אין תמונה
"לא מצפים ממני עכשיו לעשות משהו מסחרי כי זה לא מעניין אותי. הצלחתי לעשות אלבום כזה ולשמור על עצמי"

גיא גרבר הוא נכון לשנה האחרונה המוזיקאי האלקטרוני הישראלי החשוב ביותר. לפני כחודש יצא אלבומו החדש "11 11", שכולו שיתוף פעולה עם אייקון ההיפ הופ פאף דדי. השניים החליטו להעניק אותו למעריצים להאזנה חופשית והורדה חופשית, ובזמן מבצע "צוק איתן", אף הקדישו להקהל הישראל את הקטע "My Heart", הרצועה האחרונה בפרויקט.

מסיבת ההשקה הרשמית של האלבום בישראל תתקיים ביום חמישי ה-18 בספטמבר, במועדון "הבלוק", שמוביל כבר כמה שנים את הסצנה התל אביבית בכל הנוגע למסיבות וייבוא אמני איכות אלקטרוניים מחו"ל. לקראת האירוע מספר גיר גרבר על הפרויקט יוצא הדופן.

האלבום "11 11" במלואו

"הכי חשוב לי באלבום זה הסיפור", אומר גרבר. "אני מרגיש שהצלחתי לשכנע מישהו מעולם כל כך מיינסטרימי להוציא אלבום שהוא לא מסחרי, קאטינג' אדג', אבל במקביל גם קומוניקטיבי. הצלחנו לגעת בהרבה צדדים מעולם הדאנס, ולמעשה הוא מספר סיפור של שתי תרבויות שנפגשות. הוא מאוד אמוציונלי, יש בו המון רגש מדברים שעברתי בשנים האחרונות. מוזיקלית עשינו שימוש בדי הרבה סינטיסייזרים אנלוגיים ומכונות תופים. בסך הכל מדובר באלבום לא ליאנרי, מאוד אפי, אבל עם המון מקום לאימפרוביזציות. אני אוהב לגרום אנשים לשאול שאלות והקונטקסט פה הוא חלק גדול מהיצירה. השילוב של פאף דדי ושלי הוא מעניין ומסקרן, גורם למאזין לשאול את עצמו מה הוא היה מצפה לשמוע ואז להקשיב ולראות האם זה עונה על השאלה".

"רצו שאהיה מסחרי, רציתי לעשות משהו שיחזיק עשר שנים"

-מבחינה מוזיקלית, ממה התחלת אותו, מה היו הרעיונות שרצית ליישם?
"האלבום בתחילתו היה מבוסס על אלבום פופ שפאף עבד עליו לפני ארבע שנים והייתי מעורב בו. הוא סימפל קטע שלי, והייתי אמור לעשות גרסה אלקטרונית של אלבום, וזה היה רגע שבו אתה מחליט שאו שאתה עושה משהו מסחרי ורואה לאן זה לוקח אותך, או לקחת את זה למקום המוזיקלי ולנסות לשמור על השם שלי בעולם שלי ולא להתמסחר. האתגר היה גדול. הוא רצה לעשות משהו מאוד חזק ולפרצוף, ואני הרגשתי שיותר מעניין ומפתיע זה לנסות לעשות משהו יותר עמוק ורומנטי ומוזר ופסיכדלי. כי אם היינו הולכים על הקו הרגיל, אז זה היה יכול להיות להיט של חודשיים, ואני חשבתי שאני רוצה לעשות דברים שישמעו טוב גם עוד עשר שנים. כשהשמעתי לו את הדברים הוא ממש אהב את מה שעשיתי ואמר 'בוא פשוט נעשה אלבום ביחד', ואז התחיל בעצם הפרוייקט הזה. את רוב הקטעים עוד עשיתי בתל אביב לפני ארבע שנים והשארתי לו מקום כדי שיוכל להשתלב בזה ולתת את המקום שלו".

פאף דדי, פי דידי, שון קומבס (צילום: Bryan Bedder, GettyImages IL)
"הוא הכניס יותר נשמה אמריקנית, ראפ, שירה שחורה, יש לו לגיטימציה לגוספל". פאף דדי|צילום: Bryan Bedder, GettyImages IL


-היה קל?
"היה קשה. לאורך הזמן היו חילוקי דעות ואני כמה פעמים פשוט פרשתי מהפרוייקט כי הרגשתי שאני עושה את רוב העבודה. פשוט הרגשתי שאם זה לא יוצא בדיוק מה שאני רוצה, אז אין טעם, ולי יש לי יותר מה להפסיד. כל הפרישות היו ממקום חברי וכל פעם שיכנעו אותי מחדש לחזור לזה. בסוף זה יצא כמו שרציתי. אני חושב שהזמן עשה לזה טוב, כי היום זה באמת אלבום משותף ולא סתם אני כמפיק שלו. ולראיה יחסי הציבור לפרויקט שהם באמת גדולים בכל העולם".

"האולפן הפך למסיבה, והיה טירוף, רגע מדהים"

-האלבום מאוד אווירתי ומתאים לנגינה ברמת הצ'יל, פחות מיועד למסיבות גדולות.
"האלבום הוא מסע אווירתי שלא נועד למסיבת גדולות ,שניים-שלושה קטעים מנוגנים על ידי כל הדיג'ייז, בעולם אבל הוא לא מכוון לשם. זה אלבום עם מסר ועומק, אלבום של שירים שבמקרה הביטים בו הם אלקטרוניים".

-מה היה הרגע שהכי ריגש אותך בהקלטות?
"היו המון רגעים מאוד מצחיקים, אבל בעיקר זכור לי רגע שחזרתי מפסטיבל קוצ'לה. היה סשן אחד, אולי האחרון באולפן צ'אליס סטודיו בלוס אנג'לס, ופשוט היה רגע של המון אנשים בסטודיו, בחורות, חברים, המפיק של ביונסה, וכולם התקבצו לחדר שלנו  ונשאר עוד קטע אחד לסיים, ואמרתי בוא אני אנגן קטע מההופעה שלי ובוא תאלתר על זה, וברגע שאמרתי את זה לא ציפיתי שיהיו המון אנשים. זה לא קל לאלתר עם כל כך הרבה אנשים  מסביב, אבל יש סשנים שזה פשוט הולך, וכל מה שניגנתי ומה שעשינו פשוט היה מוצלח. האולפן הפך למסיבה, והיה טירוף, ורגע מדהים, שגם מבחינתם היה אחד הרגעים המדהימים, שבסופו הם אמרו שזה אחד הסשנים הכי מדהימים שהיו להם אי פעם".

אירוע השקת האלבום בניו יורק

-עד כמה היתה חשובה התרומה של פאף דדי ליצירת המוזיקה?
"תכלס כמפיק הפקתי לבד, אבל התרומה שלו, החותמת שהוא נתן למוזיקה שלי, היא הנשמה הירה וההעזה. ברור שהמוזיקה שלי היא יותר אירופאית והוא הכניס יותר נשמה אמריקנית, ואם זה רק היה שלי, זה היה הולך לכיוונים אינדיים. אבל השילוב של ראפ ושירה שחורה זה מה שנותן את הצבע לאלבום ואת זה לא יכולתי לעשות בלעדיו".

-כיוצר, במה האלבום הזה שונה מדברים אחרים שעשית?
"בכללי, כשאתה עובד על אלבום עם אמן אתה כל פעם צריך להגיד את עצמך, לפתוח פתח לנשמה, לארגן את עצמך ולפעמים אתה מרגיש חשוף מדי. תהליך של יצירת אלבום הוא תהליך לא קל. באלבום של מישהו אחר, כמפיק אתה יכול פשוט להסתכל מהצד ולראות מה עובר עליו, אבל ברגע שזה שנינו, היה אתגר עצום לחבר את שני העולמות, וזה מה שהכי אהבתי שהיה אתגר אינטלקטואלי של איך ישמע לעולם 'גיא גרבר ופאף דדי'. אני חושב שבקטע הזה, זה מאוד שונה מאלבומים שלי בקונטקסט, מבחינת סאונד. כיוון שאין כזה סאונד אז יכולתי להיות מאד יצירתי ולא להיכנע לשום תכתיב. אם זה היה אלבום שלי אז הייתי נבוך להתעסק בגוספל למשל, אבל בגלל שזה של שנינו הכל הולך ויש לו לגיטמציה".

"התמודדתי עם לחץ, ציפיות ואנשים בסדר גודל עצום"

-הגעת כאן לפסגה חדשה מבחינתך?
"כמובן, אני חושב שיש כמה קטעים מוזיקליים מהטובים שלי, וללא ספק הסיפור מאחורי האלבום הגיע לכל מקום בעולם ופתח לי המון דלתות בדרך שלי, ויחד עם זאת לא מצפים ממני עכשיו לעשות משהו מסחרי כי זה לא מעניין אותי. הצלחתי לעשות משהו כזה ולשמור על עצמי. להתמודד עם אנשים בסדר גודל כזה, הציפייה מכולם ולחץ מכל העולם, הם דברים שהם ללא ספק פסגות חדשות שמוליכות אותי לאלבום הבא שלי, שהולך להיות לפחות כזה".

-האם לעובדת היותך ישראלי היתה נגיעה כלשהי לתהליך העבודה?
כ"ל דבר שאני עושה אני עושה כישראלי. בתור אחד שמסתובב בעולם אני מרגיש שאני מייצג את המדינה שלנו ומנסה לעשות את זה בצורה  הכי טובה שיש. אני לא מנגן עם חולצה עם דגל ישראל אבל אין מי שלא יודע שאני ישראלי. אני חושב שיש לנו יכולת לא להיכנע לתכתיבים בעולם כי אין סאונד ספציפי של ישראל זה משהו שהולך איתי. חלק גדול מהאלבום עשיתי ברוטשילד באולפן של אורן אלשייך ועזרו לי חברים כמו אורי תכלת וגם חיים שעזר לי והחדווה של היצירה בעיני היא מאד ישראלית. קמתי בבוקר, שתיתי קפה בשדרה ונכנסתי לאולפן, חזרתי הביתה, עבדתי בתל אביב. אולי המוזיקה לא ישראלית אבל חלק ממנה נעשה בישראל".

"האלבום הזה הוא הסדק בחומה של ה-EDM"

-יהיו כאלה שיראו באלבום הזה עוד לבנה בחומת השתלטות ה-EDM  על אמריקה.
"בעיני דווקא האלבום הזה הוא הסדק בחומה של ה-EDM כי זה האלבום הראשון שמראה להם שזה יכול להיות אחרת. המוזיקה מדברת בעד עצמה".

-בראיון הקודם כאן סיפרת על הליין באיביזה. עכשיו האלבום עם פאף, מה החלום הבא?
 "בשנה שעברה 'וויזדום אוף דה קלאב' היה מאד כיף, אבל קשה, כי היה בוקינג ופרומושן מאסיבי ואני לא פרומוטר. השנה הקונספט הוא יותר מעניין ויותר מיסתורי הליין (והלייבל החדש) שנקרא 'Rumers' ובו אני לא מכריז על שעות הסטים והאמנים, אלא הכל שמועות, והיום זה אחת המסיבות הטובות באיביזה. על החוף אלפיים איש כל פעם, והחזון המוזקלי שלי מקבל תהודה נכונה, כי אני לא מנגן חזק ויותר מוזיקה אוורירית. זה הולך ממש מדהים ואחרי המון שנים אני יכול להגיד שאני ממש מבסוט ממשהו. אחרי הקיץ אני חוזר לאל. איי. אני רוצה לעבוד טיפה על מוזיקה לסרטים וכבר יש לי הצעה לפסקול. בשנה הבאה אנגן פחות ואכנס לאולפן להקליט אלבום עם שירים, כבר יש לי קונספט, וזה מבחינתי הגשמת חלום".