בהופעה שהוקלטה בהייד פארק בלונדון ב-2009, שומעים את ברוס ספרינגסטין צועק בהתלהבות ":'somebody bring me the elevator, im fucking 60!" ונשמע כאילו שהוא בעצמו לא מאמין שהוא עדיין על הבמה בגילו המתקדם. בסוף השבוע, אחרי גיל 63, הוא עדיין מתפקד בתור תופעת טבע מוזרה, כזאת שמעט מאוד יוכלו לעמוד מולה: מעל לשלוש שעות, ללא כל הפסקה (למעט הפסקה של פחות מדקה שסימלה את פתיחתו של ההדרן) ספרינגסטין, יחד עם ה"אי סטריט בנד", נתנו את כל מה שהיה להם, וזה לא מעט.
העיר מעניקה לו כמות עצומה של אהבה
את סיבוב ההופעות האירופאי פתח ספרינגסטין בספרד עם שלוש הופעות, שתיים מהן בברצלונה. בדיעבד זה לא פלא, העיר מעניקה לו כמות עצומה של אהבה, שממנה הוא שואב את האנרגיות האדירות אותן הוא מביא לבמה ערב אחר ערב, הוא יודע להעניק ולתת אהבה לקהל, סימפטיה (מביע הזדהות עם המצב הכלכלי בספרד), ומעל לכל, לתת שואו רוק'נ'רול בלתי נשכח.
ברוס ספרינגסטין בברצלונה - "Born In The U.S.A"
ומהו ברוס ספרינגסטין אם לא המהות של אמריקה' ששוכבת מתחת לכל החלומות ואבק הכוכבים, משורר שמדבר על האדם הפשוט, זה ששר על אכזבות נעורים ב-''she's The One, על מלחמת ויטנאם, עם ביצוע סוחף ל-"Born in the USA", על תקופות טובות ותקופות רעות שהוא הכיר את כולן בשיר הנושא של אלבומו האחרון "'Wrecking Ball".
הסיפורים הקטנים של הדמויות שנשכחו מאחור
"הבוס" הוא תמיד גיבור מעמד הפועלים, כמו זה שלנון דיבר עליו ב"Working Class Hero", הוא ליווה ומלווה חלק משמעותי על ההיסטוריה האמריקנית ויודע לספר את הסיפורים הנכונים שנוגעים ללב, לא תמיד אלה שפוגעים בלב הקונצנזוס האמריקני, אלא את הסיפורים הקטנים של הדמויות שנשכחו מאחור, אלה שממעטים לדבר ולדון בהם במרחב הציבורי.
ברוס ספרינגסטין בברצלונה - "Hungry Heart"
הערב הראשון בברצלונה היה לא פחות ממושלם. בחירת השירים כללה גם כאלה מהקריירה של ספרינגסטין ללא ה"אי סטריט בנד", (כמו "Johnny 99" מ-"Nebraska", ו-"Youngstown" מ-"The Ghost Of Tom Joad", שנעדרו מהמופע השני. סדר השירים היה מצויין, כשלמשל "Badlands" מהווה זריקת אדרנלין ופתיחה מעולה בערב הראשון, שקצת הייתה חסרה בערב השני. והן מבחינת השואו והאנרגיות שברוס ה"קשיש" הפגין על הבמה.
"תקופות טובות באות ותקופות רעות באות"
שני בתור הגיע השיר הפותח מהאלבום האחרון: ''We Take Care Of Our Own". אחריו הוא ממשיך עם "Wrecking Ball", בו הוא חוזר על המשפט: "תקופות טובות באות ותקופות רעות באות", המסמל את המעגליות שבחיים. "Death To My Home Town" זוכה לעיבוד כלי נשיפה בסגנון ניו אורלינס ביג בנד, ו-"My City Of Ruins", שמדבר על העיר ניו יורק אחרי הפיגוע במגדלי התאומים הפך לשיר גוספל ארוך בו מציג ספרינגסטין את חברי הלהקה. אחר מכן הוא לוקח מהקהל שלט עליו רשום "Talk To Me", שהוא מבצע מיד לאחריו, ויורד לכיוון הקהל.
ברוס ספרינגסטין בברצלונה - "The River"
"Working On The Highway'' היווה הזדמנות מצוינת לספרינגסטין להראות לקהל את הליכת האלביס שלו. הביצוע ל-"Trapped'" מהמופע השני גרם לתחושה אמיתית של חופש, וב-"Waiting On A Sunny Day" עולה לבמה ילד קטן לשיר איתו - בהופעה הראשונה הייתה זו בת, בהופעה השניה היה זה בן. ל"The River", שנעלם במופע השני, נשארו רק הוא וסטיב ואן זנדט, בקטע אינטימי ושובר לב.
"Born To Run" לא נמאס אחרי מאות האזנות
בהדרן נותן ספרינגסטין את המנון הנעורים שלו, "Born To Run", שיר כה טהור וכה כן, שלא נמאס גם לאחר מאות האזנות. לקראת סיום הנאמבר הוא משעין את הגיטרה לעבר הקהל, נותן לאצבעותיהם לפרוט את סופו של השיר. ספרינגסטין נשכב על הבמה, כאשר סטיב ואן זנדט ,הגיטריסט, ושחקן בזכות עצמו ("הסופרנוס", "לילהאמר") סוחט מעליו ספוג מלא במים, וממלא לאורך המופע, בנוסף לתפקיד הגיטריסט, את תפקיד הסיידקיק באתנחתות הקומיות.
היה זה גם הערב של קלרנס קלמונס, נגן הסקסופון האגדי של ה"אי סטריט בנד", שליווה את ספרינגסטין עוד מימיו הראשונים ונפטר לפני כשנה משבץ. "אם אני כאן, ואתם כאן", אמר ספרינגסטין, "אני יכול לשמוע אותו, אז כנראה שגם הוא כאן", אומר ומתכוון לקלמונס, נגן הסקסופון רחב המימדים שנראה בלתי מנוצח. את תפקידו בלהקה לקח האחיין שלו, ג'ייק קלמונס, שמילא את התפקיד בהצלחה, אך יש לו עדיין נעליים ענקיות למלא.
מחווה לקלרנס קלמונס המנוח
שני השירים האחרונים בשתי ההופעות הו "Dancing In The Dark" ו-"Tenth Avenue Freeze Out". שניהם היוו מחווה לקלמונס והתמזגו האחד בתוך השני, כשברקע הוקרנו סרטונים מתקופות שונות בחייו של קלמונס וחברי הלהקה הנותרים עמדו דום לזכרו.
ברוס ספרינגסטין אולי לא רץ הכי מהר על הבמה, לא מבצע סטייג דייבינג בגילו המתקדם (בניגוד לבן גילו איגי פופ), אבל הוא מתחדש ורלוונטי, יש לו את הספיריט, ורפטואר מרשים של שירים מעולים המהווים את האמת שלו, הוא גם המטיף הנלהב בכנסיה, גם משורר, גם פועל, ומעל לכל הוא כוכב רוק'נ'רול שאף אחד, כולל המוזיקאים הצעירים, מתקשה להגיע לרמות השמחה והאנרגיות הבאות לידי ביטוי בהופעות שלו.