבין, זה בעצם ירידה עלינו, זה נגד. אבל כשהדג נחש שרים 'היפ הופ ציוני' אז אלף פעם מדברים עליהם ככה בחדשות וזה בדיחה שמרגיזה אותי. ברמה המוזיקלית אני אוהב אותם. אני לא יודע מבחינת הישגים, קשה למדוד פרגון, אבל מבחינה של הצלחה, מכירות וחו"ל אני במקום מאוד מאוד גבוה בארץ. אני לא יודע מי יכול להגיע לחמישים להיטים שכולם מכירים. אחרי שארזתי הבנתי את הגודל והעוצמה והכוח שלי".
"לסצנה של ההיפ הופ הגיע למות, וזה יבוא גם על המזרחית"
-אומרים שסאבלימינל ניצח, אבל שהסצנה של ההיפ הופ מתה, יש איזה 20 ראפרים בתל אביב שמופיעים לעצמם.
"זה די הגיע לסצנה הזו למות. וזה יבוא גם על המזרחית. 2002 עד 2005 היתה הצפה מטורפת של היפ הופ. אנחנו הצלחנו בענק, הבאנו את רון שובל עם 'אני יכול' עם מזרחית וכל האמרגנים של המזרחית אמרו ניקח זמרת והבן של השכן עם הכובע והיפ הופ נהיה מצחיק ומטומטם לילדים. יש בתל אביב סצנה מאוד מקומית, בלי שמות. שמעתי על הופעה של עשרה ראפרים נחשבים שמפורגנים ברדיו ובגלגלצ שחוץ מהעשרה שהופיעו היו עוד 30 איש, ואני באותו ערב הופעתי מול שמונת אלפים בפתח תקווה.
"אבל בארץ יש לבה של היפ הופ שעומדת להתפוצץ וברמה של התקשורת זה לא קיים. אין שום אעיתון או טלוויזיה שמעניין אותם ויש אנשים שעושים 15 שנה היפ הופ ולא פורצים. מי שהיה לו להיט מטופש נפל, אבל הטובים נשארים ומי שטוב מופיע בעשרות מועדוני היפהופ בישראל, מועדונים של אלף איש שמשלמים כסף בכניסה. אפילו באילת שזה קהל משתנה יש ליין היפ הופ כבר כמה שנים עם 700-800 איש קבוע. כל יום יש מועדון חזק בתל אביב שעובד. בפריפריות יש מועדונים עוד יותר חזקים. מבחינת כוח זה חזק, אבל הסצנה לא קיימת בתקשורת. זה קיים בענק אצל הנוער באינטרנט. אם תוריד אוזניות לבן 14 רוב הסיכויים שהוא שומע היפ הופ כי זה מאוד קורה בעולם. פלורידה, פיטבול, ריהאנה, ג'יי זי, קנייה ווסט. תמיד 5 מתוך 10 ראשונים במצעד האמריקני זה היפ הופ. גם בדאנס יכולים להביא עשרות אלפי אנשים. הרוק נורא מפורגן בתקשורת, אבל אין לו כמעט מועדונים. האלקטרוני והיפ הופ עדיין הכי חזקים בארץ בשטח".
-איפה כל הראפרים האתיופים, הרוסים, הערבים?
"אני מת שיבוא ראפר אתיופי ויצליח בענק ועם הכסף יוציא את המשפחה שלו מהשכונה, כזה סיפור הוליוודי. העולים מאתיופיה חיים בתת רמה בשכונות קשות. היפ הופ זה משהו שהם יכולים לעשות כי כל מה שצריך זה אחלה סיפור ולהיות אמיתי ולהעביר את זה כמו שצריך. אתה יכול להיות שמן עם קול צפקרדע אבל אם אתה אמיתי ומוכשר זה יעבור. יש מלא רוסים וערבים ואתיופים שרוצים להיות טופאק. יחד עם זה, מי ששומע היפ הופ בעברית גדל על המוזיקה שלי או על תלמיד שלי, אז הקו המרכזי הוא חיובי. הרוב כאן הוא ציוני, מוסדי. בארה"ב או באירופה זה בדיוק הפוך, שם האמינות מגיעה מהרחוב וצריך להיות קצת בכלא, עם סמים או להיות מעורב בתקרית ירי .פה בארץ זה הפוך. ואני אמיתי ואני אומר שלהיות רע זה לא אני".
"המחאה שלי היתה להיות הפוך מאביב גפן"
-אתה אומר שבגללך ההיפ הופ בארץ הוא הפוך מבשאר העולם.
"כן, כי החוק הראשון בהיפ הופ הוא שזה חייב להיות אמיתי. אני לא יכול לשיר על חיים לא אמיתיים. המחאה בדור שלי באה מ'דור מזויין' של אביב גפן. היה גראפיטי של 'אנרכיה' על הקירות בבית ספר שלי בשיכון דן. הייתי יוצא דופן כי צמתי ביום כיפור ולא הייתי עושה על האש. המחאה שלי היתה להיות ציוני, להיות יהודי, לאהוב את ארץ ישראל לא דור מזויין. המחאה שלי היתה להיות הפוך מאביב גפן. אני כן רוצה צבא ולא רוצה לזרוק זין ולעשות סמים - אני הייתי השונה. בהתחלה לי קראו 'נאצי'. היה כתב בשם ניסן שור שקרא לי 'נאצי' והיו כתבות שקראו לי פאשיסט, כי שרתי ש'המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת'. עשו עלינו כותרות כמו 'נוער הגבעות' ו'המחתרת היהודית'. אכלו עלי הזיות קשות כי הייתי בעד המדינה, וזה היה אנטי הגל המרכזי, שהולך נגד. באתי מהמקום החיובי וזו היתה המלחמה שלי. מלחמה לא לקחת סמים כי מה שאני באמת זה מה שמגניב, ככה נהיה לי זרם משלי, ככה ניצחתי".