לראיון עם אנטון ניוקומב, הסולן של "הבריאן ג׳ונסטאון מסאקר" ("The Brian Jonestown Massacre"), ניגשתי בהיסוס. רוב ההיכרות שלי עמו, מעבר לכל האלבומים שיצר, נובעת מהסרט התיעודי המומלץ “Dig!”, שמתאר את תאונת הרכבת שהיא החיים של ניוקומוב. קקופוניה נוראית ומדהימה שלעיתים מזוויעה, אבל קשה להסיט ממנה את המבט. הסמים, האלימות, הכעסים והשתיה המופרזת מתערבבים שם עם המוזיקה הכה עצלה-בצורה-טובה של אנטון, שהיא כל כולה מחווה לחלקים הטובים של שנות השישים. זו הסיבה שלמרות שהיו לי כל כך הרבה שאלות ומחשבות שרציתי לחלוק עם המוזיקאי הייחודי והלא מוכר דיו הזה, כל שיצא מפי בתחילה הייתה הקלישאה המיותרת:
-היי אנטון, שנתיים עברו מאז הביקור האחרון שלך בתל-אביב, מה השתנה?
"אתה בטח מצפה לכל מני קלישאות כתשובות, אה?".
-כן.
"ובכן, צר לי לאכזב אותך, אבל השתנה - זהו בן-אדם, הפסקתי לשתות. אני נקי".
-מה? אתה?
לגמרי. בפעמים הקודמות שניסיתי עדיין הייתי מעשן מעט, אבל גם עם זה הפסקתי".
-לא שאני לא מבסוט עבורך ומאחל להצלחתך כאדם, אבל למה, איך זה קרה?
"איך שתמיד הדברים האלה קורים - תינוק. אני חייב לעשות את זה עבורו. כל סטיה מהדרך הנקיה מבחינתי מרגישה כמעשה מרמה עבורו".
-היית במשך שנים הפוסטר-בוי של פוזת הרוקנ'רול, הרוקר שלא דפק חשבון לכלום, שמעשן מה שהוא רוצה, ששותה מה שהוא רוצה, שמזריק, שמסניף, שמקלל.
"באמת עשיתי את כל זה, אבל אלה היו רק עוד מרכיבים במרק. זרקתי את כל השטויות האלה פנימה, אבל תמיד לצד המוזיקה. יצרתי מוזיקה מסטול ויצרתי מוזיקה בלי סמים, יצרתי מוזיקה שתוי ויצרתי מוזיקה פיכח, יצרתי שמח ויצרתי עצוב, הכל היה למען היצירה. אי אפשר להפריד בין החלקים של המרק הזה, אבל המרכיב היחידי שאי אפשר להוציא ממנו היא המוזיקה. לאדם חילוני לגמרי זה אולי ישמע מעט פלצני ויומרני, אבל זה החיבור של אנשים כמוני לבריאה. זו ההזדמנות שלנו לתת ייצוג לדבר היפה הזה, יהיה מה או מי שיהיה. זו הדרך היחידה שלי להתחבר לדבר הזה שנמצא מעל לכולנו".
-זו הסיבה שקראת לאלבום האחרון שלך "Revelations"?
"לא, הרוחניות שלי שונה. אני נולדתי גם מילולית בשנות השישים, עם המוזיקה הנפלאה ששמעתי סביבי מאמא וסבתא שלי. המסר שלי הוא אומנם רוחני, אבל שונה מכל האפוקליפסה שמשובצת בחזון יוחנן ובנצרות. כל הנושאים האלה פשוט לא מדברים אלי, בניגוד למוזיקה שהיא הדבר החשוב ביותר מבחינתי".
האלבום החדש Revelation להאזנה מלאה
-למעשה זה האלבום הראשון שיצרת פיכח לגמרי, מה היה שונה בתהליך?
"האמת שלא היה לי כיוון הפעם. בכל אחד מהאלבומים הקודמים הייתה לי איזושהי תמונה בראש, ידעתי מה יהיה החוט המקשר של האלבום. זה לא משנה אם הוא היה אקוסטי או לא, זה לא משנה אילו כלים שילבתי בתוכו. היה לי תמיד משהו שאיחד את המנגינה והמילים ליצירה אחת שלמה. הפעם התיישבתי לעבוד על האלבום הזה בלי כלום".
-נשמע מפחיד.
"כן, עברו הרבה שנים מאז שחשתי כך. בתחילת הדרך ההשראה שלי הגיעה מהגדולים ביותר, מלהקות אדירות כ'ביטלס' ו'פינק פלויד'. זו גם הסיבה שכל דבר אצלנו איפשהו נשמע מעט כמו 'הביטלס', כי המוזיקה שלהם תמיד יושבת אצלי איפשהו בראש. וזו גם הסיבה שבתחילת הדרך פחדתי כל כך. זה נראה כמו הר שבלתי אפשרי לטפס עליו. לא חשבתי שאוכל להתקרב לרמה הזו בכלל, אז פחדתי להתחיל. כשהתחלתי לשמוע פאנק התפיסה שלי השתנתה".
-מה, בגלל להקות כמו ה"ראמונס" ו"הסקס פיסטולס" שרק רצו להיות על הבמה ולא היה אכפת להם מתווים וטכניקה בהתחלה?
"איפשהו כן, בדיוק הלהקות האלה, אבל לא לגמרי, כי אצלי הדבר הכי חשוב תמיד היה המוזיקה, היצירה ופחות הסביבה. אבל הן ודומות להן שיכנעו אותי שכדאי שאצא לדרך ואתחיל לעבוד על הקריירה שלי, פשוט לצלול לתוך העניין הזה. ומאז כל שאני עושה הוא לשכלל, לנסות להבין איך אפשר ליצור מוזיקה טובה יותר ולעשות עוד ועוד מהדבר הזה".
_g.jpg)
-אם המוזיקה זה הדבר הכי חשוב, אז למה עברתם לארבעה גיטריסטים, למה מאט הולידיי הפסיק עם הבס ומחזיק גיטרה בהופעות לאחרונה?
"שמע, זו סוגיה לא פשוטה. האמת היא שאתה צודק. אני שונא את זה ואני כועס עליו מאוד. זה לא נשמע טוב, זה פוגע בלהקה, אבל אני מאפשר לו, כי הוא אוהב את זה וכי קולין פשוט כזה תותח על בס. טוב יותר ממאט. אמרתי לו, למאט, לאחרונה, שרק בגלל שהוא עבד איתי על כמה מהשירים שכולם אוהבים אי שם ב-1995 זה לא אומר שאתן לו לעשות מה שהוא רוצה לעד ושהוא לא יוכל להמשיך לפגוע בלהקה, אבל בשורה התחתונה אני לא רוצה לפגוע. אני רוצה שכולם יהיו מאושרים".
-לרגע נשמעת כמו האנטון ניוקומב שחשבתי שאני מכיר, אבל אז שוב חזרת לאתה החדש.
"כן, השתנתי. אני רק רוצה שיהיה טוב סביבי. אתה מישראל, אז תקשיב קטע, אנחנו מארחים עכשיו באולפן שלנו להקה ישראלית ולא גובים ממנה שום שכירות. הם רק צריכים לשלם את שכר הטכנאים ועדין מקבלים כל עזרה אפשרית מאיתנו. אתה עוד תשמע עליהם".
-כל הכבוד. מה, בגלל שהיה לך כל כך קשה בתחילת הדרך, אז החלטת לעזור לאחרים?
"לא, אני סתם נחמד, אתה לא שומע?".
השיר שאתם בטח מכירים: Straight Up And Down
-לא יכול להיות שאתה מרוצה מהכיוון שהתעשיה הולכת אליו, המסחור בטוח מפריע לך.
"זה לא שהמסחור מפריע לי כמו העובדה שפשוט קשה. הכל נהיה יקר כל כך והדבר היפה הזה, המוזיקה, הופך לבלתי מושג עבור רבים שנאלצים להסתפק בסאונד קלאוד, איי-טיונס וכל השירותים האחרים האלה, שבוחרים עבורך ומרדדים אלבומים ללהיטים בודדים, שאותם אתה אפילו לא בוחר. לוקחים ממך את החופש, את הבחירה, את המוזיקה עצמה ומביאים לך בתמורה גרסה מכובסת ונקיה של הדבר האמיתי. וברור שכולם מסכימים כי האלטרנטיבה כל כך יקרה. אתה רוצה לתפוס איזה פסטיבל טוב באירופה? צריך לקנות כרטיס טיסה וכניסה ולינה ולרוב אין את הכסף הזה. אפילו הופעות מקומיות נהיו יקרות מדי וזה באמת מבאס ומכעיס אותי".
-לפני יומיים "הרולינג סטונס" הופיעו פה, הלהקה שאתם קרויים על שם אחד ממייסדיה. הכרטיסים היו מאוד יקרים, כי הם דרשו שכר מאוד גבוה. אתה לא מצטער שלא התמסחרת קצת, שאתה לא מופיע באיצטדיונים?
"זה לא היה עובד. כל העסק היה קורס כמעט מיד. זה פשוט לא עובד. כמעט כל מי שהלך בדרך הזו נעלם. תנסה לחשוב כמה להקות מהתקופה שאנחנו התחלנו (סוף שנות ה-80') עדין יוצרות מוזיקה. אני חושב שרק 'סאונדגארדן' ו'הצ׳ילי פפרס' ואולי עוד כמה. זה לא אני. הסטונס רצו את הדוגמניות, רצו את האחוזות בצרפת, את המכוניות המהירות, את הבגדים היפים. כל הדברים האלה לא מדברים אלי. אני בטוח שקשה להרבה להבין את זה, אבל אני בסך הכל רוצה להמשיך ליצור מוזיקה ולהמשיך לנגן אותה מול אנשים שירצו לשמוע אותה. כמו ש'רדיוהד' עושים, ולזה הם מסוגלים בעיקר בגלל שלא התפשרו על הדרך שלהם. אתה יודע מי באמת אגדה מבחינתי, אלה לא 'הסטונס', אלא ניל יאנג, שממשיך להופיע, אבל עדין יוצר מוזיקה חדשה ולא מוותר ולא מוכר את נשמתו בתמורה לשום סכום".
השיר שלהם שאתם חייבים להכיר: Anemone
-מצחיק שהזכרת אותו. ניל יאנג יגיע לישראל בערך באותו השבוע שאתם מגיעים.
"אז תגיד לאנשים שילכו גם להופעה שלו אם הם יכולים. מעניין איך הוא מסתדר עם כל ארגוני החרם על ישראל".
-למה, הם הציקו לך גם הפעם?
"עדיין לא. בפעם שעברה הם התקשרו אלי אחרי שחזרתי ואמרתי להם שהם איחרו, שכבר הופעתי בתל-אביב ושאלתי למה הם לא יצרו איתי קשר לפני כן. הם אמרו שהם ניסו, אבל לא עניתי להם בפייסבוק. אין לי פייסבוק, בן-אדם, לא מעניינות אותי השטויות האלה. אני עושה מוזיקה ומופיע ומטפל בתינוק. לא בא לי להתעסק בשטויות האלה. אפשר לחשוב שבניו-יורק אעצור הופעה ואשאל מי כאן הצביע לרפובליקנים ואבקש מהם לעזוב את המקום, או שאעשה דבר שכזה באנגליה ואירופה. זו צביעות מגוחכת".
-כן, יש אנשים דפוקים ודפוקים פחות בכל מקום, אה?
"לגמרי. וכאחד שמשחק בשתי הקבוצות האלה לסירוגין אני יכול רק לומר תודה שיש לי המוזיקה שלי שמאפשרת לי להתעסק בנושאים אחרים".