ארז לב ארי היה בן 40 לפני חודש. בהתחשב בכך שרק השנה הוציא את אלבומו השני "ארגמן", שזכה לשבחי המבקרים מקיר לקיר, מדובר בהחלט במקרה של "פריחה מאוחרת", אחרי שהחל את הקריירה כגיטריסט, היה חבר בלקת "כשניקו תתחיל לדבר, עם פטריק סבג וניגן עם חצי מהרוקרים בארץ.
אבל במסגרת אותה פריחה זכה לב ארצי לארח את אהוד בנאי בהשקת אלבומו הראשון, את ברי סחרוף בהשקת אלבומו השני וב-27.10, יום רביעי, יארח את אביתר בנאי בהופעה חגיגית שתתקיים בבארבי במסגרת פסטיבל תל אביב. "זו תהיה הופעה שלי עם כמה שירים של אביתר, שאירח אותי בהופעות שלו כגיטריסט. הוא ישיר איתנו חמישה שירים שלו ונעשה כל מיני ורסיות משותפות", מסביר לב ארי.
-מפה לשם אתה כבר 20 שנה במקצוע.
"הזמן עבר ממש מהר, כאילו אתמול רק השתחררתי. ביום הולדת 40 דווקא לא חששתי, יותר לפני שנתיים, בגיל 38. הפעם חגגתי, בבית. יש לי שלושה בנים, בני 5 וחצי שנתיים וחצי, וחצי שנה, אז אני לא יכול לנסוע לחו"ל ככה פתאום".
בן 40, שלושה ילדים, אישה הרבליסטית
-עד היום לא ממש נחשפת.
"נכון, לא חשפתי את חיי האישיים יותר מדי. אשתי הדס היא הרבליסטית, למדה רפואה בצמחי מרפא ובזה היא עוסקת. אנחנו גרים בתל אביב. אני מת על העיר הזאת שמשאירה אותי חי וצעיר מאוד. אולי יום אחד אחליט אחרת אבל כרגע אני פה, כבר 20 שנה, מאחרי הצבא. במקור אני מהקריות. נראה לי שצריך לעשות סטיקר 'גם אני מהקריות ואני מנגן גיטרה'".
-מי הגיטריסט שהכי השפיע עליך?
"כשהייתי ממש נער, אז זה יהודה פוליקר ב'בנזין'. לא פגשתי אותו אף פעם כדי לספר לו אבל בגיל 14 ישבתי והוצאתי את כל הסולואים שלו משם".
-יחסית לזמן שאתה פועל שני אלבומים זה הספק נמוך.
"כשאני מקליט אלבום אין לי 30 או 40 שירים ואני בוחר מהם. כשכבר יש לי שיר הוא נכנס לאלבום. זה לא בא לי קל, אני לא כותב כל היום. עד שכבר מגיע לחן ושורה זה יכול לקחת המון זמן. גם לא היה מצב שבגיל 25 היו לי שירים ורציתי להקליט. זה התחיל לבוא לקראת גיל 30 פלוס. עשיתי סקיצות שלחתי לחברת תקליטים, לאן.אמ.סי, ודי מהר החתימו אותי. הלך לי קל. לא הייתי צריך להתאמץ. סיפור קלאסי. אם זה לא היה ככה לא יודע אם הייתי עושה את זה. יש לי כמה חברים שעשו אלבומים לבד בלי חברת תקליטים ואני רואה כמה אנרגיות הם מוציאים בלהפיק את עצם ולשווק את עצמם. אני אחד שצריך גב של חברה, שמישהו עושה את העבודה".
-ככה גם הגעת לברי, אהוד ואביתר?
"כן. כשיש לך גב של חברת תקליטים יש את כל הקשרים, כולם מכירים ואז הולך יותר קל. עוזי פרויסט מאן.אמ.סי איתי חמש שנים והוא ממש עושה אחלה עבודה".
"לא יודע איך הייתי מתמודד עם כוכבות בשיר הראשון"
-אתה מאוד מפורגן בביקורות. מרגיש שההצלחה בקרב הקהל היא בהתאם?
"סבבה לי שזה ככה. ההצלחה קורית לאט וזה טוב כי אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה שהייתי הופך לכוכב בשיר הראשון. מתאים לי להוציא סינגל ושייקח זמן, שזה לא בבומים גדולים, הצלחות גדולות ולהיטי ענק. זה שומר אותי. גם הוצאתי דיסק ראשון בגיל 37 וזה אחרת, בא לי בשלב שאני אבא לילדים, שיותר חשובים לי מהצלחה של שיר. כששיר לא מצליח זה מבאס, אבל אני לא נשבר מזה. החיים שלי לא תלויים בזה ואם זה לא יקרה זה לא סוף העולם".
-מה מעצבן אותך?
"חוסר סבלנות, חוסר צדק, גזענות כלפי זרים, שחורים, צהובים, כל דבר ששונה. כל הסיפור עם ילדי העובדים הזרים. גם אם אני הולך על פי תורה צריך להתנהג לזר טוב ולא לגרש ולזכור שהיית עבד בארץ מצרים ולא להתנהג ככה. חבל שש"ס לא קוראים את מה שהם מייצגים. הם מייצגים את הדת אבל הולכים נגד זה. יש שם הרבה חוסר צדק".
היה לנו ריב קשה, בבוקר היא לא היתה בבית, כתבתי שיר
-אתה שרת "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר".
"כתבתי אותו קצת אחרי החתונה. זו תקופה שיש מריבות איומות, בדיקת גבולות, כל אחד' מראה שרירים. היה לנו ריב קשה מאוד לי ולזוגתי, רבנו כל הלילה. קמתי בבוקר והבית ריק, אז לקחתי גיטרה והשיר יצא. אני צודק, היא לא היתה בסדר, אבל הבית ריק, אז מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר. אני אפילו לא זוכר על מה רבנו. היום כשיש שלושה ילדים אז אין כבר זמן לריב".
-אתה מגדיר את עצמך אדם דתי?
"אני שם כיפה כל הזמן ומשתדל לא להגדיר את זה יותר מדי. אני לא חי אורח חיים לגמרי דתי. אני שומר מצוות, אבל לא שחררתי את הצד החילוני שעוד קיים בי. ההתקרבות התחילה לפני עשר שנים, התחלתי לשמור שבת, קצת שיעורים, שיחות עם חברים. אני לא מרגיש שזה שלב אצלי בהתחזקות, לא אהיה חרדי עוד שנתיים, אני סטאטי, יהודי שומר מצוות. אני לא יכול להגדיר את עצמי דתי, בטח לא חרדי, אבל הרגש הדתי חזק".
"לפי איך שאני מבין את הדת המהות שלה היא שמאלנית, יותר של שלום ושל סבלנות ולא של לוחמנות ושנאה. נכון שיש ארץ ישראל השלמה, אבל גם את הגויים צריך לאהוב על פי תורה ויש המון פסוקים על סובלנות ושלום. השמאל פה הוא לא ממש שמאל, אז אני לא יכול להגדיר את עצמי שמאלני, ובטח לא ימני. הייתי רוצה שיהיה שמאל דתי, מעין שילוב כזה. חבל שהשמאל כאן מוצהר כזה חילוני והימין מוצהר מאוד דתי. זה פספוס גדול לדעתי. אז אני כבר כמה שנים לא מצביע בבחירות, כי אני לא מאמין באף אחד. מדי פעם אני מצביע לירוקים, אלה או אלה, והקול הולך לאיבוד, אבל אני לא באף צד".
"הוצאנו את הטלוויזיה לחצר ושברנו אותה עם פטיש"
-תוציא אלבום תפילות ופיוטים?
"אולי, אבל לא בגלל שהתחזקתי יותר, אלא בגלל החוויה. אני לא רואה את זה כרגע קורה אולי אני חושב על זה. גם אם זה יקרה זה לא יהיה שלב בהתחרדות. אבל מי יודע. אם זה יהיה מעניין ושייך ומתאים אז כן".
-התארחת לא מזמן בהופעה של שולי רנד. לאילו עוד אמנים אתה מתחבר?
"אני קצת לא מעודכן במה שקורה. אין לנו טלוויזיה בבית ואני בקושי שומע רדיו. הוצאנו את הטלוויזיה לחצר לפני שמונה שנים ושברנו אותה עם פטיש, עשינו טקס. כי יש לי חולשה לזה ואני יכול לשבת עם השלט שעות אז אמרתי שאני רוצה שיהיו לי חיים. יש מחשב עם מסך גדול ורואים בו סרטים אבל בלי הזפזופים כי אני יכול להישאב לזה מהר מאוד".
-טיפוס עצבני?
"אני לא שליו ורגוע. לא הגעתי לשלווה של לחיות בשלום עם עצמי, אני לא שם".
לא מתחבר ללהיטי חתונות, אלא למזרחית של פעם
-זה בא לידי ביטוי בהופעות?
"אני לא חיית במה שמתקשרת עם הקהל, אני די שתקן, עדיין נבוך מזה שאני זמר, לא קולט שאני זמר, כי הייתי גיטריסט כל השנים. יכול לראות שבזמן האחרון זה משתנה. לפני שנתיים הייתי עולה לבמה עם חרדות והיום אני מספר סיפור פה ושם. לא תמיד יש מה להגיד ולא תמיד זה יוצא. יש הופעות משוחררות יותר שם קצת יותר קל לי. סך הכל אני לא דברן גדול".
-אוהב להיטי חתונות?
"אני לא מצליח להבין, לא מתחבר לזה, אבל יש לזה קהל ובסדר שזה קיים. בעיני במזרחית של זוהר ארגוב ובשנות ה-70' וה-80' היו ממש דברים טובים. בזמן האחרון זה כבר לא בא מהעוני, התסכול והכאב. זה נהיה שמח, שירי פופ ים תיכוניים וקשה לי להתחבר. בתחום הזה פעם היה יותר טוב".
>> מופע ההצדעה למאיר אריאל "רישומי פחם בצבע" היה מרשים ומענג