שני חסידים מהעיר אלעד, יצחק סאמעט (18) ומרדכי גרבר (27), נמחצו למוות על ידי ההמונים בהלווייתו של פוסק הדור, הרב שמואל הלוי וואזנר. כ-100 אלף איש נכחו בהלוויה שנערכה בבני ברק באפריל 2015. אפי פלדמן, ראש סניף איחוד הצלה בבני ברק, סיפר בשעתו על נסיבות מותם של השניים: "אירעה קריסה אנושית ומספר רב של מלווים נפלו האחד על השני, מספר בני אדם נרמסו".
שעות אחדות לאחר האסון לקח מפקד משטרת מרחב דן דאז, שמעון לביא, אחריות על מה שהתרחש: "אני לא נוהג להאשים אף אחד ובטח לא באמצעי התקשורת. אני מפקד האירוע והאחריות היא בראש ובראשונה על כתפיי. אני כמובן מוכן לכל בדיקה".
המחלקה לחקירות שוטרים אכן בדקה את האירוע, והגיעה למסקנה שאין חשד לפלילים. המשך הטיפול הועבר למחלקת המשמעת במשטרת ישראל, שהמליצה על הפקת לקחים כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. לביא מצדו התקדם בסולם הדרגות; ב-2016 מונה למפקד מרחב שרון במחוז מרכז, בינואר 2018 מונה לסגן מפקד מחוז מרכז, וביוני 2019 מונה למפקד המחוז הצפוני במשטרה. עם המינוי האחרון קודם לדרגת ניצב.
לקיחת האחריות של לביא נתפסה כאות של כבוד. הכותרות דיברו על גל תמיכה במפקד המחוז הצפוני ו-11 אלף אזרחים מן השורה הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "ניצב שמעון לביא לא לבד"
בשבוע שעבר, לאחר ש-45 בני אדם נרמסו למוות בעת ההילולה בהר מירון, לביא התייצב מול המצלמות ונשא דברים דומים מאוד למסר שהעביר לפני שש שנים בדיוק: "אני נושא באחריות הכוללת לטוב ולרע, מוכן לכל בדיקה. אנחנו בשלב איסוף הראיות כדי להגיע לחקר האמת. מסתובבים סרטונים שאין להם קשר למציאות. שוטרים הצילו פה חיי אדם".
הדברים של לביא, שנאמרו על רקע ההתנערות של מארגני ההילולה ובכירים במערכת הפוליטית מאחריות למתרחש, נתפסו כאות של כבוד. תחת הכותרת "גל תמיכה במפקד המחוז" פורסמו ב-ynet פוסטים שהעלו שוטרים לרשתות החברתיות ("מצדיע וגאה לספר שאתה המפקד שלי"; "אם יש לחבריי השוטרים ביצים, נעמוד כולנו לצד ממ"ז צפון שמגן בגופו על השוטרים"). בתוך כך הצטרפו אזרחים מן השורה לקבוצת הפייסבוק "ניצב שמעון לביא לא לבד"; נכון לכתיבת שורות אלו היא מונה 11 אלף חברים.
שלשום (שלישי) הופיע פרסום שהאיר באור אחר, פחות מחמיא, את מפקד המחוז. לפי חשיפה של יוסי מזרחי ב-N12, בדיון מסכם שנערך יממה לפני ההילולה במירון הביע מהנדס הבטיחות של האירוע חשש מעומס וצפיפות בעת ההדלקות. בשלב זה, כך סיפר למזרחי אחד הנוכחים בדיון, לביא השיב: "אל תדאג, לא יגיעו יותר מעשרת אלפים איש לכל ההדלקות ביחד. אם האוטובוסים ימשיכו לזרום אני יודע איך לעצור אותם במידת הצורך". בפועל נכחו במתחם ההדלקות יותר מ-20 אלף איש. כפול ממה שהבטיח לביא ופי שישה מהמותר לפי תכנית הבטיחות.
האם מפקד המחוז אכן ראוי לשבח? מה בעצם הטעם בלקיחת אחריות אם סיפורו של לביא עצמו מוכיח שלא נלווית אליה שום סנקציה אלא להפך, אפשרות קידום? ומה באישיותו של ניצב לביא – או בהכשרתו, או במסלול הקריירה שלו - הביא לכך שחרדים נמחצו למוות בשני אירועים שונים שנכח בהם כוח משטרה בפיקודו?
השאלות הללו קיבלו משנה תוקף היום (חמישי), עם הופעת פרסום בעיתון "הארץ" על כך שחוקרי מח"ש דורשים לחקור את לביא באזהרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות. לפי הידיעה, מחקירת מח"ש עולה כי לביא התיר כניסה בלתי מוגבלת למתחם ההדלקה במירון על אף האזהרות על עומס וצפיפות - וכאמור, בניגוד להבטחה שהשמיע בדיון המדובר. מקורות המעורים בחקירה אמרו אמנם ל"הארץ" כי ראשת מח"ש נוטה בשלב זה להסתפק בגביית עדות מהמעורבים, אבל עד שהעניין יוכרע, ניצב לביא נמצא בנקודה הדרמטית ביותר בקריירה שלו.
שמעון היה רמבו
בספטמבר שעבר נחשף במהדורת החדשות של כאן 11 כי ראשת המחלקה לחקירות שוטרים, קרן בר מנחם, סירבה לפתוח בחקירה פלילית נגד שמעון לביא ויעקב "קובי" שבתאי – כיום מפכ"ל המשטרה - למרות חשד של חוקרי מח"ש כי השניים הנחו להעביר מידע חסוי לחברה פרטית. התיק עבר לטיפול משמעתי במשטרה, שם החליטו לגנוז אותו ללא טיפול (מח"ש הגיבה בשעתו: "לאחר הליך בדיקה מעמיק הגיעה מח"ש למסקנה, על דעת פרקליט המדינה והמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, כי אין חשד סביר לעבירות פליליות על ידי מי מהמעורבים"). מלבד הלא-אירוע הזה, קשה לדבר על רבב כלשהו שדבק בניצב לביא.
ראש סניף איחוד הצלה בבני ברק סיפר על נסיבות מותם של שני האבלים בהלוויה ההמונית באפריל 2015 (בתמונה): "אירעה קריסה אנושית ומספר רב של מלווים נפלו האחד על השני, מספר בני אדם נרמסו"
עוד לפני הטרגדיה במירון הוא נחשב לדמות הרואית במשטרת ישראל, אדם אמיץ שתמיד מגבה את פקודיו - מקצועית ואישית. "הוא מכיר כל שוטר בכל תחנה, הדלת שלו בלשכה תמיד פתוחה", אומר איש משטרה ותיק. "הוא דמות אבהית, אני מכיר שוטרים שהיו במצוקה והוא פתר להם בעיות כדי שיהיו עם ראש שקט בעבודה. לי באופן אישי הייתה מצוקה כלכלית קשה ובעיות בבית, ושמעון לא עזב אותי לרגע. תבין, הוא כבר ניהל מרחב גדול ומורכב עד שיצאתי מהבוץ שהייתי בו. אני חייב לו הרבה".
אז אתה מזדהה עם מפגן התמיכה בו.
"הוא הקצין והשוטר הכי אהוב במשטרת ישראל. בגלל זה הוא זכה לאהדה גדולה אחרי האסון ולתמיכה שאף מפכ"ל לא זכה בה".
לביא (51), נשוי ואב לשלושה, בעל תואר ראשון במנהל עסקים, נולד בבני ברק למשפחה חילונית. הוא התגייס לגבעתי ושירת בסיירת שקד, שם נחשב ללוחם חסר פחד. במהלך שירותו חיסל מחבל במחנה פליטים ליד שכם. בעקבות הפעולה קיבל אות הצטיינות מאלוף פיקוד הדרום דאז, מתן וילנאי, ובהמשך את אות מצטיין הנשיא.
לאחר האסון במירון נשמעו טענות במשטרה ומחוץ לה שהיה צריך למנות לתפקיד המפכ"ל את לביא ולא את יעקב שבתאי (בתמונה). "ההחלטה למנות את שבתאי הייתה יותר פוליטית ממקצועית", אומר גורם בכיר במשטרה
עם שחרורו מצה"ל ב-1991 החליט להתגייס לשורות המשטרה. הוא התחיל מלמטה, בלש במשטרת מרחב דן. "שמעון היה רמבו, ממש ככה. עוצמתי, שרירי. עבריינים רעדו ממנו אבל כיבדו אותו", מספר קצין ששירת באותה תקופה במרחב דן. "כל הקצינים רצו אותו אצלם, וזה דבר מאוד נדיר. כששמעון היה בשטח בפעילות מבצעית, הייתי רגוע לגמרי שהוא יבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. והוא תמיד לקח אחריות, גם כשהיו תקלות קטנות. לא עיגל פינות, לא ניסה להאשים אחרים. כבר אז הבנתי שמדובר בשוטר שהוא עם פוטנציאל להיות מפכ"ל, ולדעתי זה עוד יקרה".
כלומר, אתה מאמין שהוא ייצא בשלום מהאסון הזה.
"אין לי ספק. הרי זה שהוא לקח אחריות לא אומר שהוא אשם בתוצאות האירוע. ותראה לי קצין אחד בכיר במשטרה שהיה נוהג כמוהו מיד אחרי אסון כזה".
ב-1998 קודם לביא לדרגת קצין מודיעין ובילוש. "לדעתי הוא קצין המבצעים הכי טוב שהיה אי פעם במשטרה", טוען סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל. "הוא אדם יסודי שיורד לפרטי פרטים, ויש חשיבות גדולה לזה שהוא צמח מלמטה, כי הוא מכיר את עבודת השוטר מרמת היומנאי ועד מפקד התחנה. אי אפשר לעבוד עליו. כשקיבלתי ממנו את הפיקוד על תחנת גלילות קיבלתי תחנה מדהימה עם שוטרים שיודעים את העבודה, ושאהבו אותו אהבת אמת. תאמין לי, זה דבר נדיר".
איך אתה רואה את חלקו באסון במירון?
"אם שמעון לא היה שם, זה היה נגמר במותם של אלפי בני אדם ופצועים רבים. הוא לא כשל בתפקידו. זה שהוא לקח אחריות מיד לאחר האירוע ולא הסתתר כמו שעשו בכירים ממנו, זאת התנהלות שעוד תילמד בבתי ספר לשוטרים וקצינים. הוא דוגמה ומופת למפקד שלא בורח מספינה טובעת. הייתי רוצה לראות הרבה שוטרים עם ערכים ומוסר כמו שלו".
קצין משטרה בכיר לשעבר: "זה ממש לא משנה אם כמות השוטרים שהיו על ההר הספיקה כדי לאבטח את החוגגים. ברגע ששמעון לביא חתם על המסמכים ואישר את האירוע - יש לו חלק באשמה"
לעומת דניאל, קצין משטרה בכיר מאמין שלקיחת האחריות היא גם סממן של נאיביות ולא רק של יושרה. "ברגע ששמעון לקח אחריות, דבר שלא אופייני במשטרה, כל האש עליו. יש ציפייה שהוא יתפטר, ישכב על הגדר בשביל המפכ"ל והשר ויסית את ההאשמות מהם אליו. הוא לא טיפוס שמתייעץ עם יועצי תקשורת, הוא אדם ישר והגון שפיו וליבו שווים. השר והמפכ"ל התייעצו עם ספינולוגים בשאלה איך להגיב לאסון והם בורחים מאחריות. אני מקווה ששמעון לא ישלם את המחיר על הנאיביות שלו".
אהרל'ה יקטר, עסקן חרדי מבני ברק, אומר שהכל הבל. יקטר, שבשנת 2015 נדחתה עתירה שהגיש לבג"ץ בדרישה לפנות את המבנים הלא חוקיים במה שמכונה כעת "שביל המוות" במירון, טוען שאף אחד לא משלם על אסונות של חרדים. "זה שלביא לקח אחריות זה יפה, נראה טוב ציבורית, אבל למה הוא והבכירים ממנו לא הולכים הביתה? כשחרדים מקפחים את חייהם, קציני משטרה בכירים ושרים לא מתפטרים ולא ממהרים למנות ועדות חקירה. זה לא בוער להם. אם היה מדובר באסון בקנה מידה כזה במגזר החילוני, ראשים של בכירים במשטרה ושרים היו נערפים מיד. כשמדובר בחרדים זה לא מזיז לאף אחד. שבוע עבר והאסון נשכח".
בניגוד לאחרים בארגון, אין לו מה להסתיר
בבני ברק, למרות האסון מ-2015, יש מי שזוכרים לטובה את לביא. "היחסים שלו עם החרדים היו טובים יחסית", אומר תושב העיר. "הוא דיבר אלינו בגובה העיניים, בצורה ישירה ולא מפותלת, כיבד את הרבנים. אף אחד לא האשים אותו באסון שהיה בהלוויה. הייתה הערכה כלפיו אחרי שלקח אחריות".
מינויו של לביא למפקד המחוז הצפוני, בחודש יוני 2019, היה רגע מפתח בקריירה שלו. "שמעון הגיע למערב הפרוע, ממש ככה. זה אחד המחוזות הכי קשים, אולי הכי קשה של משטרת ישראל אחרי ירושלים", אומר קצין משטרה בכיר לשעבר. "כמויות הנשק שיש בכפרים ובישובים הערביים יכולות למלא מחסנים שלמים של גדודי חי"ר, ולתוך הקלחת הזאת נכנס שמעון והתחיל לעשות סדר. העבריינים לא אהבו את זה".
יחזקאל לב, פעיל בהילולה במירון, אמר בראיון למהדורת חדשות 12: "היה פה כשל מערכתי ענק. איפה כל התרגולים? איפה כל ההכנות שקדמו לאירוע? המשטרה רוצה לחפות על הכשל הזה"
לביא עלה לכותרות כששוטרי המחוז הצפוני ערכו סדרה של מבצעים במטרה לעצור עבריינים המשתייכים לארגוני פשיעה. בפברואר השנה נתקל כוח של שוטרים שהגיע לפעילות מבצעית בטמרה בירי לעברו; השוטרים השיבו באש, ושני תושבי העיר שנקלעו במקרה לאזור נהרגו. במגזר הערבי קמה סערה בעקבות מותם של השניים, רופא וסטודנט, אבל לביא לא התרגש יותר מדי. הוא גיבה את השוטרים שהיו בפעילות והעביר מסר לעבריינים: "כל מי שירים נשק מול שוטר דינו מוות. אנחנו חייבים להיות בכל מקום ובכל אירוע ולהשליט את המשילות והסדר בערים הערביות. 50 שנה הם התנהלו כפי שהם רוצים ואנחנו נגררנו אחריהם בין היתר בשביל שקט... לא נשתתף יותר בסולחות או בהרגעת רוחות בין עבריינים".
ימים אחדים לאחר מכן חידד לביא את הדברים בראיון ל"ידיעות אחרונות": "כל מי שיירה על שוטרים יחטוף בחזרה. יש לשוטרים את מלוא הגיבוי, מי שמעז לפגוע בהם - הם רשאים להרוג אותו. כל יום פה זה יום קרב. האנשים שלי תופסים כל יום חמושים".
שוטרי המחוז הצפוני הבינו לאן נושבת רוח המפקד, ובמהלך השנה האחרונה נרשמו מאות פשיטות על מעוזים של עבריינים וסוחרים באמצעי לחימה. אלפי כלי נשק נתפסו והוחרמו.
"שמעון תמיד העביר מסר לשוטרים שכפופים לו שהוא מגבה אותם", אומר מפכ"ל משטרה לשעבר שביקש להישאר בעילום שם. "זה נכון גם לאסון מירון: הוא העביר מסר לאנשים שלו שאם היו שם טעויות או תקלות, הם לא אשמים בכלום. הוא חומת מגן לשוטרים. ככה הייתי מצפה מכל מפקד במשטרה להיות, הוא ראוי להיות מפכ"ל. תמיד סמכתי עליו בעיניים עצומות".
ישראל כהן, כתב ופרשן פוליטי: "במהלך שבעת ימי האבל דיברו אצל החרדים רק על זה שהמשטרה לא פעלה כמו שצריך. רוח הדברים היא שמקרה כזה לא היה מתרחש באירועים ציבוריים גדולים של חילונים"
לאחר האסון במירון נשמעו טענות במשטרה ומחוץ לה שהשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, היה צריך למנות לתפקיד המפכ"ל את לביא ולא את יעקב שבתאי. "ההחלטה למנות את שבתאי הייתה יותר פוליטית ממקצועית", אומר גורם בכיר במשטרה. "שמעון היה בתפקידים מבצעיים קריטיים, כולל מפקד מחוז, אבל אין לו מרפקים ואנשים לא אוהבים קצינים שאומרים דברים בפנים ולא מתיישרים לפי מדיניות השר. מספיק לראות את האהבה ששמעון מקבל מהציבור ומהשוטרים, לעומת המפכ"ל שנעלם במקום להתייצב מול המצלמות ולענות על השאלות המתבקשות מהאסון".
איך אתה מסביר את הפער הזה בהתנהלות של שניהם?
"שבתאי רץ ליועצי תקשורת כדי לגבש אסטרטגיה לקראת וועדת חקירה ממלכתי. הוא זגזג כשנמנע מלשלוח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה שתומך בהקמת ועדה לחקירת האסון, וזאת לבקשת השר אוחנה. בניגוד אליו, שמעון לא פודל. הוא לא רואה אף אחד ממטר, רק השוטרים שלו מעניינים אותו. מבחינתו שוועדת החקירה ומח"ש יתחילו בחקירות. בניגוד לאחרים בארגון, אין לו מה להסתיר. הוא הכי שקוף בעולם".
הוא לקח אחריות? שיניח את המפתחות
משה קראדי, מפכ"ל המשטרה לשעבר, הכיר את שמעון לביא רק בשבוע האחרון. "בזמן הקצר הזה למדתי להכיר קצין ערכי, מקצוען שזוכה להערכה רבה מהפקודים שלו", אומר קראדי. "לצערי היו אנשים וגורמים שפירשו את לקיחת האחריות כאילו הוא אשם באירוע ומשחרר את יתר המעורבים באסון, ולא כך הדבר. קיימתי אתו כמה שיחות ואני מתרשם שהוא נכס למשטרת ישראל. בעתיד אני מקווה שימונה למפכ"ל. אני לא מאמין שוועדת החקירה שתוקם או חקירת מח"ש ימצאו שהוא אשם באסון".
קצין משטרה: "ברגע ששמעון לקח אחריות, כל האש עליו. יש ציפייה שהוא יתפטר, ישכב על הגדר בשביל המפכ"ל והשר ויסית את ההאשמות מהם אליו. אני מקווה שהוא לא ישלם את המחיר על הנאיביות שלו"
מנגד אומר יחזקאל לב, פעיל בהילולה במירון, שהאחריות לאסון מוטלת כולה לפתחה של המשטרה. "היה פה כשל מערכתי ענק. איפה כל התרגולים? איפה כל ההכנות שקדמו לאירוע? המשטרה רוצה לחפות על הכשל המערכתי של כל האירוע", טען לב בראיון למהדורת חדשות 12. "דווקא אחרי כזה כשל לבוא ולדרוש שהמדינה תשלוט שם כל שנה? זו דרישה הזויה, בפרט לנוכח הכשל הגדול".
ישראל כהן, כתב ופרשן פוליטי ברדיו "קול ברמה", טוען כי מיד לאחר האסון נשמעה בציבור החרדי ביקורת על שר הפנים אריה דרעי ועל השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, לאחר שפורסם כי השניים אפשרו עלייה בלתי מוגבלת של אנשים למירון. אבל מאז, אומר כהן, האש מופנית לעבר המשטרה. "אוחנה ודרעי נתפסו בהתחלה כאשמים, אבל במהלך שבעת ימי האבל דיברו רק על זה שהמשטרה לא פעלה כמו שצריך כדי להבטיח את ביטחונם של החוגגים. רוח הדברים היא שמקרה כזה לא היה מתרחש באירועים ציבוריים גדולים של חילונים שבהם המשטרה מקפידה מאוד על נהלי הבטיחות, בזמן שבאירועים של חרדים יש סוג של זלזול - לא יקרה אסון, לא מתגברים כוחות".
בעולם החילוני נוטים לחשוב שזה הפוך, שמתקיימת אכיפה בררנית והמשטרה חוששת לגעת בחרדים.
"והתחושה במגזר החרדי היא שאם היה מתרחש אסון כזה באירוע חילוני, תוך שעות הייתה מוקמת ועדת חקירה והאחראים היו מתפטרים. לעצם העניין, המשטרה אישרה את קיום האירוע במתכונת הנוכחית? מפקד המחוז לקח אחריות? אז היא האשמה הישירה באסון".
לביא עצמו ממשיך בשגרת עבודתו, ובשיחות סגורות מגבה את שוטריו שפעלו כראוי בנסיבות האירוע. "אני חזק ונחוש מאוד. רוצה לומר לכם תודה על הכול ולהצדיע לכם. ברגעים האלה אתה לומד בדיוק מאיזה חומר אתה עשוי, ברגעים אלה אתה למד על ערך הרעות, על הערבות הדדית", אמר בסרטון פנימי שהופץ השבוע במשטרת המחוז הצפוני. "אני גאה בשוטרים שלי, גאה מאוד במפקדים שלי, ואני גם גאה בכם".
פ', לשעבר קצין משטרה בכיר, פחות גאה. הוא ראה את הפרסום על הבטחת השווא של לביא למהנדס, ראה איך נגמר האירוע במירון, ומבחינתו זה מספיק: מפקד המחוז לא יכול להמשיך בתפקידו. "לא ממש ברור לי איך לביא התקדם בכלל לעמדת ניצב", אומר פ'. "קצינים מסוגו – דעתניים, עם פה גדול, עם טיפה שכונתיות - נתקעים בדרך כלל בדרגות של רב פקד או סגן ניצב. במשטרה תמיד יעדיפו לקדם קצינים שמתיישרים עם הקו שמתווה המערכת, אלה שלא עושים בלגן. לביא הוא שונה לגמרי, עוף מוזר שלא דופק חשבון לאף אחד, ואולי הפעם הוא ישלם בכיסאו".
מרואיינים אחרים חושבים שהוא במסלול למפכ"לות.
"הוא ניצל ואקום שבו המפכ"ל והשר מביטים מהצד ולא מגיבים. זה הפך אותו לכוכב שביט במשטרה, אבל לא בטוח שזה יעזור לו להיות מפכ"ל, וזה גם לא ראוי. הוא לקח אחריות? שיניח את המפתחות ויתפטר, לא משנה כמה הוא קצין טוב וכמה מעריצים אותו. הוא חלק בלתי נפרד מהאחראים לאסון".
אחרי שדרעי ואוחנה הכריזו על מדיניות של "מי שבא ברוך הבא", זה עניין מספרי נטו שלשוטרים לא היה סיכוי לעצור בגופם מאות אלפי חרדים.
"זה ממש לא משנה אם כמות השוטרים שהיו על ההר הספיקה כדי לאבטח את החוגגים. ברגע ששמעון לביא חתם על המסמכים ואישר את האירוע - יש לו חלק באשמה".