תחילת השנה החדשה מוצאת את אביב גפן והקריירה שלו רגע לפני שלב נוסף בפריצה לחו"ל, ובמקביל לא שוכח היוצר והזמר מהחשובים שצמחו כאן לשמור על קשר עם הקהל המקומי. בחו"ל מדובר על סיבוב הופעות בינלאומי עם הלהקה שלו וגם עם "בלאקפילד" - ההרכב שלו עם סטיבן ווילסון שמוציא במרץ אלבום חדש, כשברקע ההישגים מהשנה האחרונה - באנגליה, יוון וגרמניה, ביניהם החימום ל-U2 באתונה והסיבוב עם פלסיבו. בארץ גפן שומר על הגחלת בדמות להיט הרדיו העכשווי "קוצים", מתוך פרויקט משותף לו ולעידן רייכל שנמצא עדיין בשלבים ראשוניים, ועם מופעים מיוחדים עבור הקהל שלו.
אחד מאותם מופעים מיוחדים, אליהם מזמין את מעריציו האדוקים ביותר לאורך שנים ומבצע שירים נדירים, בי-סיידים ומאיר פינות אפלוליות באלבומיו הקודמים, יתקיים במוצאי שבת הקרובים במועדון רידינג 3 בנמל תל אביב. בהופעה, שמרבית הכרטיסים אליה כבר נמכרו, יבצע גפן שירים כמו "אבדון" (המושמע כאן) ושירים שהוא מגדיר אותם "השירים השחורים, המוחבאים".
"זה ערב אמנותי יפהפה, בלי שום טריק בידורי"
"זה סוג של מסיבה פרטית לקהל הקשה של 'ילדי אור הירח', ערב נטול להיטים ואנחנו מבקשים מקהל שאוהב שירי רדיו שלא יבוא כי הוא יסבול", מבהיר גפן. "זה ערב אמנותי יפהפה, בלי שום טריק בידורי, אבל הכיף גדול. יש קהל שלי שצמא לשמוע את השירים האלה הלא להיטים, לא הכל חייב להיות 'מחר' ו'עורי עור'. זה קהל שמתחבר לאלבומים כמו 'אביב גפן 3', 'שומקום' ו'ממנטו מורי'".
-זה ניסיון מבחינתך לשמר את הקהל בארץ בזמן שאתה רוב הזמן בחו"ל?
"לא. אני קורא לזה מילוי מצברים כי החוויות בחוץ ממש מטורפות. אני עם הלהקה, אבל זה המון רגש ובדידות וסוג כזה של הופעות זה כאילו הקהל איתי באוטובוס שנוסע בדרכים בחו"ל. השנה זה הולך להיות 20 שנה מאז הניינטיז אז נעשה גם הופעה בהאנגר, אבל הערב הזה חשוב לי יותר אמנותית, לצלול עם הקהל שלנו".
"ממרץ עד יולי אני עם בלקפילד, ואחר כך סיבוב שלי באירופה ואמריקה"
-מה קורה איתך השנה בחו"ל?
"מפברואר מתחיל האטרף. הסינגל שלי 'מיסטר דאון' יוצא באנגליה ואני אעשה לו פרומו, ויש פרומו לבלאקפילד, שהאלבום שלנו יוצא ב- 4 במרץ. וצריך להבין שזה לא דומה לכלום. זה קמפיין עולמי ללהקה שמצליחה בחו"ל ויש לה קהל של אלף-אלפיים איש בכל עיר גדולה, עם הופעות במקומות כמו ה'אירווינג פלאזה' או ה'שפרד אמפייר' בלונדון, מקומות שראיתי בהם הופעות של אמנים כמו דיוויד בואי, קולדפליי והקירלז, זה הסדר גודל. אנחנו הולכים לסיבוב הופעות שיימשך מסוף מרץ עד יולי. אחר כך אני עם הלהקה שלי והמשפחה כולל שני ודילן בטור באוטובוס - חודש וחצי באירופה ואחר כך ארה"ב, קנדה ומקסיקו, אז זה החלום שלי ועכשיו אני מנסה קצת לנוח".
-מה צפוי באלבום של "בלקפילד"?
"בדיסק של בלקפילד רוב השירים החדשים שלי, למעט 'זיגוטה' מ'ממנטו מורי', שסטיבן חולה עליו ומקבל ביצוע באנגלית. תבין שאני חייב לפנות לזה זמן על חשבון הקריירה שלי, כי כשמישהו כמו סטיבן ווילסון, שממלא את האלברט הול, וכל הלהקות הכי אופנתיות מעריצות אותו, כמישהו כמוהו שם את 'פורקיופיין טרי' בצד ומפנה לי זמן לאלבום וסיבוב הופעות של 'בלקפילד', אז יש לי כאן התחייבות כחבר וכמוזיקאי, ויש בינינו המון כבוד הדדי ואם הוא עשה כזה צעד אני גם אעשה. לפני עשר שנים שמעתי את 'פורקיופיין טרי' באוזן השלישית וזה ריגש אותי ברמה של הפינק פלויד, והנה אני מוציא איתו דיסק שלישי".
"בשיר הבא רייכל ואני שרים יחד"
-ומה קורה עם עידן רייכל?
"עשיתי איתו כמה שירים, 'קוצים' מצליח ומקבל הרבה אהבה וחום ונוציא עוד שיר תוך חודש. עוד אין משהו מסודר מבחינת תאריך של הפרויקט, הוא לא ייצא בפסח הקרוב למשל. אנחנו עובדים בקטע שלנו, כל אחד עסוק בשלו, זו אמנות נטו, אין כאן מטרה למכור שירים חזקים ויפים. זה בשביל הכיף שלנו".
- איך ההרגשה לתת לו לשיר את השיר במקומך?
"זה שיר שהוא נורא אהב והוא נכתב לפרויקט המשותף. הוא מבצע את זה יפהפה בעיני ולמרות שזה שיר שלי הוא תרם המון להפקה - הטאר ,הגיטרה האיראנית, זה ממש הוא. בשיר הבא אהיה כבר יותר מורגש, יותר גיטרות. בשיר הבא שנינו שרים, והוא גם טקסט שלי. צריך להבין שכל אחד מגיע עם הביטחון שלו והאגו שלו, שנינו באים ממקום חזק ולא צריכים להוכיח כלום. אנחנו עושים את זה רק בשביל הכיף. אחרי שישבנו לילות על הפסנתר ב'צוותא' וכתבנו שירים אמרנו ל'הליקון' שזה הולך לכיוון של אלבום, אבל בלי לחץ".
"אני לא מוציא לתקשורת עם מי אני חבר, למרות שאני מכיר כמה להקות מאוד גדולות"
-אתה אחד האמנים היותר מתוכננים בארץ. תכננת ככה את מה שקורה איתך בחו"ל?
"לא חשבתי שזה יקרה ככה. היה לי 'בלקפילד' והיה לי את שלי. זכיתי אבל לניהול מדהים באנגליה שלקח אותי לפלסיבו ו-U2 ומשם נפתחו המון אופציות. יש המון דברים יפים וגדולים על הפרק. אף אחד גם לא צפה את יוון וגרמניה ודברים משם זזו. קח את פלסיבו למשל, אנשים לא יודעים אבל אני ב'יומן מסע או 'לילות לבנים' הייתי מכור לפלסיבו והנה לפני חודשיים הייתי בטור איתם ובריאן מולקו הרוס על שיר שלי. זה קורה, מתגלגל, אתה נמצא כבר שמה, זה בלי חישוב גדל מעצמו ואני מתאים את עצמי תוך כדי תנועה".
-ועדיין חשוב לך מה יכתבו עליך בבית?
"אני לא מוציא לתקשורת הישראלית את רוב מה שקורה שם. לא אומר עם מי אני חבר ומסתובב, למרות שאני מכיר כמה להקות מאוד גדולות ולא מראה תמונות עם מי הייתי בלונדון או באולפן. אני מאוד בטוח, יותר מתמיד, בדרך שלי. אני עושה גדול לעצמי כמוזיקאי ופותח דלת לישראלים אחרים. הייתי רעב המון שנים ועכשיו אני אוכל. והאמת שלא חשוב לי מה יגידו בארץ. הברנז'ה יודעת טוב מאוד מה שאני עושה, גם אם שונאים אותי, היא מודעת. הגרעין שלי הקשה מאוד מכבד את זה".
-והמאסות הגדולות?
"עם התקשורת אני מנסה לא להגיב תוך שנייה, כי זה תמיד כותרות. זה מאוד צפוי ונורא קל. היום יותר מבעבר אני מאוד בטוח בעצמי, שקט, כבר לא צריך טפיחות לאגו".
-אתה לא מתגעגע לימים שכל משפט שלך היה כותרת בעיתון?
"כותרות זה מאוד קל, אסף, מאוד מאוד קל. אני חי באמת את החלום שלי. תגיד לי, כמה זכו להיכנס לאוטובוס ולהופיע בכל העולם מול אלף איש כל ערב? מי הופיע עם בונו, שהוא הודה לי על הבמה או פלסיבו? אני מגיע למקום אחר. בארץ יש פסטיבל רוק אולי אחד והוא ביום העצמאות בראשל"צ, אין פסטיבלים פה, וזהו".
"ישראל לא קטנה, אלא העולם גדול"
-אז ישראל קטנה עליך?
"אני לא אומר שהיא קטנה, אלא שהעולם גדול. בשנתיים האחרונות הוכחתי שאמן ישראלי מספיק מוכשר ורעב יכול להצליח בחוץ. אנחנו כבר לא הישראלים הקטנים שמדברים עברית. אם אתה מוכשר יש לך מקום, וזה מוכח. וזה לא פעם אחת שהלך משהו, זה פאזל שמורכב מהמון גורמים. זה אומר משהו, מעיד על תכונה. אני קורא לכל הצעירים הישראלים לצאת החוצה ולהופיע בעולם, זה נורא כיף, ולא רק הופעות של הקק"ל וקהילות יהודיות, אלא קהל אמיתי, אנשים שרוצים לשמוע מוזיקה".
-אתה מרגיש שאתה מייצג את ישראל?
"אני ההפך משגריר של ישראל, לא מייצג כלום. אני אמן שעומד למבחן כל ערב על הבמה. בוחנים אותי לפי המוזיקה שלי, לא לפי שמאל, ימין, צבא, רבין - כלום. יש בזה שחרור מאוד גדול. בראיונות בחו"ל אני מדבר על תל אביב ועל כמה שהיא העיר הכי טובה בעולם. בפוליטיקה אני כמובן מתנגד לכיבוש, אבל לא שגריר. האמירה הפוליטית שלי היום היא הרבה יותר כבדה והיא שאני הראשון בהיסטוריה, במעמד שלי הקטן, שבונו הסתכן ודיבר עלי וחיממתי את U2. זו אמירה הרבה יותר גדולה מאשר אמירה פוליטית ברורה".
"אני רוצה שבכל עיר גדולה בעולם יהיה לי קהל של אלף איש"
-מה המטרה שלך?
"אני רוצה להגיע למצב שאוכל להביא בכל עיר מרכזית בעולם אלף איש שלי שיבואו לראות אותי, לבד, לא כבלקפילד. זו שאיפה לא גדולה ואני מתקרב לזה. בינתיים אני כרגע נורא נהנה, אני עובר שם חוויות היסטריות שאני מאחל לכל אמן בישראל, זה הכיף הכי גדול בעולם וזה כל יום בכל העולם לנסוע עם הלהקה והמשפחה, ואתה מכיר אותי, אני סיקסטיז, זה כמו וודסטוק בעיני".
-אתה לא מפחד אף פעם להיכשל?
"כבר נכשלתי, 'חלולים' נכשל. תגיד שהוא אלבום טוב, אבל הוא נכשל, וגם בו זרעתי הרבה זרעים להמשך. אין לי פחד להיכשל, אני עם ביצים, הולך עד הסוף. אם אחשוב שאכשל אז מה עשיתי פה".
-לאורך הקריירה תמיד היית מוח שיווקי, תמיד יצרת את הפרובוקציות הנכונות.
"זה לא במודע לא בחישוב. האמנים שגדלתי עליהם אמרו משהו. להיות סתם אמן - לי זה לא מספיק. להופיע סתם עם גיטרה בצוותא לא מספיק לי. אמן צריך לתת יותר, במיוחד במקום מורכב כמו ישראל, אמן שלא מדבר מבאס אותי".
דילן גפן מתופף מגיל 3
-מה בעניין הרחבת המשפחה?
"זה גם יגיע. המשפחה תצא איתי לטור ואי אפשר גם לחרוש את אירופה ואמריקה באוטובוס וגם להיות בהריון".
-אתה רוצה שבנך דילן יהיה אמן?
"זה כבר אבוד לי. הוא לוקח חזק לכיוון האמן. בפלאסיבו הוא ישב בבלאנסים ובסאונדצ'קים על הברכיים של המתופף. יש לו קיט תופים לילדים, הוא יושב מול VH1 ומתופף, מטורף על מטאל, קורט קוביין, דיוויד בואי, הבירדז, והוא בא להגיד לי שהוא לא מרוצה מאיך שהסנר נשמע. אז תומר צדקיהו המתופף שלי קנה לו מערכת לילדים של לודוויג והוא מנגן עליה. בקיצור, זה שם חזק מאוד, כרגע הוא לוקח את זה למקומות ברורים, אבל אולי הוא יקבל סיבוב ויהיה מדען".