_c.jpg)
הרבה פיינליסטים של "כוכב נולד" עמדו על בימת הגמר של התוכנית מאז ירד ממנה שי גבסו, אי שם בקיץ 2003, כשהוא מנגן כינור שלישי לדו-קרב הדיוות נינט טייב ושירי מימון. שלושה אלבומים הוציא גבסו מאז. בשניים הראשונים היו לו לא מעט להיטים כמו "ארים ראשי", "יום ועוד יומיים", "במקומי" ו"תגידי לי את". האלבום האחרון והטוב מבין שלושתם "קראוון", יצא לפני שנתיים וסימן את גבסו כמעין גרסה דתית ומקומית של מיני-בוב דילן, עם השיר "שמור על האמונה" ושירים מתריסים כמו "נשק" ו"איש אחד". הסגנון היה פולק ורוק שהלך רחוק עם גיטרות וקצב, בשונה מהבלדות שכיכבו באלבומיו הראשונים. המופע "קראוון" היה רוקנ'רול במיטבו.
גבסו, בדומה לנינט, מרד בדימוי של יוצא-כוכב-נולד והחליט להיות רוקר, כלומר להיות חופשי. לפני כשבוע הוציא את השיר "נגמרו לנו השירים העצובים", אותו הפיקו סאבו וקותי, שיר מתריס על היחסים שבין יוצר, קהל ותקשורת.
כעת שי גבסו כבר בן 27 ונמצא בספרד, שם הוא מקליט אלבום בסגנון ספרדי בעברית עם המפיק הישראלי דן בן ליאור, ומשתמש שירותיהם של נגנים כמו החצוצרן ג'רי גונזלס ונגן הקחון רובן דנטס. עיקר ההקלטות מתקיימות בגרנדה, אותה מגדיר גבסו "משהו בין כפר לעיר גדולה". לטובת ההקלטות עם גונזלס קפצה החבורה למדריד, ישר לאולפן. את מילות השירים שהלחין גבסו לאלבום החדש חיבר המשורר הצעיר שחר-מריו מרדכי, שספר השירים שלו ייצא ביחד עם האלבום של גבסו.
"מפחיד אותי לחשוב במונחים של 'קריירה'"
"הולך מדהים בספרד", אומר גבסו. "אמרו לי שאני חייב לבוא לכאן ועם האנשים פה אני מדבר בשפה בינלאומית, דרך העיניים. הגעתי לכאן בעקבות ההשראה שספגתי מהשירים של שחר מרדכי, מריו, ששלח לי חומרים שלו. בדרך כלל אני לא מתחבר לטקסטים של אחרים כי צריך נס כדי להתחבר לעולם פנימי של וצר אחר, אבל קראתי את השירים שלו ובפעם הראשונה מיד הלחנתי אותם. פתאום גיליתי שהשירים הם על מדריד ותל אביב ואז הכל התחבר. אז החלטנו להקליט אלבום פה. אני שר כרגע בעברית, אבל אולי זה יתפתח גם לשירים באנגלית או ספרדית".
c.jpg)
-באלבומים הראשונים היית בפופ. ב"קרוואן" עשית פולק ורוק ועכשיו אתה בהשפעה ספרדית.
"כן, אולי אני מבלבל את הקהל. כל פעם יש תקופה אחרת ויוצא משהו שונה לחלוטין. גם עם סאבו וקותי עשיתי משהו אחר לגמרי. בשנה האחרונה הבנתי את המילה הזו שנקראת 'קריירה' וזה פתאום החלטות וזה שיתק אותי. מפחיד לחשוב בצורות כאלה, ויש קהל שלא ברור איך הוא מקבל אותך. הבנתי שהפיתרון הוא עשייה. אמנים מחפשים את 'הצליל שלהם'. בדרך כלל כשמתחיל שיר אתה מיד מזהה של מי הוא לפי כמה צלילים ואצלי אין צליל אחד, לא באישיות שלי בחיים ולא ביצירה. עם קותי וסאבו זה הפן שצועק, ופה בספרד זה הצד החם".
"נולדתי בלב המיינסטרים ואני יכול לשחק על זה"
-מי בעצם הקהל שלך היום?
"אין לי מושג, הוא כל הזמן מפתיע אותי. פונים אלי ברחוב אנשים ללא שום קו מקשר ביניהם. בגלל שהדברים אצלי הם לא מתוך אינרציה של להמשיך. כל הזמן בא לי לשבור את הקיים ולהתחיל משהו חדש. הסביבה הקרובה והרחוקה לא מעכלת את זה. בהתחלה זה ממש שיתק אותי, כי זה דברים גדולים כמו 'קריירה', אבל אין לי ברירה אלא לשים את השיקולים האלה בצד, כי אז אני נחנק משעמום. לחשוב איך הדברים שאני עושה מתקבלים בחוץ אצל הקהל זה מוות בשבילי. היו לי ניסים. נולדתי בלב המיינסטרים ואני יכול לשחק על זה, כי לא אתפס כ'גורמה'. אני יכול למתוח את הגבולות. הקו הוא חזק מול הקהל".
"הייתי רגיל לקהל שצורח ועכשיו יש לי קהל שמקשיב"
-אתה לא שומר על קשר עם המיינסטרים. לא היה לך להיט גדול כבר כמה שנים.
"נכון, אבל חוויתי עם 'קראוון' חוויות, שקהל בא לשיר ולשמוע שירים שהרדיו לא מנגן. זה אישי וזה אחר. משהו חדש לי וחזק בשבילי, שגם הדברים הקטנים שאתה עושה מדברים לאנשים, גם שירים קטנים עובדים. לפני זה הרזולוציה היתה גדולה, הייתי רגיל לקהל שצורח והרגשתי שהשיח לא קיים. ב'קראוון' הגעתי לשכבה שהייתי צריך להגיע אליה, לקהל שמקשיב. נכון שאני לא מקפיד על המיינסטרים, כי החשיבה שלי לא שיווקית. אולי זנה מינוס, אבל מצד שני אני לא מצליח לכתוב ככה. כשאני לא במיינסטרים יש לי חופש ליצור. אבל לשמחתי אני כן בעניינים וכן מצליח בגבולות של הארץ. קנייה ווסט מצליח כל פעם למתוח גבולות ולהצליח בחו"ל. בארץ רגילים לשיר אחד, לא משנה מי שר אותו, תמיד זה נשמע אותו שיר, אז אני מרגיש שטוב לי".
-איך הצלחת לא להתמכר להצלחה ההיא מפעם?
"בשנה האחרונה אני מקבל המון אהבה מהרחוב. אולי הקדוש ברוך הוא שלח לי את זה. אני לא מרגיש הצלחה בגוף שלי. אולי מה שהיה בעבר זה איזו מין הזיה. הרבה אמרו 'התגעגענו, איפה אתה?'. אולי אני לא נותן את מה שהם רוצים ממני, למרות שאני נמצא כאן. הצלחתי להבין שקהל זה כמו משפחה שאתה פוגש 'פעם ב' והיא נותנת לך חום. אבל האמנות בדם שלי. אני משעמם את עצמי מאוד מהר. השינוי שעברתי הוא מסע הרבה יותר גדול מכל סם של הצלחה".
"גם בגיל 27 מאוד קשה להתנהל בעולם של מבוגרים"
-אבל אתה שר את הלהיטים מפעם בהופעות.
"כן, כי הקהל ממש רוצה את החומרים מפעם. הופעה זה אומר שבאנו להיות יחד ולא להתנגח אחד בשני. לכן אני יכול לתת כל מה שמבקשים ואני לא מרגיש שאני מרמה את עצמי. יש לי זכות דרך המוזיקה לעשות טוב לאנשים. לפני שנתיים לא הייתי אומר את זה, אבל כשהם באים אליך בתמימות ואתה יכול לשמח אותם אז הכל כן מתאחד. יש לי בסל הרבה גוונים ואני שולף כל פעם דבר אחר כדי להגיע לקהל".
-ב"קראוון" היו לא מעט שירים מתריסים, שירי מחאה אפילו.
"אני מתרחק מזה. אני לא אוהב לשמוע את עצמי יודע יותר טוב מאחרים. קשה לי. השיר עצמו אומר את מה שהוא אומר, אבל לדבר על זה קשה לי. התפלאתי ששירים שכתבתי ממקום מאוד אישי הובנו לעומק. התחושה שלי היתה פנימית, שגם בגיל 27 מאוד קשה להתנהל בכלל, ובעולם של מבוגרים. אתה מרגיש שונה מהסביבה, כאילו יש מעליך תקרה שרוצה שתלך כפוף ואז אתה פולט תחושות אישיות. כשאני מדבר על המוזיקה או התעשיה של המוזיקה אני מדבר ממקום אישי, של מישהו שצורך מוזיקה ולא מקבל אותה כמו שהוא רוצה".
"אני לא מקבל השראה מהמוזיקה בארץ"
-מי אכזב אותך?
"אני לא מקבל השראה מהמוזיקה בארץ, חוץ ממספר אמנים מדהימים שמפתיעים ומרגשים כמו עמיר בניון, דניאל זמיר ואביתר בנאי. יש גם הרבה טובים שצריך לחפש אותם במרתפים בתל אביב. כואב שזה לא בלב התעשייה. אמן צריך קהל לגדול מולו, שתהיה לו אינטראקציה. המקוריות מתחת לפני השטח לא מצליחה לחיות. זה גונז שירים טובים ועולמות גבוהים, כי אין להם איך לפרוח".
-אולי יש יותר מדי אמנים על פחות מדי קהל?
"לא, אני חושב שיש איזה מעצור, משהו לא כל כך קורה. יש במוזיקה הישראלית רצון גדול להתחנף ובסוף זה יוצא לא משהו. אין עצמאות. יש אנשים שהדרך שבה אני מתנהל בקריירה נראית להם מוזרה, אבל ככה זה אמור להיות, להוציא את האמת בלי שום חשבון, כי האמת זה הדבר הכי מסחרי. איכשהו זה נעצר בכל מיני מסננים".
-כמי שכתב כמה שירי מחאה, אתה מחובר לאקטואליה?
"אני כמעט ולא מחובר למה שקורה במדינה, לא צורך את התקשורת היומיומית, זה מדכא אותי, הכל נמוך כל כך וממש עושה לי רע. אחרי עשר דקות של חדשות אני צריך ללמוד שבעה דפי גמרא כדי לצאת מזה. למחאה בקיץ לא היה משפט מוגדר, לא היה ברור מה היא צועקת, אבל זה כמו שאני לא מצליח להגדיר. חסר משהו, אבל קשה להגיד מה. אולי זה יישמע שאני מבלבל את המוח, אבל זה מורגש בצורה חזקה, שיש צימאון לאיזשהו דבר".
"אני כבר רואה טוקבקים נזעמים שמתווכחים אם אני דתי או לא"
-מה שחסר זה אמונה ודת? תראה את גל ההתחזקות במוזיקה.
"אני ממש רוצה להאמין שגלי המוזיקה היהודית שייכים ליהדות אחרת מזו שדורשת מנשים לשבת בסוף האוטובוס. זה בא מעולמות אחרים. הדבר הזה שהוא חסר, זו התחושה שמאחדת ,חוט שמקשר בין כולנו. יהדות ואמונה זה מילים עם הרבה בגדים שלא שלהן. סלינג'ר קורא לזה 'השירה שמאחורי הדברים' ויש דבר כזה ואנשים מרגישים אותו. קשה להגדיר מה חסר, הוא נסתר ובעל משמעות. בתקשורת לא מדברים על הדברים האמיתיים. מביך שמבוגרים לא מדברים על דברי היסוד, זה גובל בטפשות. גם בעיסוק במחאה דרשו כאילו מילה מסוימת, שזה מטופש ומתאים לילדים. העיסוק התקשורתי מרחיק אותי מהשבט ולעוד אנשים אין שבט, ואז נשאר שקר נורא גדול ולאף אחד אין יכולת לחשוף אותו ולהציג אלטרנטיבה. אני מאמין שזה יבוא מהדברים הקטנים ויקרה לאט לאט".
-קיצוניות דתית מרתיעה אותה?
"זה חילול הקודש. אני כבר רואה טוקבקים נזעמים שמתווכחים אם אני דתי או לא ונכנסים ביני לקדוש ברוך הוא. הרב קוק קורה ודאיות למה שאתה צובר. והם לקחו את הדת לכפייה שזה הפוך ממה שזה צריך להיות. דת זה אהבה, חסד וטוב לב, לא כפייה. הכניסו לזה את חילול הקודש הכי גדול וזה מרחיק אנשים. בן אדם צריך לגלות את הדברים הטובים בעצמו. כל המחסומים מרחיקים אנשים מהדת כי רק רואים את מה שאסור ואז מתעסקים בלפרוץ את המחסומים, אבל האמת לא קשורה להגבלות, אני לא מסכים עם זה".
"אני אלחם על האמנות שלי גם אם היא לא במיינסטרים"
-מה הייעוד שלך בחיים? בקריירה?
"הפרופיל הזה של האמן הנסיוני בא בדרך כלל עם צניעות, אבל אני לא אוהב את זה. אני לא במקום הזה. אני מרגיש שהאמנות שלי גם אם היא לא במיינסטרים אני אשחק איתה ואלחם עליה כמו על המוזיקה הכי מתוקה. אני לא אוציא אלבום פעם בשבע שנים. המשחק אמור להיות פורה וכל הזמן להוציא חומרים, לא להתנהל בחוץ, אלא לשחק במגרש, גם אם אומרים שהקלפים שלך לא שייכים לפה".
-כמו עמיר בניון.
"הוא דוגמה יפהפיה לזה, הוא נותן לי השראה ביג טיים ואין הרבה כמוהו. הוא גורם לי לחשוב שזה אפשרי. כל המחסומים האלה קיימים ואם אתה מתייחס אליהם זה גונז לך את החלומות. אני מאמין שהקהל מצפה לפס-קול של תקופה, לדברים גדולים וחזקים. אני לא יודע אם המחאה נכתבה פה במוזיקה, כי יש נתק בין האמנות למה שקורה בשטח".
"נינט ואני יוצרים בחופש מול הציפיות שיש מאיתנו"
_b.jpg)
-צפית ב"כוכב נולד"?
"יצא לי לראות מדי פעם. כל העונות מתבלבלות לי. אני בעיקר בקשר עם נינט. אנחנו מדברים על החיים, על כל מה שקורה לנו. אנחנו עוברים את אותם מסלולים במקביל, במובנים מסוימים, יש אצלנו את הצורך ליצור בחופש, מול הציפיות שיש ממך ליצור".
-התחתנת לאחרונה, מה לגבי ילדים?
"התחתנו לפני שבעה חודשים. החיים בנישואים מרתקים. זה לא שונה הרבה מלפני זה, זה למצוא את הנפש התאומה שלך. השלב הבא זה רק האמנות שלנו ואנחנו עוד לא מדברים על ילדים. בינתיים הבאנו חנוכיה לספרד ונדליק נרות. אני לא יודע אם נשים אותה על החלון במלון, כי אני לא יודע מה היחס פה ליהודים".