"לפני שנתיים בערך הגעתי לאשראם במריטפורי של אמה, האמא המחבקת מקרלה שבהודו. אמה היא מורה רוחנית שהשירות שלה לעולם הוא לתת חיבוק לכולם. במשך שלושה ימים לא הרגשתי משהו מיוחד, אלא הפוך ומבולבל כמו במכונת כביסה, כי המקום ההוא מאוד הומה, חם ואינטנסיבי. לפני שעזבנו, קיבלתי ממנה חיבוק אחד אחרון והוא היה חזק במיוחד - הרגשתי שאני נמס לתוך החיבוק שלה.
נסענו משם בלילה בריקשה, ירד גשם מטורף ופתאום נחתו אלי בבת אחת שלל שורות ובתים שלמים כמו 'מה אנו נשאיר לילדים? מורשת של חד"פ ומגבונים? מה אנו נשאיר לילדות? מורשת ענקית של חרטות'. חשבתי לעצמי איך במדינה כמו הודו מסתדרים כל כך טוב בלי פלסטיק ונייר טואלט, בניגוד לאסון שקורה בעולם המערבי, וכך נולד השיר החדש. בעיקר בזכות החיבוק ההוא".
החזקנו אתכם עד כאן, ולמרות שכבר יש לכם מושג מי אחראי לסיפור כאן למעלה - תודו שלא ציפיתם לקבל אותו דווקא מאיתי זבולון, סולן להקת הפאנק הקיצונית 'ויתרתי', ומי שגילם בעשור האחרון כמה מהדמויות הכי ביזאריות ומצחיקות על המסך כמו יניר האחמ"ש, תל אביב (Solowחיפה), מנחה קבוצת התמיכה בסדרה שב"ס ועוד.
הסיפור הזה כאן למעלה קרה בביקורו החמישי של זבולון בהודו בשנת 2019, כשהפעם הראשונה בה ביקר בתת היבשת (2011) הייתה למעשה הפגישה הראשונה שלי איתו. זו הייתה עוד שיחה מקרית לחלוטין עם ישראלי ביישן במקום שנקרא קיריקנגה. שיחה על חיפוש עצמי, מוזיקה ודברים שהספקנו לשכוח. בכל מקרה, אי אפשר היה לנחש אז בשום צורה שמדובר בכישרון אדיר ונועז שצפוי להגניב עשרות אלפי אנשים עם שירים חתרניים חסרי תקדים, ומצד שני להגיע עד לשיא המיינסטרים והפריים טיים ב"ארץ נהדרת".
קצת אחרי שחזר מהודו, יצא השיר הראשון של ויתרתי, "מוטי, 31, אזור המרכז, כללי", שיר שדיבר על גברים שלא מצליחים להגדיר את עצמם באתרי היכרויות, ומשם המסרים של זבולון רק הלכו והתחדדו. תוך כמה חודשים הלהקה הפכה לתופעת קאלט בסצינת האלטרנטיב הישראלית עם הופעות מוטרפות לחלוטין, אבל אחרי שנתיים וחצי ולמרות ההצלחה - הם מיצו את העניין והתפרקו.
"'ויתרתי' היא חלק מהדברים שיצרתי ואני עדיין יוצר ואני מאוד גאה בהם. ביקשו מאיתנו הרבה מאז 2014 שנתאחד, אבל חיפשתי מקום רלוונטי בחיים שלי להתחבר לדבר הזה מחדש. התוכן שלנו הוא טוב ומצחיק ויש לו אבחנות טובות – ומבחינתי זה מקום שיש בו חמלה וכמיהה לתקן משהו גם אם זה צורח. 'ויתרתי' זה הכי לפנים שיש, תמיד צעקנו על מה שעקום ומעוות. לדעתי התפרקנו בזמן כי הגענו למקום שזה מיצה את עצמו - כל אחד לכיוונו. אני חיפשתי דרכים אחרות לבטא את עצמי מאז, אבל עכשיו הגיע הרגע הנכון להתאחד".
בשנים האחרונות, זבולון אכן מצא דרכים מעולות לבטא את עצמו עם תפקידים מבריקים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, כולל השתתפות בסרט "מסווג חריג", בסדרות 'ככה זה', 'שבס' או 'ויקי ואני', כל אה במקביל לסרטוני רשת ויראליים בטירוף שיצר בעצמו, ואיכשהו דווקא על המסך הקטן נראה שדי נעים לו במיינסטרים. "למדתי להרגיש שם בנוח למרות שבהתחלה זה היה זר כי באתי מלמטה. אני באמת שמח ואוהב את זה כי אני פשוט עושה את מה שאני אוהב - מביים, כותב, מנגן ובימים אלו מופיע גם עם סטנדאפ. היו פרסומות שסירבתי לעשות, כי דובר על דברים שלא רציתי לקדם - למשל מוצרים לא טבעוניים. היו גם תפקידים ששללתי כי לא התחברתי לחומרים, אבל יכול לומר שאני ממש שלם עם מה שלקחתי בו חלק בינתיים".
הרכות והנועם שמאפיינים את השיחה איתו לא מעידים בשום צורה על הפרפורמנס והטקסטים המתריסים והפראיים שלא תרצו בשום אופן להשמיע לילדים שלכם. "אני הומו אבל בגלל שאני דתי, אני מרגיש רגשות אשם אז גזמתי לעצמי את הפין", היא רק דוגמא אחת לאותם טקסטים, אבל זבולון שלם לחלוטין עם רוב הדברים שכתב בזמנו.
"'אוסף של חרטות', האוסף האחרון שהוצאנו, הוא דרך מאוד וולגארית ואכזרית להסתכל על גוף עהבודה שלנו עד אז. יש שורות בודדות שאני מעדיף היום כבר לא לשיר - אבל יש משהו מסרס בקומדיה בעידן הפוליטקלי קורקט. כקומיקאי, אני מאמין שלקומדיה אין גבולות, אבל חשוב שהיא תהיה מנומקת. גם בסטנדאפ שלי לא אשתמש בדימוי כזה, אבל מעבר לזה, אני לגמרי עומד מאחורי הטקסטים. למשל כששרנו על אונס, התכוונו בעצם לכל המיליטריזם שיש כאן והכל שימש כדימוי למגמות מכוערות ועיוותים תרבותיים-חברתיים בישראל".
אחרי הפירוק של 'ויתרתי', זבולון הרים להקה חדשה תחת השם "מיונזה". אותו הרכב העביר תחושות שונות לחלוטין עם טקסטים מרוככים יותר באנגלית ועדיין לא מדובר בחומרים שהרדיו הישראלי יחבק. אז האם נשמע ממנו בהמשך פרויקט קומוניקטיבי ומלודי יותר? מתברר שכן: "קודם כל, הקלטנו אי.פי חדש עם 'ויתרתי' שייצא לקראת סוף הקיץ, והפעם הוא פחות קשוח. בלי קשר, בזמן הקורונה עבדתי על פרויקט סולו משלי בעברית עם ממד יותר אישי ומלודי. אחד השירים כבר מוכן לגמרי וייצא בעוד כמה חודשים".
איתי מעיד על עצמו שבילדותו הוא הקשיב בעיקר לרוק כבד, גראנג', מטאל ופאנק - אבל בשנים האחרונות התחיל להיפתח גם לצ'ילאאוט, רגאיי, דאב וג'אז. בכל מקרה, בשיר החדש, "יום הרווקים הסיני", 'ויתרתי' נשארים בהארדקור והפעם כדי לקדם מודעות לשימוש מיותר בפלסטיק שמסכן את העולם, ומספיק שתציצו לראות כמה קורה היום בקנדה ומערב ארה"ב כדי להבין למה הנושא הזה בוער בו - תרתי משמע.
"כאמור, אני חושב שקומדיה היא הדרך הטובה ביותר להעביר מסרים. כל דבר שצרחנו עליו נולד מנושא שנגע בנו איכשהו ואכפת לנו ממנו. הפעם יצא שיר לפנים שאנחנו ממש אוהבים – הוא מדבר על מציאות מופרעת ומופרזת שבכלל לא שמנו לב אליה. נקלענו לתרבות כל כך בזבזנית ונצלנית כלפי הסביבה וכלפי עצמנו. תרבות שחושבת רק על הנוחות שלה, ויש אינטרס כלכלי להמשיך לשנע ולהפעיל אותה כי זה הכי פשוט וזול בכל בית קפה ומסעדה. כל הכלים החד-פעמיים האלו נשארים מאות שנים וזה מנותק מכל הקשר של קהילה, טבע ומודעות. הנושא הזה, מגיע מדם ליבנו ופשוט אי אפשר להמשיך ככה כי זה גובה מחיר כבד מכולנו. התרבות שלנו, ההרגלים והסושיאל-מדיה, הכל מתנקז לכאורה לתחושת שליטה ובחירה אבל בעצם אנחנו צרכנים שמאלפים אותנו להיות צרכנים".
>> במקביל לאיחוד של 'ויתרתי' בבארבי ב 4.8, זבולון עובד בימים אלו על פרויקט סולו, מופע סטנדאפ באורך מלא עם ג'וי ריגר וצפוי להשתתף בעונה החדשה של "שבאבניקים"