פיטר מרפי, 52, סולן להקת הבאוהאוס בעל הקול הנפלא ואחד הסמלים הגדולים של הניו ווייב והדארק אייטיז, כונה בזמנו "סנדק הגותיקה ("The Godfather Of Goth"). אחרי הופעה מיתולוגית אחת עם הבאוהאוס בשנות ה-80' בקולנוע דן בתל אביב, יחזור מרפי לישראל לשתי הופעות, ב-9 וב-10 בנובמבר בבארבי.
"בהופעות אבצע חומרים מאלבומי הסולו שלי, שיר אחד או שניים מהקלאסיקות של ה'באוהאוס' וחומרים חדשים מהאלבום שטרם יצא, שכבר קיימים כבר באיי-טיונז", אומר מרפי, שמפתיע בגמגום. "אני מקווה להוציא אותו באביב או במהלך השנה. בנוסף אני משלב תמיד קאבר סודי - 'אינסטנט קארמה' של ג'ון לנון, או 'ספייס אודיטי' של מיסטר בואי או לטרנסמישן' של ג'וי דיויז'ן, אני בוחר אותם כל לילה מחדש".
"אמרו לי שההופעה של בישראל נחשבת לאגדתית"
-מה אתה זוכר מביקוריך בישראל?
"בפעם הראשונה הייתה הפתעה לפגוש קהל שהכיר את כל השירים, הייתי בהלם, זה היה מרגש ומלא השראה. אני זוכר שפגשתי שנים אחר כך ברחוב בלונדון מישהו מתל אביב שאמר לי שההופעה נחשבת לאגדתית בעיר, ולא ידעתי אם להאמין לו או לא".
-זה משנה מבחינתך כשאתה מגיע לכאן?
"תראה, המוזיקה שלי היא לא אייטיז. היא מתקדמת לשנות התשעים והאלפיים. אני מעריך שהקהל בחלקו רואה בי את כל הדברים ההם ומעריץ אותי ואני שמח להגיע כמו שכל אחד היה שמח. אבל הקהל שלי חוצה גבולות, הוא לא רק קהל של אייטיז ומכיר אותי לאורך התקופות מכל מה שקרה ב-25 שנה האחרונות".
-עד כמה אתה מודע להשפעה של הבאוהאוס על אמנים אחרים?
"אני מודע, וזה מחמיא, למרות שזה לא הישג שלי. זה טוב להשפיע על אנשים כאמן וכמוזיקאי. אבל התוכן שהם עושים זה כבר אחריות שלהם ולא קשור למה שאני עשיתי. אני לא מזדהה איתם, אולי עם רדיוהד".
"באמת תום יורק הקים סופר-גרופ עם פלי? זה מוזר"
-אולי תחליף את הסולן תום יורק, שהקים סופר גרופ עם פלי מהצ'ילי פפרז.
"באמת? לא ידעתי. שמע, זה מוזר. האם הוא עובר לאמריקה? אולי זה פרויקט צד כזה, אבל זה בכל זאת מוזר".
-בוא נדבר על מושפעים אחרים ממך, כמו הניין אינץ' ניילז.
"הופעתי איתם בשנים האחרונות. אני בקשר עם טרנט רזנור. הוא הצטרף אלי בטור שלי ב-1990 ואמר שהוא מעריץ שלי גדול. נפגשנו שוב ב- 2005 ונהיינו שוב חברים. הוא הזמין אותנו לנגן איתו בסיבוב ב-2006 והזמין אותי אישית להופיע איתו ברדיו בכמה סשנים. הוא בחר 16 שירים ששרנו יחד ברדיו והם קיימים בחינם באינטרנט. השנה הוא הזמין אותי להופעות בשיקאגו וניו יורק וזו היתה דרך נהדרת להחזיר לו על המחוות שהוא עשה לי ואני עשיתי לו".
-הוצאת לפני שנה אלבום חדש עם ה"באוהאוס", ואתה מוציא אלבום סולו, במה שונה צורת העבודה?
"מה ששונה זה שיש לי את היכולת לחקור את המוזיקה שלי בטעם שלי, בניגוד למה שקורה עם הבאוהאוס. אני רציתי אלקטרוניקה, מלודיה, פופ, תזמורים, בלדות, וזה היה הזמן שלי לעשות את זה. הבאוהאוס היתה קשוחה ומוגבלת. לבד היתה לי יכולת להתנסות בעוד דברים.
"באייטיז היינו ילדים קשוחים ורעים"
"אם הולכים אחורה אז בלהקה באייטיז היינו ילדים קשוחים ורעים והוצאנו את הרעיונות החוצה למוזיקה בלי לדבר עליהם. היינו מאוד הגיוניים ופשוטים. ככה מצאתי את עצמי מתנסה ברעיונות מוזיקליים שלא הייתי שותף אליהם. והרגשתי שאני חייב להשתתף בעניין הזה. אז במקום להתיישר עם הכיוון הכללי של הלהקה הייתי בעבודה שלי יותר מודע ויותר מסוגל ללכת בכיוון שלי ולהתנסות בעוד דברים".
-ספר על האלבום החדש.
"דיוויד בארון ואני כתבנו יחד שירים, מהר יחסית. בימים אלה מבסס את עצמי בוודסטוק, ניו יורק, ושם כתבנו יחד והקלטנו. רציתי להבין איך נצליח בקטע המוזיקלי. הלהקה שלי תנגן איתי את השירים חי בהקלטות. יש לי גיטריסט נהדר בשם ג'ון אנדריוז, שאני רוצה לשתף פעולה איתו בעתיד בקטע של הכתיבה, כרגע הוא רק הצטרף להקלטות".
"שרה פים היא היחידה שאהבתי באמת אי פעם"
-מה אתה מחפש בוודסטוק?
"אני מתכנן לעבור לוודסטוק תוך כמה חודשים. זה יהיה מעבר קשה, אני משנה את חיי, אבל אני ממילא נמצא באמריקה כמה חודשים בשנה. הסיבה היא בת הזוג שלי, המוזיקאית שרה פים, שאני תומך בה ומאמין בה, היא עושה אחלה אלבומים, כמו "דה ווייט" ו"רד ילו סאן". היא התארחה בהופעות שלי, אני השתתפתי בכמה שירים שלה.
"אני חי איתה ועובד איתה ומסתכל על העבודה שלה. היא היחידה שאהבתי באמת אי פעם. אנחנו לא ממש נגור יחד כי לה יש את הסטודיו שלה ואני צריך את הספייס שלי, אבל זה גם קטע קריאטיבי עשיר. שרה תופיע איתי באלבום החדש ובהופעה שאחרי. אולי גם אופיע עם עוד אמן שאני עוד לא יכול לחשוף והיא תצטרף".
"סבתא שלה ניצלה מהשואה"
-איך הכרתם?
"שרה היא רומנייה-יהודייה. סבתא שלה היתה במחנות המוות בצעדות המוות בשואה. הנה, אנחנו עכשיו בהופעות בגרמניה, ומה שיפה זה ששרה לא שונאת אף אחד, זה מדהים, זה מאוד אנושי. היא יכולה להתחבר ללב של כל אחד לרוחניות. היא מציגה רוחניות נעלה. הסבתא שלה, לילי פרידמן, היא חי וגרה בניו יורק, היא מאוד גאה במשפחה שלה אחרי שהרבה מפחות נמחקו. שמלת החתונה שלה מוצגת במוזיאון של ברגן בלזן. היא עשויה ממצנח שבעלה מצא. הם רצו להתחתן ולא היה להם כלום מחוץ למחנה הריכוז, אז עשו לה שמלת כלה ממצנח. הרבה נשים יהודיות התחתנו עם השמלה הזו. אני מאוד מכבד את המשפחה היהודית של שרה".
-שמעת על מוזיקה ישראלית?
"שמעתי על עפרה חזה בשנות ה 80'. כיום אני לא יודע מה הולך".