זה קרה לפני כמה שבועות במרכז קניות תל-אביבי: זאב רוזנשטיין, מי שהיה היעד מספר 1 של משטרת ישראל במשך כ-25 שנה, ישב עם חבר בבית קפה ולפניו תור של אנשים שמחכים לסלפי. כמה ימים מאוחר יותר הסצנה הזאת חזרה על עצמה במסעדה בעיר. רוזנשטיין נפגש עם פרקליטתו, עורכת הדין ימימה אברמוביץ', וקיבל לשולחנו ביקורים של סקרנים ששאלו לשלומו וכמובן ביקשו תמונה משותפת. כך קרה גם כשביקר במשחקה של מכבי תל אביב בכדורגל וכמעט בכל מקום שבו ביקר מאז השתחרר ממאסר בפברואר אשתקד.
"זאב הפך למגה-סלב, כוכב", מעיד חבר קרוב של רוזנשטיין. "בכל מקום מבקשים ממנו סלפי. אפילו הדור הצעיר שלא זכה להכיר אותו כשהיה עבריין שמע עליו ומעריץ אותו. רוזנשטיין לא צריך לפחד עכשיו מאף אחד, רק ליהנות מאהבת האנשים. אחרי 17 שנה בכלא הוא יצא בן אדם שונה, עכשיו הוא בקטע של ליהנות מהחיים, לנצל כל רגע. הוא מאוד רגוע ונינוח, לוקח את החיים באיזי. זה לא הזאב שהכרתי, שהיה לחוץ, עצבני ממעקבי המשטרה ומעבריינים שרוצים להוריד אותו. אז הוא בקושי ישן בלילות".
עדיין יש לו אויבים, סכסוכי עבר. הוא לא מפחד להסתובב בלי מאבטחים?
"תכלס, מי יכול לפגוע בו היום? כולם בכלא. יצחק אברג’יל עצור והולך לשבת שלושה מאסרי עולם, אסי אבוטבול אותו דבר. האלפרונים מזמן לא במשחק – יעקב חוסל, השאר יצאו לפנסיה. חלק מהעבריינים שניסו לפגוע בו מתו או עזבו את הארץ, וחוץ מזה הוא לא מתעסק יותר בעולם הפשע. אין לו שום סיבה לפחד או לחשוש ממישהו, אין לו סכסוך עם אף אחד. הוא ישב בכלא, שילם את חובו לחברה, והאהבה שהוא מקבל מהציבור מדברת בעד עצמה".
בלתי שביר
רוזנשטיין בן ה-68 נולד ביפו והתגלגל במהרה לעולם הפשע. כבר בסוף שנות ה-90 סומן על ידי המשטרה כעבריין המסוכן והחכם בישראל. נטען כי השקיע מאות מיליוני שקלים בבתי קזינו ברומניה, בעסקות נדל"ן ובבתי עסק להמרת כספים ("צ'יינג'ים"). לאורך השנים ניסו יריביו לחסלו מספר רב של פעמים, אבל רוזנשטיין תמיד יצא כשלגופו שריטות בלבד. בשנת 93' הוא נחשד בחיסול שלושת בני משפחת אסלן – יחזקאל, שושנה ואילן. יחזקאל אסלן היה המתחרה הגדול של רוזנשטיין בתחום הטסת מהמרים ישראלים כבדים לבתי קזינו בחו"ל, בעיקר לאנטליה ולאיסטנבול. שלושת מקרי הרצח האלה לא פוענחו עד היום.
"הוא הפך למגה-סלב, כוכב", מעיד חבר קרוב. "בכל מקום מבקשים ממנו סלפי. אפילו הדור הצעיר שלא זכה להכיר אותו כשהיה עבריין מעריץ אותו. זאב לא צריך לפחד עכשיו, רק ליהנות"
"רוזנשטיין היה ארגון פשיעה של אדם אחד", טוען סגן ניצב בדימוס ניסים דאודי, בכיר לשעבר ביחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב. "הוא היה חכם מאוד, תמיד נתן לאחרים ללכלך את הידיים עבורו. גם אלה שביצעו עבורו משימות לא ידעו שהוא שלח אותם. זה גם מה שהקשה עלינו לפענח את שלושת מעשי הרצח. הוא לא השאיר טביעות אצבע בשום מקום".
השיא הגיע בדצמבר 2003. יצחק אברג’יל תכנן לחסל את רוזנשטיין, אותו ראה כאויבו הגדול. הוא הורה לחייליו הבכירים להטמין שלושה מטעני חבלה במשקל של כחמישה קילוגרם על גג בית עסק להמרת כספים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, מקום אליו רוזנשטיין נהג להגיע מדי יום. המטענים הופעלו באמצעות שלטים רחוקים ומעוצמת הפיצוץ נהרגו שלושה בני אדם ועוד 35 נפצעו באורח קל עד בינוני. רוזנשטיין יצא כרגיל עם שריטות קלות, פונה לבית החולים ושוחרר כעבור כמה שעות.
בעקבות מה שכונה אז "פיגוע פלילי" החליטה משטרת ישראל להקים את יחידת להב 433, שמטרתה להילחם בפשיעה המאורגנת בישראל. "זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שהמשטרה פועלת בצורה כזאת בעקבות ניסיון חיסול של עבריין", טוען קצין משטרה בכיר. "זה היה אירוע חריג שהבהיר לנו שיש בישראל פשע מאורגן שמסכן לא רק את העבריינים אלא גם אזרחים חפים מפשע. לא הייתה ברירה אלא להקים יחידה שתטפל באותם ארגוני פשיעה ובעומדים בראשם".
מקורב לרוזנשטיין מספר ש"לקח לו זמן להבין מה זה טלפון חכם, היינו צריכים ללמד אותו הכול. הוא רצה להבין מה התחדש בחוץ - מה זה פייסבוק, מה זה אינסטגרם"
רוזנשטיין הצליח לחמוק מציפורניו של אברג'יל, וגם מאלה של היחידה המיוחדת של משטרת ישראל, אבל חוקרי ה-FBI, שניהלו אחריו מעקב במשך תקופה ארוכה ודיווחו למקביליהם הישראלים, היו כבר סיפור אחר. בעקבות המידע שהשיגו האמריקאים, נעצר רוזנשטיין בנובמבר 2004 על ידי בלשי ימ"ר תל אביב, וכעבור שנתיים הוסגר לארצות הברית. האישום: הפצת מאות אלפי כדורי אקסטזי.
"רוזנשטיין לא היה אדם שקל להפתיע", אומר דאודי. "הוא חשב שאחרי כמה ימים הוא ישתחרר כמו שקרה לא פעם. אבל כשהבין שהאמריקאים בתמונה ושהמעצר מגיע בעקבות הלשנה, רוזנשטיין קלט שהוא בצרה צרורה והחליט לחתום על עסקת טיעון. זה היה חכם מצדו. הוא ידע שיחזור לרצות את המאסר בישראל ואז יוכל להשתחרר מבלי לשבת בכלא 30-40 שנה. בניגוד לאברג’יל, שסרב להסדר טיעון והורשע בשלושה תיקי רצח, רוזנשטיין לא רצה לסיים את חייו בכלא האמריקאי ולהיקבר שם".
רוזנשטיין נידון ל-12 שנות מאסר וחזר לארץ, כאן הכינה לו משטרת ישראל הפתעה נוספת: מעורבות בתיקי רצח. רוזנשטיין הודה במסגרת הסדר טיעון נוסף ששילם לרוצחים שכירים מבלארוס כדי שיחסלו את אויביו, האחים יעקב ונסים אלפרון (התוכנית לא יצאה אל הפועל), ונוספו לו עוד חמש שנות מאסר. תחילה הוגדר כסג"ב (סיכון גבוה לבריחה), אבל עם השנים הבינו בשב"ס ובמשטרה שרוזנשטיין לא מחובר כמעט לעולם הפשע וההגבלות מותנו.
לאורך תקופת המאסר טופל רוזנשטיין במחלת סרטן העור ממנה סבל (והחלים), עסק בספורט והקפיד להתעדכן בחדשות ובמה שהתחולל מחוץ לתאו בכלא איילון. לפני כשנתיים הצטרף לתא נכדו, מנחם מנדל אסרף, כוח עולה בעולם הפלילי. "זה צרם מאוד לזאב שהנכד שלו הגיע לפשע, הוא בכלל רצה שהילד יהיה שחקן כדורגל במכבי תל אביב", מספר אסיר שהכיר את רוזנשטיין בכלא. "היה מדהים לראות אותם יחד. זאב לקח אותו תחת חסותו, כמו אבא ובן. רוזנשטיין דרש ממנחם שזה יהיה המאסר הראשון והאחרון שלו, אבל הנכד השתחרר ולזאב לא הייתה שליטה עליו. היום מנחם נחשב לאחד העבריינים הבולטים באזור תל אביב והמרכז והוא בקושי בן 20". בפברואר האחרון הורשע אסרף בנשיאת נשק שלא כדין ונידון לשנתיים וחצי של מאסר בפועל.
גרוש לבן ליום שחור
רוזנשטיין חזר לווילה המבוצרת שלו בהוד השרון ולחיק אשתו, איבון, שבמשך כל 17 שנות המאסר של בעלה נאבקה למען שחרורו. את ימיו הוא מעביר לבוש סרבל עבודה במוסך בתל אביב, שם הוצב במסגרת תוכנית השיקום שלו. "בימים הראשונים הוא היה בבלבול מוחלט", מספר מקורב לרוזנשטיינים, "לקח לו זמן להבין מה זה למשל טלפון חכם, היינו צריכים ללמד אותו הכול וגם הנכדים עזרו. בהתחלה הוא לא יצא הרבה מהבית, אלא רק לעבודה במוסך. הוא רצה לנוח, לפגוש את הילדים והנכדים, לצמצם כמה שיותר פערים, להבין מה התחדש בחוץ - מה זה פייסבוק, מה זה אינסטגרם".
ברמה הכלכלית אין סיבה לדאוג לרוזנשטיין. גורמים במשטרה ואנשים המקורבים אליו אומרים שהוא ידע "לשמור גרוש לבן ליום שחור". כשיצא מהכלא חיכה לו מעין מצנח זהב, זכר לחיים קודמים, שהפך את חיי החופש המחודשים לקלים יותר. "הוא עשה ארגזים של כסף, אבל בניגוד לאויבים שלו שבזבזו, הוא חסך", מספר עבריין שהכיר היטב את רוזנשטיין. "זה היה האופי שלו. היו מכנים אותו 'הרומני', 'הקמצן'. הוא היה יכול להיות אפילו שר האוצר של ישראל אם היה רוצה.
סנ"צ בדימוס ניסים דאודי (בתמונה): "רוזנשטיין היה ארגון פשיעה של אדם אחד. הוא תמיד נתן לאחרים ללכלך את הידיים עבורו. גם אלה שעבדו עבורו לא ידעו שהוא שלח אותם"
"בדיעבד, הקמצנות שלו היא גם זו שהפילה אותו. הוא לא דאג לקנטינה ולעורכי דין לאחים ברוך ואלן דדוש (בעלי מוסך שנחשדו על ידי המשטרה בשיתוף פעולה עם רוזנשטיין – ש"א), והם פתחו עליו את הפה. לא היה להם מה להפסיד והוא שילם על זה ב-17 שנה בכלא. בכל מקרה, היום הוא לא צריך אף אחד, הוא יושב טוב". דאודי מסכים וטוען שרוזנשטיין מחושב עד לרמת השקל: "לא צריך לדאוג לרוזנשטיין, יש לו מספיק כסף בחוץ. הוא חכם מאוד, ובניגוד להרבה עבריינים מהדור שלו שיושבים בכלא ונותרו בלי כסף, הוא תמיד היה מסודר. היו לו בתי קזינו ברומניה שחלקם נלקחו ממנו כשישב בכלא, וגם עסקי נדל"ן. בניגוד להרבה אחרים, לרוזנשטיין אין סיבה לחזור לפשע ולהסתכן בזה שיבלה את שארית חייו מאחורי סורג ובריח".
אין כבוד לוותיקים
עולם הפשע אותו גילה רוזנשטיין ביציאתו מהכלא שונה לגמרי מזה שהכיר. העבריינים הוותיקים, שחלקם ניסו לחסל אותו בעבר, קבורים היום עמוק בכלא. במקומם עלה דור חדש של עבריינים, שאת רובם בכלל לא מעניין מי זה זאב רוזנשטיין. "העבריינים של היום אלימים מאוד, אין להם קווים אדומים", אומר דאודי, "לדור הנוכחי אין שום כבוד לעבריינים ותיקים. למעשה, הם שברו את כל הקודים של העולם התחתון. כל מי שמעז להתעסק איתם יחטוף או מטען חבלה מתחת לאוטו או כדור בראש.
"הקמצנות הפילה אותו", אומר עבריין שהכיר את רוזנשטיין. "הוא לא דאג לעורכי דין לאחים דדוש והם פתחו עליו את הפה. לא היה להם מה להפסיד והוא שילם על זה ב-17 שנה בכלא"
"אם רוזנשטיין ינסה לחזור לעולם הפשע הם יפרקו אותו, הם לא יספרו אותו ממטר. הרי לרוזנשטיין אין חיילים שיעזרו לו, אף פעם לא היו לו. הוא היה לוקח שכירי חרב שיבצעו עבורו את העבודות השחורות. הדור הוותיק איבד את הכוח שלו בשטח. לא הייתי מציע לו בכלל לחשוב על חזרה לעולם הפשע. שיישב בשקט בצד עם המיליונים שצבר וייהנה מהחיים ומהנכדים, אחרת הוא יגמור במועדון השיש (בית הקברות - ש"א). אין לו מקום במונופול העברייני של היום, הוא לא יכול להוות פקטור במלחמה נגד אותם עבריינים צעירים. גם למשטרה יש היום יכולות טכנולוגיות גבוהות בהרבה מאשר בתקופה שלי. אם הוא חכם הוא יישאר מחוץ למשחק".
למרות זאת, קצין מודיעין במשטרה מספר שאחרי רוזנשטיין עדיין מתנהל מעין מעקב רופף. הוא לא נחשב ליעד מודיעיני, אבל בימ"ר תל אביב ובלהב 433 לא רוצים לקחת סיכונים: "עבריין בסדר הגודל של רוזנשטיין תמיד יכול להתפתות ולחזור לעולם הפשע. השאלה אם זה משתלם לו. במפה הנוכחית של הפשע המאורגן בישראל אני לא חושב שהוא ייקח סיכון וישחק באש, אבל קשה לדעת. אצלו אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר לו בראש".
דאודי: "לדור העבריינים הנוכחי אין קווים אדומים ואין כבוד לוותיקים. כל מי שמעז להתעסק איתם יחטוף מטען חבלה או כדור בראש. אם רוזנשטיין יחזור הם יפרקו אותו"
לפחות לעת עתה נראה שגם רוזנשטיין מבין שלעולם הפשע לא כדאי לו לחזור. את סדר היום העברייני הוא המיר בשמונה שעות יומיות במוסך, אחריהן הוא נוהג ללכת לים ולקנח במסעדה. "בשנה האחרונה הוא הגיע לעבוד במוסך מדי יום והתנהל כאחד מהחבר'ה, כולם אהבו אותו שם, נתנו לו כבוד", מספר חבר קרוב של רוזנשטיין. "הוא מתאמן, עושה הרבה הליכות וירד משמעותית במשקל. אני מעריך שיש לו עסקים חוקיים קטנים, אולי השקעות בבורסה. הוא מסתובב חופשי, אדם נחמד ונעים, מדבר בשקט.
"קשה לי להאמין שזאב מתכוון לחזור לעולם הפשע. הוא מעדיף להיות בחוץ עם המשפחה, מכור לנכדים שלו ולילדים. כמה כבר נשאר לו לחיות? הוא עשה את שלו בחיים, עכשיו שייהנה. למה הוא צריך ללכלך את עצמו עם העבריינים הפסיכופטים של היום? זה לא בשבילו".
עו"ד ימימה אברמוביץ', פרקליטתו של רוזנשטיין, מסרה: "מרשי הוא אדם פרטי וככזה הוא שומר על פרטיותו ולא מעוניין לשתף איש בחייו הפרטיים".