ברכת הכהן 02: אקשן ברונסון, ראפר לבן יחיד במינו
ברכת הכהן 01: יש כזה דבר היפ הופ אמיתי, רק תקשיבו לקנדריק לאמאר
1. אז קניה היה בארץ. אני מודה שהתרגשתי. למשך 24 שעות בערך, אני וקניה ווסט חלקנו את אותו מזג אוויר. הוא וקים קרדשיאן ביקרו באותו הכותל בו בן דוד שלי עשה בר מצווה. אני כמובן האצתי בעורכיי לשלוח אותי מיד לראיון בלעדי אבל משום מה זה לא הסתדר. לא יודע, יכול להיות שאחרי שהתראיין ל"טיים מגזין" בתור אחד מ-100 המשפיעים בעולם (ועיטר את השער), ווסט לא ממש ראה צורך בראיון למדור ההיפ הופ של mako מוזיקה. כששמעתי על ההופעה המתוכננת כבר הייתי מוכן לעלות על מונית שירות לירושלים, עד שנזכרתי שאני מתקלט באותו ערב ושקעתי בדיכאון. כנראה שהקללה שהטלתי בליבי על האירוע עבדה, כי ההופעה בוטלה לפני שהתחילה. כנראה שאפילו קניה הכל יכול לא מסוגל להוציא אישורים ממשטרת ישראל בעשר בלילה (למרות ששמעתי שבסוף הוא נתן איזו הופעה קטנה בלובי של המלון שלו מול 100 איש ואני מקווה שכל אחד מהם מבין במה הוא זכה ולמה אני הייתי אמור להיות שם במקומו). חבל, הופעה בעיר העתיקה היתה באה לו טוב בקמפיין המטורף שהוא מוביל עכשיו לקראת אלבומו הבא, שייקרא (כנראה) "So Help Me God". לפי שלושת הסינגלים שיצאו מתוכו - "Only One" הבלדי עם פול מקרטני, "Wolves" העוצמתי, והבאנגר "All Day", נראה שווסט התגבר על השדים שרדפו אותו בימי "Yeezus", עזב את האינדסטריאל בצד וחזר לעשות היפ הופ מסחרי מתקדם כמו שהוא אוהב.בראיונות הוא מתאר את האלבום בתור ״מוזיקת ברביקיו״ ומיליוני המעריצים שלו (ואני ביניהם) נשמו לרווחה.
בתקופה בה יצא "Yeezus" ווסט חפר לכל העולם ואשתו בכל ראיון והופעה (בנאומים של דקות ארוכות בין השירים) על כך שעולם האופנה לא נותן לו הזדמנות לעשות מהפכה כמו זו שעשה בעולם המוזיקה. אחרי שנה בה הציג קולקציה חדשה (וקצת כושלת) ומהדורה חדשה של נעלי ה״Yeezy" עם אדידס, נראה שהג׳וק הזה יצא לו מהראש. העדות החזקה ביותר לכך היא הראיון החדש שעשה עם זיין לואו מה-BBC. בפעם הקודמת שנפגשו השניים לפני שנה וחצי, ווסט היה נסער ודיבר ארוכות על האופן בו עולם האופנה האירופאי והלבן לא מסוגל להאמין בחלומות שלו בגלל שהוא ראפר וסלבריטי שחור, ועל העולם התאגידי שמנסה לשלוט בכל מהלך שהוא עושה. בראיון החדש, ווסט רגוע יותר, ובעוד התוכניות שלו להפוך לענק אופנה עדיין קיימות, הוא מדבר עליהן בשקט, כמו מישהו שהבין שהתהליך שהוא נכנס אליו לוקח זמן וסבלנות. ווסט כבר לא כועס על אף אחד, ורק רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא נעים הליכות ורגיש ואפילו בוכה. קל לרדת על החשיבות העצמית של ווסט אבל קשה שלא לקנא ולקבל השראה מהנחישות שלו, ואם מתגברים על הסלידה הראשונית מהאגו המנופח ואשכרה מקשיבים לו, יש לו דברים די חכמים להגיד על העידן בו אנו חיים. קניה עשה לעצמו משימה לערבב קודש בחול - להיות מוזיקאי מוערך, אבל להתחתן עם כוכבת טראש. לעבוד עם הראפרים הכי מחתרתיים, ועם זמרות הפופ הכי גדולות. להגיע לפריז, אבל עדיין להישאר Nigga. אני אישית מאמין לו וחושב שהוא לא משוגע כמו שחושבים. נכון, לפעמים הוא מתנהג בצורה קיצונית, אבל צריך להיות אדם קיצוני כדי להגיע למקום שבו הוא נמצא, ולדעת להתנהג באופן שמתאים למעמד שלך - גדול מהחיים. ווסט כבר נכנס לפנתיאון של תרבות הפופ, ועכשיו הוא שואף להשפיע משם על ההיסטוריה האנושית. האם הוא יצליח? אין לדעת. אני מעדיף ליהנות מהמוזיקה שהוא עושה על הדרך, ולחכות ליד הכנסייה הארמנית בעיר העתיקה עד הפעם הבאה שהוא וקים יחליטו לעשות ילד.
2. אחיו הגדול של קניה ווסט (באופן סמלי), ג׳יי זי, ניסה גם לשנות את העולם בשבועיים האחרונים. שירות הסטרימינג החדש שלו, TIDAL, עליו הוא חולק בעלות עם מדונה, ריהאנה, ידיד ישראל הנודע קניה ווסט, ג׳ק ווייט, דאפט פאנק, האידיוט הזה עם המסכה של העכבר ועוד שורה ארוכה של כוכבי ענק מיליונרים שהחליטו לחבור יחדיו בסרטון ויראלי סופר רציני ולמחות נגד חברות הסטרימינג האחרות שלא משלמות להם מספיק. איך אמרה רבקה מיכאלי? דמעות חונקות את גרוני. כבר בטקס ההשקה המשונה של המיזם היה ברור שמשהו כאן לא בסדר, כשהכוכבים הנוצצים יצאו בזה אחר זה אל הבמה ועמדו דקות ארוכות באי נוחות בזמן שאלישיה קיז עפה על עצמה ומדברת על איך ש״מוזיקה היא השפה הבינלאומית״. אני שמח לשמוע שמצאנו שפה בה אני וריהאנה יכולים לדבר זה עם זו אבל אני לא מוכן לשלם 20 דולר בחודש בשביל זה. ובטח לא בשביל לראות קליפ ״בלעדי״ של ביונסה שג׳יי זי צילם באייפון. התגובות ל-TIDAL היו צוננות עד איומות, עם תלונות על ממשק גרוע ועיצוב אפרפר ומחריד. עולם היזמות והעסקים לא זר לג׳יי זי, אחד משלושת הטייקונים הגדולים של הראפ (לצד ראסל סימונס ופי דידי), אבל נדמה שהוא סוף סוף עשה את הטעות הראשונה שלו. אפשר להסתכל על זה כגרסאת הסטראט-אפ ל"Unfinished Business", האלבום הכושל שהוציא עם אר קלי ב-2004 שלעד ייזכר בתור הפעם ההיא שג׳יי זי פישל בענק. בניגוד לקניה, אין לג׳יי זי את האופציה להתלונן, אז מעניין לראות איך הראפר מספר אחד ייצא מהבלאגן הזה.
3. ראפר אחר שהוציא אפליקציה לאחרונה הוא טיילר דה קריאייטור. האפליקציה, שכוללת גישה בלעדית לשלל תכנים והזיות ממוחו הקודח של הראפר/מפיק הצעיר, יצאה כחלק מהקמפיין של אלבומו החדש "Cherry Bomb". הסיבה שלא הקדשתי חלק נכבד יותר מהמדור לביקורת האלבום הזה היא שקצת התגברתי על טיילר וקולקטיב אוד פיוצ׳ר, הסקייטרים הפוחזים מאל.איי שפרצו לסצנה העולמית עם פה מלוכלך וגרביים צבעוניות. והסיבה שהתגברתי עליהם היא כי כבר עברתי את גיל 26. אני לא אומר את זה בקטע רע בכלל, פשוט הקהל של טיילר וחבורתו הוא קהל של נוער, כזה שנהנה מבדיחות פלוצים ולא בוטח באף אחד מעל גיל 30 (אני כבר עוד שניה בן 30 אז אין לי ברירה אלא להתחיל לבטוח בהם). וזה דבר טוב שיש לו מקום חשוב בהיפ הופ. אם הייתי בגיל הנכון אני מניח שאוד פיוצ׳ר היו משפיעים עליי מאוד. אבל כרגע אני לא באמת מצליח להתחבר למרד הנעורים האמריקאי שלהם (למרות שאת ארל סווטשירט, סגנו של טיילר בהנהגת החבורה וראפר באמת מצוין, אני אוהב מאוד). אבל אני כן מסוגל להעריך את החזון האמנותי הרחב של טיילר. כראפר הוא אולי לא משהו (והוא יהיה הראשון לטעון כך, אגב), אבל כמעצב טעם תרבותי - כבמאי קליפים, מעצב אופנה, ואפילו ככותב מערכונים בתוכנית הטלוויזיה שלו - הוא די מדהים. לכן מרגיש לי יותר שהאלבום החדש שלו הוא מוצר נלווה של האפליקציה החדשה, ולא ההיפך. כיצירה מוזיקלית, "Cherry Bomb" הוא פרק נוסף בהתפתחות של טיילר, כשהוא לוקח את הסאונד האינפנטילי/מרגש של ההפקות שלו למקום יותר אפל ודיסטורשני. הוא מדבר על הסרטים שהוא אוכל מהתהילה (כמו כל ראפר שני לאחרונה) ושר סרנדות לבחורות שצעירות מדי בשבילו. כמו האלבום הקודם, גם בחדש השירים נשמעים לי דומים מדי זה לזה, עם כמה הבלחות של גאונות שמצליחות להציל את המצב. טיילר לוקח את ההשראה שלו מפארל צעד אחד קדימה ובשירים מסויימים ממש משנה את הקול כדי להישמע כמוהו, והאמת? זה קצת מעפן. אבל לא נורא, כי כמו שאמרתי, טיילר הוא לא סתם עוד ראפר. הוא החבילה השלמה, תעשייה שלמה של בידור ותוכן בתוך מוח אחד. ולכן כשהוא מוציא אלבום בינוני זה נסלח, כי אצלו הכול חלק מהתמונה הגדולה. בניגוד לג׳יי זי וקניה, טיילר היה יזם בעל חזון-על של אופנה ומדיה דיגיטלית כבר מההתחלה. אולי הוא יכול לתת להם כמה טיפים ביזמות, והם יכולים ללמד אותו איך לעשות ראפ.