זה כבר לא סוד שג'יין בורדו היא אחת התופעות הבולטות בשמי המוזיקה הישראלית. בשנה החולפת הם הפכו לאהובי הקהל, יקירי הרדיו וללהקה שאוהבים לזמזם. בימים אלה הם מוציאים סינגל נוסף, "כוויות", מתוך אותו אלבום בכורה שהניב להם את הלהיטים "עינב", "וויסקי", ו"איך אפשר שלא". "'כוויות' מביא זווית קצת שונה", מעידה הסולנית דורון טלמון. אמיר זאבי, הגיטריסט, מוסיף: "יש משהו שונה משאר הסינגלים, הוא שיר יותר כואב, יותר עצוב. בלי להיות קשקשן זה יותר מתאים למה שקורה בארץ בתקופה האחרונה".
"אנחנו תמיד, באופן עקרוני, לא מצפים לכלום" דורון מספרת על הציפיות מהסינגל החדש, "תמיד אנחנו חושבים שאף אחד לא יאהב את זה ומשם זה יכול לעלות". נראה כי חברי הלהקה עדיין לא אימצו את העובדה שעד כה, כל שיר ששחררו הצליח. עד לפני שנה הם עדיין היו מופיעים מול קהל מצומצם ("המשפחות שלנו ועוד שני אנשים שאנחנו לא מכירים"), ונדמה שברגע הם הפכו לשם החם במוזיקה הישראלית.
ההופעות שלכם מלאות, הרדיו מחבק, הקהל מפרגן. כבר התרגלתם לזה?
מתי: "אנחנו מופיעים המון, עוד לפני שבאו אנשים להופעות, אז כל פעם היה שינוי קטן מרגש. פתאום אנשים באים, פתאום הם מכירים את השיר".
דורון: "אנחנו מעכלים ולא מעכלים את זה. אנחנו מופתעים מזה כל פעם מחדש למען האמת. זה לא גם שמשהו השתנה מבחינתו, אנחנו לא מסתובבים בפורשות פתוחות. אנחנו פשוט מופיעים הרבה יותר ומקבלים יותר פידבק - האהבה של הקהל, הודעות, כמות אנשים, חשיפה".
אמיר: "האמת שלא חשבתי שיקרה עם זה משהו, פשוט אהבתי את השירים, אהבתי את מתי ודורון והיה לנו כיף להופיע. זה לא היה בשביל לבנות משהו. כשהפרסום הגיע זה פשוט נתן לנו עוד כוח לדבר שאנחנו עושים הרבה זמן. נהיה איזשהו שינוי בשנה האחרונה אבל אנחנו עדיין עושים מה שעשינו".
מה שהם עשו ועושים עד היום, זה מוזיקה די בולטת בנוף המקומי. המילים הם בעברית אבל האווירה היא אמריקאית לגמרי. ג'יין בורדו הם לא היחידים שעושים קאנטרי ופולק ישראלי, אבל הם בהחלט נציגיה הבולטים במיינסטרים המקומי. מתי טוען שזה עניין של אותנטיות. "אם תבוא ממקום ש'אני עושה את המוזיקה שלי', יקבלו את זה. לא באנו ממקום של 'מה חסר עכשיו בפלייליסט של גלגלצ'. האותיות האלה לא היו בלקסיקון שלנו. זה נראה לי כל אחד שעושה מה שעושה ועושה את זה טוב, ואנשים מתחברים - יש לזה מקום".
ניתחו את המוזיקה שלכם בתור ההיפך מישראליות, ממוזיקה מזרחית, כי זה מאוד אמריקאי ואחר
דורון: "אין בזה שום איזו נוסחה שבדקנו ועשינו. אני באתי מהמקום הזה כי זו המוזיקה ששמעתי, שהייתי קטנה, ששמענו בבית. אמא שלי הייתה בארה"ב, סבא שלי אהב את זה אבל אף אחד לא אמריקאי. פשוט זה מה שגדלתי עליו, אז באופן טבעי זה היה הכיוון שלי. כשנפגשנו לא החלטנו שעושים "קאנטרי ישראלי", זה משהו שקוסמית קרה. וזה מאוד ישראלי - זה בעברית כי אנחנו חושבים ומרגישים וחיים בעברית, אז זה הדבר הכי טבעי. כל המהות זה ההומור והציניות, זה אנחנו שחיים במדינת ישראל וזה יוצא מזה. אז כן, זה מושפע מתרבות הפולק האמריקאי, אבל זה עברי. וגם כרגע זה מה שאנחנו עושים, אני לא יודעת מה יהיה הלאה".
מתי: "אני לא חושב שמי שלא מכיר את הלהקה ותשמיעי לו את עינב יגיד "זו להקת קאנטרי", אנחנו עושים פשוט מה שאנחנו עושים, לפעמים יוצא קאנטרי".
- בכמה נמכר הפסנתר אחרי שמיילי סיירוס ליקקה אותו?
- בנו של ניק קייב היה תחת השפעת LSD במותו
- "העולם מוכן לבונד שחור, אבל לא לבונד גיי": ראיון עם סם סמית'
עם או בלי תמיכת העינביות, ג'יין בורדו צברו בשנה הזאת קהל ענק ומגוון שמגיע להופעות ברחבי הארץ. אף פעם הם לא היו רק טרנד תל אביבי שמביא את הסצינה האלטרנטיבית בלבד. ג'יין בורדו הם לכולם, וכולם מגיעים להופעה. "יש הופעות שזה ממש צעירים - נוער, חיילים, יש הופעות שזה משפחות, מבוגרים", מתי מנסה לאפיין את הקהל, "המשותף לכולם שזה אנשים חמודים".
מה הם אומרים לכם, אחרי הופעות?
דורון: "יש איזה עניין בהופעות שלנו, ובכלל מבחינת ההתנהלות של הלהקה שזה מרגיש לאנשים ממש נגיש. פעם עלינו להופעה בכפר סבא דרך הקהל, ואנשים טפחו לנו על הכתף "בהצלחה, בהצלחה", כאילו הם מעודדים חברים שלהם. זה מצחיק - אני מרגישה שהם איתי בעניין הזה".
והיה איזה רגע בהופעה שהייתם מעדיפים לשכוח?
דורון: "אנשים לפעמים לא יודעים איך לאכול אותנו, כי אנחנו קאנטרי וזה בעברית, ולכאורה המילים מתוקות אז אנשים נוטים לחשוב שזה מוזיקה לילדים. בצוללת צהובה הזמינו אותנו ל'שבת צוללת', זה הייתה הפעם הראשונה שם אז התלהבנו מההזמנה. מסתבר שזה מופע שבת צהריים לילדים, פעוטות וההורים שלהם. אשכרה לפנינו הייתה הצגת ילדים. ואנחנו כזה 'איך נעלה?' ורק כשאתה מול הילדים האלה אני קולטת את כמות הדברים הלא מתאימים לילדים שיש בשירים. פתאום אני שרה את 'וויסקי' וזה לא מתאים, צנזרתי את 'עינב'.
אגב, עינב - יש עינביות זועמות? אומרות לכם "הרסתם לי את החיים"?
דורון: "מאוד. יש גם עינביות שלקחו את זה מאוד בהומור, במחמאה. היו כמה שפנו אלינו ספציפיות. אלה שכתבו לנו באופן אישי התייחסו אלינו בתור להקה שבאה לעשות צחוקים על אנשים וביקשו "תורידו את השיר הזה". וזה שיר שהוא לגמרי רק יורד עלי - זה פאדיחות להגיד שאתה מקנא. ואף פעם לא התעלמתי מהבנות שכתבו לי. זה 5-6 בנות, וזה כל כך נגע בי, כמות הכעס שלהן, שהיה לי חשוב לענות מכתב רציני בחזרה. לא יכולתי להתעלם. כתבתי מכתב שהם יבינו שהם לא מדברים עם מישהי בתיכון שכתבה שיר מצחיק והעלתה את זה ליוטיוב. אני מתייחסת לזה ברצינות, ואני פשוט מסבירה את השיר כאילו מנתחים את זה בשיעור ספרות. ואחרי זה אני שואלת אותן על הכעס שלהן. כמעט תמיד או שאני מקבלת תשובה חיובית חזרה, או שלא עונים לי".
אז מתי נשמע מכם חומרים חדשים?
מתי: "עכשיו מתחילים לעבוד על זה. איפשהו ב-2016"