יש תאריכים בחיים שהנטייה שלנו היא לציין אותם ובענק, אחרת הם כאילו לא היו. קחו למשל אירועי בת מצווה, חגיגות גיל 40, או נניח חתונת כסף או זהב. מצופה שנעשה בהם דברים שהם גדולים מהחיים, כאלה שעוד ידברו עליהם במשך שנים. אנחנו נשקיע את מיטב כספינו למען פירוטכניקה היסטרית, צניחה ממסוק וריור של כל הצופים בנו ברשתות החברתיות. ובכן, מופע העשור של נתן גושן, שהיה יכול להיות יופי של חומר לאירוע ענק מהחיים – בסוף לא היה כזה.
גושן, שהחלים לאחרונה מקורונה, עלה לבמה בליל ירח מלא ונראה נרגש במיוחד מהמעמד: לבוש במכנס שחור, חולצה לבנה וכמובן, כובע מגבעת שחור (סימן ההיכר שלו בעדכון גרסה של אחרי כובע הגרב). הוא עלה בשקט והתחיל עם "אני באתי לחלום". משם הוא המשיך באותו הקו עם אינספור להיטי ענק שלו ששומרים על דציבלים נמוכים, מעט מלנכוליים, אבל כאלה שממש מלטפים את הלב. כל זה אגב גרם לי לתהות שעם כל הכבוד לקרבה לבמה מעמדת האורקסטורה - במופע הזה היה ראוי לשבת ולזכות בעונג שמולך.
הצצה לחיים
גושן חוזר אחורה, להתחלה ולשירים השקטים יותר. הוא מעניק הצצה קלה אבל אינטימית לחייו, כשבקטעי הקישור הוא מספר על אמו הלביאה ועל אביו שהלך לעולמו לפני שזכה לראות את ההישגים של בנו ה"בעייתי" שעזב את בית הספר כבר בכיתה ט'. מיד לאחר מכן הוא ביצע את השיר "יודע", שעוסק בדיוק בסיפור הזה, ובמסכי הענק אי אפשר להתעלם מהדמעה בסוף הביצוע. הוא סיפר על אהובת לבו, לירון אלביליה, רגע לפני הביצוע של "שני ילדים בעולם", והקדיש לה את השיר שהוא רק שלה ועליה (תנחומינו למעריצות הרבות שנכחו במקום ונאלצו לצפות בקטעים מהחתונה המרגשת). הוא איחל פוריות לכל מי שצריך בקהל, ושלום בית לכל מי שכבר מצא זוגיות. הוא הודה לשם והודה לנו. בסדר הזה כמובן. 
והיו גם אורחים. יפים ומוכשרים מאוד ששברו את רצף הבלדות והוציאו אותנו לרגעים קצת אחרים: הראשון היה לירן דנינו, וגושן סיפר את סיפור ההיכרות שלכם כשהוא בדיוק ביקר בחנות כלי נגינה ועשו בינו לבין כוכב "כוכב נולד" היכרות. היכרות ספונטנית כזו שהביאה לכתיבת השיר הנפלא "עדיין ריק". המפגש בין השניים על הבמה היה מלא אנרגיות, ולראשונה גושן ודנינו התקרבו אל הקהל שהשתוקק למגע.
אחריו של דנינו עלה ישי ריבו, חברו הטוב ביותר של גושן, שזכה למחיאות ענק. ביחד השניים ביצעו ארבעה שירים, פיזרו סופרלטיבים הדדיים והרקידו את החבר'ה. אחריו עלה הרוקר התמיר, האיש והרעמה, האדון וחולצת הוי - אמיר דדון, ושילוב הקולות של השניים והעיבודים המשותפים שברו את קו הרקיע. לביצוע "אור גדול", הצטרף גם ריבו, והשלישייה המחובקת הזאת עשתה לנו חשק לחיבוק קבוצתי גם כן. רגע לפני הסוף, עלתה פתאום עדן בן זקן עם הלהיט "חיים מאושרים" והשניים הרימו את הקהל. 
אחד הדברים שבלטו במיוחד בהופעה המשובחת הזו והתעלו על כל זיקוקים והצניחה ממטוס הוא ללא ספק צילום המופע כולו שהוקרן ישירות ובלייב על מסכי הענק. צלמי הווידיאו מבית רועי ברקוביץ במקום עבדו בשיתוף פעולה מעורר השראה וערכו תוך כדי הופעה שוטים שראויים להפוך לסרט אמנותי מרהיב. זה היה מפעים ואי אפשר היה להתעלם מהגאונות שהפנטה ותפסה את העין. 
וגם זה
לפני 5 שנים הייתי בהופעה של אמיר דדון כשגושן היה זמר אורח בה. כשהוא עלה לבמה ניכר היה שהגיע על תקן ה"חבר המרים". הוא היה מלא באנרגיות שיא של מעט תעופה עצמית ופרגון אדיר לדדון. אפשר לומר שהוא היה האתנחתא הקצבית של הערב. גושן של 2021 כבר רציני הרבה יותר (לפחות הפרסונה שלו על הבמה), הוא פחות עסוק בהרמות ויותר מושקע בתוכן, מושקע באמת שלו. הוא נוגע ללב ונכנס עמוק. מסקרן לראות מה העשור הקרוב יזמן לו, מלבד ילדים, כמובן. (סליחה, הכותבת היא פולנייה). איך נסיים? תודה על ערב מקסים. ותודה עליך נתן גושן.