כשחוקרי היחידה הכלכלית בלהב 433 גילו ש-4 מיליון שקלים הוזרמו בתוך שנתיים לחשבון הבנק של שולה (שם בדוי), משהו אמר להם שלא מדובר רק בהכנסות מהפטרוזיליה והנענע שהאישה בת ה-70 מוכרת בשוק של אשדוד.
החשבון של שולה נבדק במסגרת פשיטה של היחידה על השוק העירוני ועל שווקים נודדים ביישובים סמוכים. כשהחוקרים הבחינו בהכנסות החריגות של מוכרת הפטרוזיליה, עלה החשד שקרובי משפחתה – החברים בארגון פשע, ושולטים במספר שווקים גדולים – העבירו לה את הכספים כדי להעלים הכנסות מרשויות המס.
"הם ביקשו ממני לשמור להם על הכסף", הסבירה שולה בחקירתה, שתמליל שלה הגיע לידי מגזין mako. "אני בקושי מרוויחה 6,000 שקל בחודש".
חוקר: "לא ידעת שיש לך מיליונים בחשבון? לא שאלת מאיפה כל הכסף הזה?".
שולה: "תאמין לי, אין לי מושג מה יש לי או אין לי בחשבון. לא בודקת אף פעם. אני יודעת שיש לי 6,000 שקל כל חודש מנענע, שיבא ופטרוזיליה. מזה אני חיה".
חוקר: "מאיפה הגיעו המיליונים? זאת הלבנת הון, את מבינה מה עשית?".
שולה: "זה לא כסף שלי. קרובי משפחה אמרו שהם מעבירים לי כסף מהדוכנים שלהם בשווקים עד שהם יסדרו את חשבון הבנק שלהם. הם אמרו לי שזה חוקי".
בניגוד לעבריינים שפועלים מאחורי הקלעים בשוק הסיטונאי, עמיר מולנר ניסה לנהל עסקים במקום באופן רשמי. מולנר אפילו הציג תלוש משכורת שהוא מקבל מעסק בשוק
הפשיטה על השווקים הדרומיים הסתיימה בחילוט של עשרות מיליוני שקלים, מספר רכבי יוקרה וכמה וילות שעבריינים בכירים דאגו לרשום על שמם של קרובי משפחה, תמימים פחות או יותר. במשטרה וב"יהלום", היחידה למאבק בפשיעה כלכלית של רשות המיסים, סימנו לעצמם ניצחון נקודתי – ושום דבר מהותי לא השתנה. דוכני ירקות בכל רחבי הארץ המשיכו ועדיין ממשיכים לשמש כיסוי לאלף ואחד זנים של פעילות עבריינית.
השנה, יותר מעשור לאחר המקרה של שולה, הבעלים של דוכן כוסברה ופטרוזיליה באחד השווקים בצפון הארץ החל להגיע לעבודה בלמבורגיני בשווי 2.5 מיליון שקל. בעלי דוכנים שכנים הרימו גבה ושאלו את האיש אם זכה בפרס הראשון בלוטו; הוא הכחיש נמרצות, והמידע החם התגלגל למשטרה. חשבון העו"ש של נהג הלמבורגיני נבדק, ונמצא שהוא במשיכת יתר של כמה אלפי שקלים. חסכונות לא היו לו, להפך: הגבר, בשנות ה-50 לחייו, לקח הלוואות כדי לכסות חובות.
בחקירתו הסביר דן (שם בדוי) שהלמבורגיני לא שייכת לו אלא לחבר, איש עסקים שביקש לרשום על שמו את הרכב "כי היו לו בעיות בגירושים והוא פחד שאשתו תיקח לו את כל הכסף". חקירת המשטרה העלתה שאותו חבר הוא עבריין בכיר בארגון פשע השולט במספר שווקים בצפון; כדי להלבין את ההכנסות מהבסטות הוא רשם נכסים שונים על שמם של קרובי משפחה וחברים, אבל שכח לשאול את עצמו איך יישמעו סיפוריהם של האחרונים בחדר החקירות.
סיפורי הפטרוזיליה הם רק קצה הסלט: בכל פעם שאתם נכנסים לירקנייה השכונתית שלכם, סביר להניח שאתם מכניסים כסף לכיסיהם של עבריינים. הם יכולים להיות בכל מקום בשרשרת – הבעלים של המקום, השותפים השקטים של הבעלים או האנשים שמהם נקנית הסחורה מלכתחילה, בשוק הסיטונאי. בעסקי הירקות והפירות עדיין רווח התשלום במזומן ואין כל רישום של הסחורה הנמכרת או של סחורה מושמדת; זה שילוב תכונות שהופך אותם לאטרקטיביים במיוחד לצורך הלבנת הון. "זה מכרה זהב לעבריינים", אומר סנ"צ בדימוס עו"ד ניסים דאודי. "הרבה מאוד כסף עובר הרבה מאוד ידיים, וקשה לעקוב אחריהן. עבריין יכול למכור טון של תפוח אדמה ולהכניס לכיס שני שליש בלי שיידעו".
אבנר הררי פתח חנות ירקות בהרצליה. הוא תמיד הכחיש שהיא קשורה לעולם הפשע, הסביר בראיון ש"מדובר בתחום שמדבר אליי" והבטיח: "לא תמצא פירות וירקות באיכות כמו שלי"
"מה שמושך עבריינים לתחום הזה הוא היכולת לעשות ארגזים של כסף בזמן קצר", אומר עבריין לשעבר שניהל דוכני פירות וירקות בשוק במרכז הארץ. "הרווחים בתחום הזה עצומים, אתה משלם סכום פיקס למס הכנסה ומע"מ, וזהו. הרבה מזומן מסתובב בתחום וכולם מרוויחים מזה, אבל בעיקר הכרישים הגדולים".
"כשאזרח קונה בירקנייה הוא בעצם מממן ארגון פשיעה, חד וחלק", אומר קצין מודיעין לשעבר במשטרת ישראל. "ארגונים ממרכז הארץ ומהשרון – לא רק, אבל בעיקר – שולטים על ההפצה, השיווק וקווי החלוקה, ואוי ואבוי אם מישהו ינסה להפריע להם או לחדור לטריטוריה שלהם. לא מעט עבריינים חוסלו בגלל המלחמות האלה".
פשיטות על השוק הסיטונאי היו כבר לפני עשור וחצי. פעולות נקודתיות בשווקים נעשות שוב ושוב, והמצב לא משתנה.
"המשטרה ניסתה להעיף את העבריינים מהתחום הזה, רשות המסים ניסתה להכניס קופות רושמות לשווקים כדי לפקח על ההכנסות, אבל זה נכשל כישלון טוטאלי. ככה זה נמשך יותר מ-20 שנה, והמשטרה לצערי לא מוצאת פתרונות כדי לנתק את בלוני החמצן האלה, שהפכו בכירים בארגוני פשע למולטי מיליונרים".
הכסף הגדול הוא בקווי החלוקה
על פי הערכות המשטרה, ארגוני פשיעה מגלגלים מיליארדי שקלים בשנה מהפצה וסחר של ירקות ופירות בשווקים הממוסדים, בשווקים נודדים, בדוכנים מאולתרים ובירקניות ברחבי הארץ.
"ארגוני פשיעה שולטים בשוק הסיטונאי בצריפין ובשווקים סיטונאיים אחרים. לרוב הם שותפים סמויים", מספר יורם (שם בדוי), סוחר ירקות ופירות ותיק שמכיר את החלקים הגלויים והמוצללים של התחום. "אחד הטריקים שלהם הוא להנפיק לחיילים שלהם תלושי משכורת".
מניסיונך, נכונה האמירה שחלק מהכסף שאנחנו משלמים בירקניות הולך בהכרח לכיסים האלה?
"גם פירות וירקות שמגיעים לרשתות המזון מקורם בארגוני פשיעה, בצורה ישירה או עקיפה. הכסף הגדול שלהם זה מקווי החלוקה – לבתי מלון, מסעדות וירקניות שכונתיות, כולל פיצוציות שהתרחבו לסופרים. ברגע שהם בפנים, הם לא נותנים לאף אחד אחר להיכנס. אתה לא מבין כמה דם נשפך במלחמות בין ארגונים רק על קווי החלוקה. מלא אנשים קיבלו כדור בראש או שהתפוצץ להם מטען במכונית".
אנשי היחידה הכלכלית בלהב 433 הגיעו מספר פעמים בעשור האחרון לשוק הסיטונאי, ביצעו מעצרים ועיכבו חשודים, אבל בסופו של דבר לא הוגשו כתבי אישום נגד העבריינים הבכירים
לפי המידע שבידינו, השווקים בפריפריה נשלטים ברובם בידי ראשי ארגוני פשיעה קטנים, מקומיים. "אלה עבריינים די זוטרים שמשתמשים בחשמל ובמים ולא משלמים על זה לרשויות המקומיות", אומר יורם. "פוליטיקאים ברשויות המקומיות פוחדים שאותם עבריינים יפגעו בהם או במשפחות שלהם, והם נותנים להם יד חופשית להשתלט על השווקים, רק שייתנו להם שקט. הם לא רוצים להתעמת ולהיות חשופים לפגיעה פיזית או לאיומים ברצח".
עוד במגזין mako:
>> אתי כרייף: "נעים לי באור הזרקורים. זה מחמם לי את הנפש ואת הארנק"
>> מעין דורי מ"חתונה ממבט ראשון" על הזוגיות עם בן, מול המצלמות ומאחורי הקלעים
>> מוריה דרור, הדוגמנית ממוצא תימני-סיני ששומרת נגיעה
>> למה כל כך הרבה אמריקאים משוכנעים שאיוונה טראמפ נרצחה
>> כך הפכה הדר מוכתר בת ה-20 לתופעה הכי מעניינת של בחירות 2022
"עבריינים דואגים באמצעות אנשי קש לקחת מהרשות המקומית את השטח שבו יעמוד השוק הנודד", אומר קצין משטרה. "הם משלמים שכירות מצחיקה וגובים סכומים גבוהים פי כמה מבעלי הדוכנים, שחלקם הם בכלל אנשים שלהם. עובדים ברשויות מקומיות ובכירים יודעים, ומעלימים עין".
כשמטפסים במעלה תרשים הזרימה של הפצת הסחורה החקלאית אל השוק הסיטונאי בצריפין, מתברר שיש פער עצום בין מה שידוע ומה שניתן להוכיח. בעוד שסוחרים כמו יורם מדברים בביטחון מלא על שליטה של גורמי עולם תחתון בנעשה בחלקים נרחבים בשוק, המשטרה חזרה עם הזנב בין הרגליים בכל פעם שפשטה על המקום. בהקשר הזה אפשר לומר שהאמנות פוגשת את המציאות: בעונה השנייה של "מנאייכ", שמשודרת בימים אלה ב"כאן 11", העלילה אמנם נעה על הציר שבין תחנת משטרת ראשל"צ לכפר קאסם, אבל הנבלים סוגרים עסקאות ומתאמים גרסאות בשוק הסיטונאי, המגרש הביתי של תמיר שמעיה (קובי "סאבלימינל" שמעוני). הנוכחות של האלמנטים האפלים בין המלפפונים והעגבניות נראית טבעית לגמרי, עובדה מוגמרת. כמו בחיים עצמם.
"עבריינים השתלטו על השוק בצריפין", בישרה כותרת ב"מעריב" כבר בשנת 2008, כשנתיים לאחר שהשוק הועבר מתל אביב למשכן החדש. בכתבה דווח על סוחרים שפנו למשטרה לאחר שנסחטו בידי עבריינים או נאלצו לקבל אותם כשותפים שקטים, אבל חששו להגיש תלונות רשמיות ("ברגע שנגיש תלונה – נמצא למחרת מטען מתחת לרכב", צוטט אחד מהם). זה חלק מההסבר לכך שהפשיטות החוזרות של משטרת ישראל על המתחם לא העלו דבר. יתרה מזאת, בתי המשפט דחו את מרבית הבקשות של המשטרה למנוע מעבריינים לעבוד בשוק הסיטונאי, מאחר שלא הוכח כי הפעילות שם מהווה חלק ממעורבותם בעולם הפשע.
אלא שזו לא רק באוזלת יד של גורמי אכיפת החוק, אלא גם בליגה אחרת לגמרי של עבריינים. כאן כבר לא מדובר בארגונים קטנים שמפחידים פוליטיקאים קטנים, אלא בכמה מהשמות הגדולים ביותר – והעשירים ביותר – בעולם הפשע הישראלי.
עופר מקסימוב, שאחותו אתי אלון מעלה בכספי הבנק למסחר, נתקל לראשונה בעבריינים כשניהל חנות ירקות. הוא ביקש אשראי להימורים ומשם הידרדר מהר ותלול לעולם הפשע
על פי גורמים במשטרה, שווייה של משפחת הפשע מוסלי עבר זה מכבר את קו מיליארד השקלים; עבריינים ששוחחנו איתם טוענים שזה קרוב יותר ל-1.5 מיליארד. את האימפריה הכלכלית הזו בנה האב ניסים והמשיכו ילדיו יוסי, שי ואלי. המשטרה חושדת, ומעולם לא הצליחה להוכיח, שהמוסלים ומקורבם עמיר מולנר השתלטו על דוכנים ועסקים בשוק הסיטונאי; מספר פעמים בעשור האחרון הגיעו למקום אנשי היחידה הכלכלית בלהב 433, ביצעו מעצרים ועיכבו לחקירה חשודים, אבל בסופו של דבר לא הוגשו כתבי אישום נגד העבריינים הבכירים.
"המטרה שלנו היא להציק לאותם עבריינים ככל שהחוק מאפשר לנו, לגרום להם להבין שלא משתלם להם לעבוד בשוק", מתאר גורם במשטרה את טווח הפעולה המוגבל בזירה הזו. "אנחנו מעודדים את משרד הבריאות לבדוק אם הם עומדים בתקנים, מבררים אם יש שם העסקת שוהים לא חוקיים או כסף מזומן שלא הוצהר עליו, תקינות וטסטים למשאיות שמובילות ירקות ופירות, בטיחות כיבוי אש, תשלומי ביטוח לאומי ופנסיות לעובדים. לפחות להכריח אותם לפעול על פי חוק". אבל לעקור מהשורש את הגורמים העברייניים מתוך השוק הסיטונאי – על זה אף אחד לא מדבר.
"עבריינים בארגוני פשע נכנסו כשותפים של הסוחרים או השתלטו להם בפועל על העסקים עוד כשהשוק פעל ברחוב יהודה הלוי בתל אביב", מספר סנ"צ בדימוס דאודי. "היום זה יותר מורכב, כי האנשים של המוסלים ומולנר הם למעשה חלק אינטגרלי מהשוק הסיטונאי הנוכחי. נוצר מצב אבסורדי: עבריין שמנהל עסק בשוק או שותף בו מוציא משכורת של 8,000 שקל ונוסע בג'יפ יוקרתי. אם זה היה קורה לך, רשות המסים הייתה דורשת ממך הסברים. מהעבריינים היא דורשת הרבה פחות, היא מתקשה להתמודד עם התופעה הזו".
עד שמישהו ייפול
בניגוד לעבריינים שפועלים מאחורי הקלעים של השוק הסיטונאי, עמיר מולנר ניסה לפני כשנתיים להיכנס אליו בדלת הראשית ולנהל עסקים במקום באופן רשמי.
המהלך החל כשחברה הפועלת בשוק פנתה למחלקת הרישוי במועצה האזורית באר יעקב כדי לקבל רישיונות לשני עסקים נוספים במתחם; המשטרה, שמתן רישיון עסק כרוך באישורה, דחתה את הבקשה על הסף. "בהתאם למידע מנהלי מעודכן ומוצלב המצוי בידי משטרת ישראל, הבעלים המקוריים של החברה התקשרו עם מולנר [...] בהסכם על פיו מולנר ייתן לה את חסותו", נטען במכתב תגובה של המשטרה, שציינה כי מולנר הוא שותף בפועל בחברה שבכוונתה לבצע הלבנת הון.
ניסים מוסלי בנה אימפריה שהמשיכו ילדיו - יוסי, שי ואלי. המשטרה חושדת, ומעולם לא הצליחה להוכיח, שמשפחת מוסלי השתלטה על דוכנים ועסקים בשוק הסיטונאי
מולנר טען מצדו שהוא איש עסקים לגיטימי, ובצעד יוצא דופן אפילו הציג תלוש משכורת שהוא מקבל מעסק בשוק הסיטונאי. גם החברה לא ויתרה, והגישה עתירה לבית המשפט מרכז-לוד. בית המשפט דחה את העתירה בנימוק שיש למשטרה סמכות שלא לאשר קבלת רישיון עסק. השופט אורן שוורץ ציין בהחלטתו כי למשטרת ישראל יש סמכות למנוע מתן רישיון עסק מטעמים של שלום הציבור או ביטחונו, גם אם העסק מקיים את יתר הדרישות ממנו כחוק.
זה שוב היה ניצחון נקודתי. בתמונה הגדולה, המידע המודיעני שיש למשטרה על מולנר ועבריינים אחרים שעוסקים בשיווק ובמכירת ירקות ופירות לא מספיק לה כדי למגר את התופעה. גם חילוט של כסף ורכוש לא עושה הרבה. "הכסף הגדול של הבוסים כבר מעבר לים", מספר עבריין שמעורב במכירת ירקות ופירות. "לנו משאירים פירורים כדי שלא נתהפך עליהם יום אחד ונפליל אותם, אבל איך נפליל אם שום דבר לא רשום על השם שלהם. הכל על שם חיילים או בני משפחה וחברים".
אלא שיש יוצאי דופן כמו מולנר – וכמו אבנר הררי, מי שהמשטרה הגדירה במשך שנים כמחסל מספר אחת של העולם התחתון. להררי, שמרצה כיום עונש של 11 שנות מאסר לאחר שהורשע בהנחת מטען חבלה מתחת לרכבו של הכדורגלן קובי מוסא, יש חנות ירקות גדולה ומשגשגת בהרצליה. הוא תמיד הכחיש שהחנות קשורה לעולם הפשע והסביר ש"מדובר בתחום שמדבר אליי יותר".
"בשום מקום בארץ לא תמצא פירות וירקות באיכות כמו שלי. אני עובד ישירות מול החקלאים", סיפר הררי בריאיון למגזין mako ב-2016. "אני מתכנן לפתוח עוד סניפים ברחבי הארץ. אצלי הכל חוקי, הכל מסודר".
באופן אירוני, הררי הורשע בפרשת מטען החבלה בגלל מילת הקוד "תותים": השופטים קבעו בהכרעת הדין כי אותה מילה, שהררי הרבה להשתמש בה בשיחות עם עובד בשם אבישי בן דוד – גם הוא הורשע בפרשה, ונדון ל-15 שנות מאסר – התייחסה למטעני חבלה. הררי טען שהכוונה הייתה לארגזי תותים ששלח את בן דוד להביא לחנות; ירקנייה או לא, בית המשפט דחה את ההסבר.
גם מי שמוגדר כראש המאפיה הירושלמית, העבריין איציק בר מוחא, גילה את גן העדן של שיווק הירקות והפירות. לפני כשש שנים הוא הקים חברה להפצת ירקות ועל פי החשד איים על ספקים כדי שייתנו לו סחורה חינם; כשאחד הסוחרים סירב לעבוד איתו, מכוניתו הוצתה. כחצי שנה לאחר ששוחרר ממאסר ממושך – בר מוחא ריצה 13 שנה על חלקו בפרשת המעילה בבנק למסחר – הוא נעצר בחשד לסחיטה באיומים של משווקי ירקות. בר מוחא הכחיש וטען באמצעות פרקליטו שלא סחט איש, והעניין לא הבשיל לכדי הגשת כתב אישום.
הנבלים בעונה השנייה של "מנאייכ" סוגרים עסקאות ומתאמים גרסאות בשוק הסיטונאי, המגרש הביתי של תמיר שמעיה (קובי שמעוני). האמנות פוגשת את המציאות
בצירוף מקרים שמעיד על עומק הקשר בין עולם הפשע לעולם הירק, גם האיש שאיציק בר מוחא הורשע בסחיטתו – עופר מקסימוב, שאחותו אתי אלון מעלה בכספי הבנק למסחר כדי לסייע לו במפלתו הכלכלית – נתקל לראשונה בבכירי העולם התחתון ובמלווים בשוק האפור כשניהל את חנות הירקות של אביו בחולון.
איש העסקים בני רביזדה, שנעצר בפרשת הבנק למסחר, סיפר לפני כעשר שנים על ההיכרות שלו עם מקסימוב בריאיון ל"ידיעות אחרונות": "הוא הגיע אליי לפני שמונה שנים, הייתה לו חנות ירקות והוא בא לפדות צ'קים של לקוחות. בהמשך ביקש אשראי להימורים". משם הידרדר מקסימוב מהר ותלול לעולם הפשע.
גם אביו של מקסימוב, אביגדור ז"ל, היה מכור להימורים – עוד דפוס חוזר בתוך הסבך של עסקי הירקות ועסקי הפשע. "כל מי שאני מכיר בסביבה שלי בשוק מכור להימורים. יש להם חיידק שלא יוצא להם מהוורידים, הם נולדו מהמרים", אומר אורי (שם בדוי), בעלים של דוכן פירות בשוק במרכז הארץ. "רובם הפסידו את הדוכנים שלהם לעבריינים בכירים, חלק הפסידו אפילו בתים ומכוניות והם עובדים כקופים (אנשי קש – ש"א). כל יום שישי מגיעים לפה חיילים של העבריינים לקחת את החלק שלהם מההכנסות בדוכנים". במקום הזה, אומר אורי, אף אחד לא צריך להשתלט בכוח על בסטה: צריך רק לחכות שמישהו ייפול.
מאיגוד משווקי הפירות והירקות בישראל נמסר בתגובה: "קראנו בתדהמה ובכעס רב את הכתבה, אשר קבעה, בין השאר, באופן מקומם וחסר כל בסיס עובדתי ומבלי להתבלבל, על כי, ארגוני פשיעה שולטים כביכול בשוק הסיטונאי בצריפין וכי ארגוני הפשע הינם, כביכול, חלק בלתי נפרד מענף הפירות והירקות. האמור בכתבה, ובכלל זה ההתבססות על מקור אנונימי, מבלי להעניק זכות תגובה לנציגי הענף, ובעיקר ההכללות שעשתה הכתבה, מקוממת ומכעיסה, ובוודאי שחסרת כל בסיס עובדתי ובכלל זה הציטוט המקומם בכתבה לפיה 'אזרח שקונה בירקנייה מממן ארגון פשיעה', אשר, מעבר להיותה מכלילה, וחסרת כל בסיס עובדתי , פוגעת פגיעה קשה בשמם הטוב של עשרות סיטונאים בישראל, וכן באלפי ירקניות ומכולות ברחבי המדינה הפועלים לפרנסתם ביושר ובהגינות בתחום הירקות והפירות בישראל. התמונה המצוירת בכתבה, ואשר מבוססת, רובה ככולה, על רכילויות ובדלי מידע עלומים ואנונימיים מטילה רפש חסר בסיס על הסיטונאים הפעילים בשוק הסיטונאי ומכפישה את שמם עד עפר והכל על לא עוול בכפם וממילא מבלי שניתנה להם אפשרות להגיב לדברים
הקשים. חומרת הדברים חסרי הבסיס שנכתבו מובנת בשים לב לכך, שבמסגרת הכתבה נכתב במפורש
כי עניינה הינו כביכול ב'מה שידוע', תוך הדגשה כי 'מה שידוע' כביכול לא הוכח, אך נוכח אוזלת יד של גורמי אכיפת החוק".