סטיבן מלקמוס והג'יקס בהופעה בלתי נשכחת

בשנת 2010, ענה סטיבן מלקמוס על תפילותיהן של חובבי האינדי בעולם וסוף סוף הסכים להתאחד עם להקתו האגדית משנות התשעים הלא היא "פייבמנט". הזכרון שנצרב בי מהפעם האחרונה שראיתי את מלקמוס, בהופעה בלאס וגאס, שהייתה האחרונה בסיבוב האיחוד בארה"ב, היה המראה שלו נשכב על הרצפה בשיר האחרון, מחזיק את הגיטרה מאחורי גבו, מרביץ בדיסטורשן במשך כמעט 10 דקות, שהרגישו כמו גן עדן. זה היה סט בלתי נשכח וחוויה שככל הנראה אקח איתי עד הקבר.

אליל, נביא אינדי, גורו גיטרות ואחד מכותבי השירים הכי טובים

שנתיים לאחר מכן, אנו נפגשים שוב. הפעם בלידס, אנגליה, כשהוא מלווה בלהקתו הנוכחית "הג'יקס", איתה יגיע להופעה מחר (רביעי) בבארבי בתל אביב, להקה שהיא בעצם הוא, יחד עם נגנים מוכשרים שמלווים אותו. מחוץ לאולם תור ענק של קהל מגוון מקשת רחבה. מבוגרים עם קרחת וכרס, צעירים עם פוני מתנפנף וסקיני ג'ינס, הרבה כובעי מצחיות. אנשים שהיו שם כש"פייבמנט" פעלו, ואלו ששמעו על פייבמנט כעל אגדה וראו אותם רק באיחוד. כולנו באנו לחזות באליל, בנביא האינדי, גורו הגיטרות ואחד מכותבי השירים הטובים של כל הזמנים.

ההופעה מתחילה מעט מוקדם מהמתוכנן. מוזיקת הרקע המשיכה להתנגן אחרי שהלהקה כבר עלתה לבמה, מלקמוס מתחיל לזמזם יחד עם אלווין בישופ " Fooled Around And Fell In Love ", בקול הגבוה שלו, מול הקהל הנרגש שלא הבין כל כך מה קורה.

אחרי שלוש דקות מביכות ומקסימות כאחד הבסיסטית ג'ואנה בירכה את הקהל, צליל גיטרה חורך את הדממה ששררה בחלל ואז  מתחיל השיר הראשון "TIGERS" שהיה דרך נעימה ובטוחה להתחיל את הסט. הקהל באקסטזה, אך בעצם נדמה שמטרתו האמיתית של השיר הפותח הייתה להכין את הקרקע לשיר השני, "Jenny and the Ess-Dog" שם הורגש כי המופע נבעט למעלה ברגע אחד ועבר להילוך גבוה.

"מה שהסנטור רוצה / זה מציצה"

מלקמוס לא זקוק לזמן כדי להיפתח. כבר מהרגע הראשון הוא מפגין תעוזה על הגיטרה שלו, משחרר מיני סולואים, אך מבלי לגרור את השיר לתוך סשן ארוך מדי. אפשר לומר שההופעה התחילה רשמית. בקהל נרשמה בבירור התפעלות ראשונה מהנגינה המשוכללת-אך-כה-פשוטה וצנועה שלו. השיר נגמר ובאופן מפתיע-לא מפתיע הקהל נשפך במחיאות כפיים רועמות, שהשאירו את הלהקה מעט המומה.

השיר "סנטור" מבוצע באמצע הערב, כשהקהל כבר היה בעננים. המילים נשמעו רלוונטיות מתמיד - "אני יודע מה הסנטור רוצה / מה שהסנטור רוצה / זה מציצה". בשלב הזה הקהל היה של מלקמוס. הוא יכול היה לנגן כל מה שהוא רוצה, ברור לכולם שההופעה הזאת נכנסת לפנתיאון "ההופעות הטובות שראיתי בחיים".

הערב הוקדש ברובו לאלבומי הסולו של מלקמוס, ובמיוחד לאחרון "mirror traffic", מה שלא הפריע לאף אחד. מלבד היותו אחד התקליטים החזקים ביותר בקריירת הסולו שלו , הוא גם המתאים ביותר לביצוע עם להקה מלאה. כזו שיודעת לתת ריפים, לגלגל פיסות בס ולהשמע עדכנית, כשהם לוקחים את השירים שמכילים די מקום לאלתור ומחדירים בהם קסם חי.

יכול להיות וירטואוז, שנון אך בו זמנית גם מרושל

תוך כדי הם שוזרים חומרים נוספים, וגם מנסים על הקהל שיר חדש שלא יצא מעולם. במהלך ההופעה מלקמוס מוכיח שוב ושוב שהוא יכול להיות וירטואוז, שנון אך בו זמנית גם מרושל, ומרשה לעצמו ללכת לכל מיני מקומות שרבים גדולים אחרים חוששים לפסוע בהם.

הלהקה שמנגנת עם מלקמוס מהודקת ומשוחררת כאחד. הבסיסטית ג'ואנה בולם הייתה מאופקת, אך יחד עם זאת מדוייקת, המתופף החדש ג'ייק מוריס אנרגטי והשרה אווירת טירוף, והגיטריסט והקלידן מייק קלארק שימש גם על תקן בדרן ("האם אתה מריח משהו נשרף?" כי אני חושב שהדלקנו את האוויר באש!").

זה לא סוד שמעמדו של סטיבן מלקמוס גדל במידה ניכרת בעקבות איחוד להקת-האם "פייבמנט", וכעת רמת הפופולריות שלו גברה והעניין רב באלבומי הסולו שהוא מוציא עם "הג'יקס" הוא הגבוה שזכה לה אי פעם. סיבוב ההופעות האחרון שלהם התבצע באולמות גדולים יותר מאלו שניגן בסיבוב הקודם שליווה את "אשפה רגשית" מ-2008. יחד עם זאת, ידוע גם שמלקמוס לא מרבה לחפור ולהתרפק על הלהקה הישנה שלו. בהופעה הזאת אמנם הוא בחר לנגן שני שירים של פייבמנט. האיחוד הקצר בשנה שעברה ככל הנראה לא ריכך את עמדתו. קשה לא לכבד אותו על כך שהוא שומר על יושר אומנותי, לא נכנע לאילוצי הנוסטלגיה ותכתיבים מבחוץ ולא רוכב על להקת-האם כדי לרצות את הקהל.

את הערב הזה אף אחד מאיתנו לא ישכח בקרוב

אחרי שניגן את רוב השירים מהאלבום האחרון, נציגים בולטים מאלבומיו הקודמים, שיר של "פייבמנט" ועוד שיר חדש, הערב הארוך הסתיים עם "1%", אחת הקלסיקות המוכרות של מלקמוס. לפי התגובות, הקהל חיכה מאוד לשיר הזה והסולו גיטרה שמלקמוס נתן שם היה אימתני ומהפנט.

אחרי שעה וחצי הם יורדים מהבמה, מלווים במחיאות כפיים ושריקות. מלקמוס הצליח להכנס אל המקומות השקטים והאפלים של הנפש, להפשיט מהם את השכבות שכולנו נכנסו ולהכות בנו עם הפריטה האימתנית, פטפוטים עוקצניים שנשמעים כמו של נער מתבגר שמתובלים בחוכמה, ואדישות של חכם זקן.

הלהקה שבה להדרן עם "Guardania", ואז, הודות לבקשת מעריץ אוהד בוצע " Shady Lane". השיר נגמר, הקהל עם חיוך רחב מאוזן לאוזן, מלקמוס מאחל למישהו בקהל יום הולדת שמח ויורד מהבמה. קלאסי. את הערב הזה אף אחד מאיתנו לא ישכח בקרוב.