השנה החולפת היתה שנת הקאמבק של אריאל זילבר. מאמן מוקצה, שבתקשורת לא רוצים לשמוע ולהשמיע, כיוון שנחשב לימני קיצוני בדעותיו הפוליטיות, הוא חזר בגיל 70 למעמדו כאחד המוזיקאים המרתקים בתולדת הפופ והרוק המקומיים. זה קרה בזכות הוצאת אוסף חדש משיריו שראה אור בראש השנה שעבר, אחר כך הגיע מופע הפתיחה של פסטיבל הפסנתר, בו אירח את מתי כספי ושלומי שבן בערב בלתי נשכח.
הקאמבק נמשך בפרס מפעל החיים למלחין מטעם אקו"ם, שעורר סערה פוליטית-תרבותית, בשיאה סרב זילבר לקבל פרס ניחומים, אחרי שדליה רבין התבטאה נגדו, ואחינועם ניני פרשה בגללו מהטקס. זילבר הוציא השנה אלבום חדש, ששיריו לא הושמעו יותר מדי ברדיו, אבל הוא כן זכה לכבוד המאוחר שהגיע לו. ייתכן אפילו שהמלחמה האחרונה מול החמאס בעזה, שגרמה לרבים להרהר בשאלת ההינתקות מגוש קטיף, לה התנגד זילבר בתוקף בזמנו, סימנה סופית את חזרתו למפה, אם כי עדיין לא לקונצנזוס.
בפסגת המצדה עם מתי כספי ושלמה גרוניך
כל אלה מאפשרים לזילבר העלות מופע זריחה ממיטב שיריו על פסגת המצדה, ולארח בו את מתי כספי ושלמה גרוניך. זה יקרה במסגרת פסטיבל התמר, בארבע וחצי לפנות בוקר, בסיום הלילה של שלישי ה-14.10 ואור ליום רביעי ה-15.10 באוקטובר. "זו הופעה בזריחה על המצדה, עם כל האווירה, הקדושה והשמחה", אומר זילבר. "הופעה עם מיטב השירים שלי, עם הלהקה שלי, ואני שמח לארח את מתי ושלמה, שאני כמובן מכיר שנים אחורה".
-מה תשירו?
"מתי ישיר את 'אגדה יפנית' שלי בעיבוד שלו המיוחד ויעשה שיר שלו, את 'ילדותי השנייה'. שלמה ישיר איתי את 'אני שוכב לי על הגב' בביצוע מיוחד, ואני אעשה שיר שלו על הפסנתר. שלושתינו נבצע יחד את 'פעם הייתי ילד קטן', עם קולות ושינויים, זה יוצא מצחיק".
-שלושתכם באתם מהפסנתר, אבל הסגנונות שונים.
"כן, הם באו לכבד אותי, וכל אחד מביא את העניין שלו, בעיני זה משהו מיוחד, שכל אחד בסגנון הנגינה שלו וההגשה שלו, ובסוף משתלבים. יהיו על הבמה שני פסנתרים, גרוניך ואני ננגן יחד בשיר שלו, אבל עם מתי אני לא מנגן, כי מה שהוא עושה ב'אגדה יפנית' מסובך מדי בשבילי. אני לא באמת פסנתרן, אני דופק על הפסנתר, עושה קצב, הם פסנתרנים אמיתיים".
-הם באו מרקע קלאסי וגם הוציאו יחד אלבום לפני ארבעים שנה.
"והיום כל אחד בנפרד, לשלמה יש את הדברים שלו, למתי את הדברים שלו, כל אחד מיוחד בפני עצמו. שלמה יותר וירטואוז ומתי יותר עמוק בגישה. בעיני החיבור בינינו הוא סיכון, כי לך תדע איך זה ייצא (צוחק).
-היתה "קנאת סופרים"?
"לא ממש, אבל אני זוכר שבצעירותנו היינו מדברים בינינו. לשלמה היתה את להקת 'קצת אחרת' והיה שואל אותי איך השירים. הייתי אז אומר שבעיני חסר 'ביצים', חסר כוח, זה מה שאמרתי אז. היום אני יותר פתוח. ואנחנו לגמרי אוהבים אחד את השני. הם מעריכים אותי הערכה מקצועית ואני כמובן אותם, זה הדדי. אני מאוד מחזיק מהם. מתי יש לו הרמוניות ועיבודים, וקול ושירה מדויקים, שהרבה אמנים היו רוצים שיהיו להם. אצל שלמה אני אוהב את התפרצויות האנרגיה שמזכירות אותי קצת".
-ובחזרה כשנפגשתם?
"היה נחמד מאוד. פגישה שנהניתי ממנה, מהנגינה, מהביחד, השירה ביחד, עבודה ביחד על השירים. זה לא מאמץ, לא מתרגשים, זה משחק, אנחנו נהנים מזה. יש דינאמיקה יובית, למרות שאנחנו אנשים שונים באופי, כמו שגם המוזיקה מספרת. כשמתי מספר בדיחה עד שאני מבין את הבדיחה, הוא כבר בבדיחה הבאה".
-אתה גר בבקעת הירדן, מצדה לא כל כך רחוקה מבית.
"אני צריך לזכור שהנסיעה היא דרך ערד. פעם הגעתי למצדה, חיכיתי לרכבל, וראיתי שאין אף אחד ולא הבנתי. בסוף אמרו לי איפה אתה, אמרתי למטה, אמרו לי טעית, תעלה דרך ערד".
_c.jpg)
-חזרת השנה בגדול, בגיל 70.
"הגיל זה הגיל, אבל לגבי החזרה, אולי אנשים ראו שאני צודק מבחינה פוליטית. יכול להיות שנזכרו פתאום בשירים הישנים. יש אנשים שביקשו ממני השנה סליחה על מה שחשבו עלי, אמרו עלי או עשו נגדי. מבחינתי, מהרגע שלקח אותי יובל ניסנבוים מ'התו השמיני' תחת חסותו, הכל השתנה. הוא אמר שלא יכול להיות שאמן כמוני אין לו שום בית הפצה ושום דבר, והוא העלה אותי למעלה, כמו שאומרים".
-אתה עוד פגוע מסאגת פרס אקו"ם למפעל חיים?
"אני חושב שבסופו של דבר זה פגע באקו"ם. בי זה לא פגע, רק הרים את קרני. כי זה נראה כמו מה הם עושים לי, האנשים הפוליטיים האלה, זה מה שהעם ראה".
-בועדה שבחרה בך ישבו אביב גפן ותלמה אליגון-רוז, ממקימות "שלום עכשיו", לא בדיוק אנשי ימין.
"נכון, כי הבחירה בי היתה מקצועית נטו, פרס מפעל חיים על הישגי כמלחין. לכן זו היתה טעות של הדירקטוריון, שחשבו שיכלו לעשות מה שהם רוצים, והם טעו".
-ומה הרגשת במלחמה האחרונה?
"הרבה אמרו לי שצדקתי, שאסור היה לצאת משם. אני יודע שאני צודק, וצדקתי, וצודק להבא. אין מה לעשות, זה החיים. התחושה שלי במלחמה היתה שכאמן אני צריך לתת לחיילים, לצבא, להיות עם האנשים שסובלים. לכן הופעתי מול חיילים, והופעתי בקיבוצים, בפני אלה שקיללו אותי ביהנתקות ושמחו לאיד לפינוי של גוש קטיף. הפעם הם אלה שסבלו ולכן באתי לשמח אותם, ואת החיילים. אני חלק מעם ישראל. לא אגיד 'אמרתי לכם, אמרתי לכם'. אני לא בא לאף אחד להגיד לו ככה. הלוואי וכולם יבינו בסוף".
-אתה גאה במה שעשית בקריירה הארוכה?
"עשיתי מה שעשיתי, לא יכולתי לעשות משהו אחר. ואני עוד אעשה. כן, אני גאה במה שאפשר להתגאות בו. אבל בעיקר אני מודה לקדוש ברוך הוא, שעזר לי לחבר את השירים שלי ולהביא לפי שירים של אחרים, עזר לי לעשות שמח, לגרום לאנשים להרגיש טוב. אני לא אשיר כשאני עצוב ורע לי, ואין לי מה להגיד. את זה אני לא אשיר אף פעם".
-אצלך בבית צמח כבר דור ההמשך?
"אני עובד עכשיו על אלבום חדש, שירים של שמוליק צ'יזיק ז"ל שיצר איתי כמה וכמה שירים בעבר. מצאתי בהקלטות הישנות שלנו שירים שמעולם לא יצאו. שמעתי אותי מנגן בפסנתר והוא שר, סקיצות של שירים לא מוכרים. הקלטתי אותם עם פסנתר ושירה בבית, ועכשיו הבן שלי רועי זילבר עובד על העיבודים. אנחנו עובדים יחד, הוא בוחר את הנגנים, עושה עיבודים מצוינים והפקה מוזיקלית נהדרת. עבורי זו שמחה גדולה מאוד. אנחנו עכשיו בהקלטות, האלבום מתוכנן לצאת בפסח הקרוב, וסינגל ראשון ממנו ייצא בקרוב. האלבום ייקרא 'געגועים לשמוליק צ'יזיק'".