בסביבות השעה עשר נשמעה דפיקה בדלת. רינת ביטון, בת 25 בחודש השמיני להריונה, הייתה בחדר פנימי של הבית ולא ראתה מי נכנס. כעבור שניות שמעה רעש רם ויצאה לסלון. שם, לנגד עיניה, גבר צעיר תקף את בעלה בסכין. הוא דקר אותו יותר מ-30 פעמים. יובל ביטון בן ה-30 מת במקום.
כשהרוצח הבחין ברינת הוא רץ לעברה והחל לדקור גם אותה. שבע פעמים החדיר את הסכין לצווארה. "הייתי כמו קופסת שימורים שפתחו וסגרו אחר כך", היא אומרת. לפני שראשה נשמט הספיקה לראות בחטף את פניו של התוקף. היא זוכרת הבעה של זעם.
רינת הסתובבה, מנסה להגן על הבטן. הוא דקר אותה בגבה ובראשה. היא לא צעקה; להפך, היא נשכה את שפתיה בעוצמה כזו שעדיין אפשר לראות שם צלקת. היא לא רצתה להעיר את הילדים ולסכן גם אותם.
כשהרוצח עמד להיכנס לחדרים הפנימיים אמרה לו רינת שיש לה ילדים קטנים, שאין לו מה לחפש שם. כשהתעקש היא נעמדה בדרכו בידיים מונפות. על כפות ידיה אפשר עדיין לראות את הצלקות שהשאיר הסכין.
"אני לא מכירה אותך, אתה יכול ללכת, תברח, קח מה שאתה רוצה", אמרה לו. הוא שאל אם יש כסף בבית והיא הצביעה לעבר אחת המגירות. הוא לקח מתוכה סכום זניח. רינת חושבת שבשלב מסוים איבדה דם רב כל כך ששכבה על הרצפה בלי לזוז והוא הניח שגם היא מתה וברח. כשנותרה לבדה היא זחלה אל מחוץ לדירה, לשכנים שמיד הזעיקו אמבולנס.
בבית החולים תפרו את הפצעים שהותירו דקירות הסכין והעבירו את רינת לניתוח קיסרי שבו נולדה בתה, מישל. התינוקת, שאספקת החמצן למוחה נפגעה במהלך התקיפה, נולדה חירשת, עיוורת וכמעט ללא יכולת לנוע. הרופאים העריכו שתחיה לכל היותר שמונה חודשים.
"היא הצילה אותי", מספרת רינת. "איבדתי כל כך הרבה דם שאמרו לי שהדם ברחם החזיק אותי". על הצוואר יש לה שרשרת עם ארבע דמויות של ילדים. אחת לכל אחד מילדיה ואחת הפוכה, לזכרה של מישל, שנפטרה בגיל שנה ושמונה חודשים. "הילדים היו קטנים והם אמרו שהיא הלכה להיות עם אבא", היא אומרת. "ככה הוא היה יכול להכיר אותה".
אין לנו מה להפסיד
יובל ביטון עבד כמתווך בשוק האפור עבור משפחת ג'רבי, ארגון פשע שפועל באזור המרכז ובשרון. כמעט 15 שנים עברו מאז שנרצח בסתיו 2004. התעניינות מחודשת בתיק כזה נוצרת על פי רוב כשהרוצח נתפס או חלה התפתחות בחקירה, אבל שום התרחשות כזאת לא נרשמה באחרונה סביב האירוע. להפך: הטראומה של משפחת ביטון הוצפה מחדש דווקא בגלל שהיא עדיין על תקן תעלומה.
לפני כשלושה שבועות פרסמה משטרת ישראל בדף הפייסבוק שלה, בצעד יוצא דופן מבחינתה, פנייה לציבור בבקשה שיסייע לפענח חמישה מקרי רצח שהתרחשו בין השנים 2004 ו-2009 באור עקיבא, מספר חריג בכל קנה מידה לעיר בת 17 אלף תושבים. יובל ביטון היה הקורבן הראשון; אחריו נרצחו בעיר שני גברים בעלי עבר פלילי, מה שעשוי לרמז על קשר בין שלושת המקרים, אלא ששני הקורבנות הנוספים היו מאבטחים ללא כל קשר ידוע לעולם התחתון.
חמשת מקרי הרצח בוצעו ברדיוס של כקילומטר, כולם בגבולות העיר. כל החמישה היו ללא ספק מתוכננים, אם כי לא ניתן לפסול את האפשרות שהפגיעה ברינת ביטון ההרה הייתה אקט ספונטני שנעשה כדי למנוע ממנה לזהות את התוקף. ובעוד שקשה להצביע על קשר מובהק בין כל חמשת המקרים, קשה גם להתעלם מהדמיון בין אחדים מהם, מהעובדה שהנרצח השלישי נחשד במעורבות ברציחתו של הקורבן השני – ויותר מכל, מהעובדה שהמשטרה עצמה מציגה את המקרים כמקשה אחת, מה שמעלה את האפשרות שהחוקרים עצמם מחפשים חוט מקשר בין חמשת התיקים.
קצין משטרה שמכיר היטב את חמשת המקרים אמר לנו השבוע: "בחלק מהתיקים אנחנו מעריכים מי הרוצח אבל חסרים לנו חלקים של הפאזל. מה שברור הוא ששיטות הפעולה בכמה מקרים זהות לגמרי, בין אם מדובר בחיסולים בין עבריינים על רקע סכסוכים של ארגוני פשיעה באזור אור עקיבא-חדרה-גבעת אולגה או רצח של מאבטחים במטרה לגנוב מהם נשק ולמכור אותו לעבריינים".
למה לפנות פתאום לציבור, 15 שנים אחרי הרצח הראשון ועשור מאז המקרה האחרון?
"זאת לא הייתה החלטה קלה. היו קצינים שהתנגדו למהלך הזה, אבל היו אחרים שהתעקשו לפרסם את הפנייה לציבור".
למה? מה היה הטיעון?
"שאין לנו מה להפסיד".
מקרה ראשון: הרוצח יכול להיות רגוע
"חשוב לי להסביר שאני לא יודעת מי הרוצח, אף פעם לא ראיתי אותו לפני המקרה", אומרת השבוע רינת ביטון, כיום בת 39. אנחנו נפגשים בדירת עמידר שבה היא חיה עם שלושת ילדיה, שני הגדולים מיובל ז"ל ובת זקונים מבן זוג אחר. "הכרתי את כל החברים של בעלי, אבל את האדם הזה ראיתי לראשונה. ואני רוצה שהרוצח, אם הוא קורא את זה, יידע שהוא יכול להיות רגוע. עד היום אני לא יודעת מיהו".
עם שבע צלקות בצוואר ועוד ארבע בגב ובראש, נקבעו לה 75 אחוזי נכות והיא אינה מסוגלת לעבוד. רינת סובלת מפוסט טראומה, ומאז שהמשטרה עוררה שוב את העניין ברציחות, מתקשה לישון ולאכול. היא חיה בחרדה תמידית בדירה מסורגת וחולמת לעזוב את אור עקיבא, אבל לא יכולה להרשות לעצמה לעבור. עד לא מזמן היא נמנעה מלהחזיק סכינים בביתה ולאלה שיש לה היום אין קצוות חדים. קשה לה לחתוך עגבניות כי הן משפריצות אדום והיא לא מחזיקה בשר במקרר. רינת לא יכולה לשאת את המראה שלו.
בהלוויה של יובל היא לא הייתה. זה היה מעל לכוחותיה הפיזיים לאחר הניתוחים שעברה. תושבי העיר לא רצו להשכיר לה דירות מחשש שתותקף שוב, ומחוסר ברירה עברה לגור אצל חמיה. שנה ושמונה חודשים טיפלה בתינוקת שלא הייתה מסוגלת לעשות דבר מלבד לשכב במיטתה. "היא החזיקה אותי בחיים, לא נתנה לי ליפול. היא גם נתנה שמחה לילדים, כי הם היו קטנים מדי בשביל להבין שהיא לא בריאה".
את לא הכרת את האיש שפגע בכם ככה, אבל חושבת שיובל הכיר?
"הוא היה זהיר מאוד, לא מישהו שפותח את הדלת לכל אחד מאוחר בערב. אז אני חושבת שכן, אבל אין לדעת".
"מה שאני יודע שקרה", אומר חבר המשפחה דרור (שם בדוי), "זה שמישהו שיובל הכיר צלצל ואמר שהוא מגיע. לכן יובל פתח את הדלת. חודשים לפני הרצח הוא הביע חשש לחייו, סיפר שמאיימים עליו בגלל מכות שהוא הלך עם איזה עבריין. הוא קיבל על זה קנס, משפחת ג'רבי פסקה שהוא צריך לשלם לו 18 אלף שקל, אבל לעבריין זה לא הספיק. יום אחד הוא שלח נהג מונית מפרדס חנה שנפגש עם יובל בחורשה ושלף אקדח. יובל הצליח איכשהו לשכנע אותו לא לרצוח אותו ובמשפחת ג'רבי לא אהבו את זה שהוא בכלל איים עליו - הרי הם כבר קבעו איך להעניש את יובל – אז הפעם הם קנסו את הנהג ב-30 אלף שקל. הוא שילם ליובל, שקנה עם הכסף הזה אוטו לרינת" (רינת: "קיבלתי רכב במתנה מיובל, אבל הוא לא סיפר לי איך הוא שילם עליו").
"יובל פחד מנהג המונית", ממשיך דרור. "הוא היה אומר לי, 'האיש הזה עוד יתנקם בי'. אני בעצמי גיליתי שלנהג יש אח שהיה שודד וישב על זה בכלא".
נהג המונית המסתורי לא היה היחיד שהתחכך עם יובל. דרור מספר על גבר, "אחד שמוכר באור עקיבא כאדם עם מזג בעייתי", שרצה לקחת הלוואה ממשפחת ג'רבי ופנה ליובל. כשהמשפחה סירבה, יובל החל לחשוש שהאיש יאשים אותו. "אני מכיר אותו, הוא אלים, מטורף. פעם זרק בלוק על מישהו ברחוב", מספר דרור. "אחרי הסיפור עם ההלוואה יובל אמר לי שהוא רוצה אקדח, אבל הזכרתי לו שהמשטרה כבר עשתה לו פעם פשיטה בבית. מאוחר יותר הוא בכל זאת השיג אקדח, החזיק אותו בעציץ מחוץ לבית".
מה קרה עם האקדח הזה?
"אני יודע רק שהוא נעלם משם באיזשהו שלב".
למה יובל נרצח לדעתך? אתה חושד במישהו?
"אני יודע מי עשה את זה. הוא היה מגיע לשבעה, מרחרח. גם חוקר במשטרה אמר לי שהוא חשוד בעיניו. עד היום אני רואה אותו בעיר, אנחנו אומרים שלום, אבל אני חושד בו".
רינת מכירה את התיאוריה של דרור, אבל פוסלת אותה. "אני יודעת במי דרור חושד וזה לא מי שהיה בדירה שלנו. עברתי בדיקות פוליגרף במשטרה ויצא שאני דוברת אמת, גם כשאמרתי שאף פעם לא פגשתי את הרוצח".
מקרה שני: בזירת הרצח לא יודעים שום דבר
עובדי הפיצוצייה שבה עבד אברהם בבר מלכה ראו אותו מתמוטט, פצוע אנוש. המתנקש ארב לו ככל הנראה מחוץ לבית העסק, עקב אחריו עד שמלכה הגיע למכוניתו ואז ירה בו מטווח אפס ונמלט. מלכה פונה לבית החולים הלל יפה, שם נקבע מותו.
לאחר הרצח התברר שהקורבן היה מסוכסך עם עבריינים ממשפחת ג'רבי, ככל הנראה תושבי חדרה, סכסוך שגבה את חייהם של שלושה אנשים נוספים מלבדו. לחוקרים היו סיבות להאמין שהמחסל הוא עבריין מארגון מתחרה שסגר חשבון עם מלכה על רקע חיסולים בעבר, אבל הדבר מעולם לא הוכח. ובעוד שהשם ג'רבי מעיד על קשר למקרה של יובל ביטון, הרי שביטון עבד ככל הידוע עם המשפחה. לא עם המתחרים שלה.
אור עקיבא היא עיר קטנה שהייתה אפילו קטנה יותר בעשור הקודם. כולם מכירים את כולם וכל מי שאנחנו מדברים איתו הכיר את הנרצחים או שמע עליהם. העיר רוחשת שמועות והשערות שהתעוררו שוב לאחר שנים בעקבות פרסום המשטרה.
אנחנו מדברים עם בני משפחת ביטון על הפיצוצייה שבה עבד מלכה, ובנה של רינת – היום בן 18 לפני גיוס ליחידה קרבית, רק בן שלוש כשאיבד את אביו - יודע איפה זה ומתנדב לקחת אותנו לשם.
הפיצוצייה ממוקמת ברחוב הנשיא ויצמן. בעת הרצח היא הייתה שייכת לדוד מלכה, אחיו של אברהם. דוד נפטר לפני שלוש שנים והיום מנהל בנו חנות לחומרי בנייה הצמודה לפיצוצייה, שבינתיים החליפה בעלים. הבן אומר לנו שהוא לא יודע כלום על מה שקרה באביב 2005 ולא שמע על הודעת המשטרה שמבקשת את עזרת הציבור, אבל מפנה אותנו לקרובת משפחה. היא מעדיפה לא לדבר. 14 שנים עברו, אבל משהו בה עדיין משדר חשש.
סביב אחד השולחנות בפיצוצייה יושבת חבורה של גברים, כולם מעשנים סיגריות בשרשרת. סכומי כסף נזרקים באוויר, מישהו חייב, מישהו לא שילם. קללות ונאצות מתבלות את השיחה. כשאנחנו שואלים אותם על הרצח הם צוללים לתוך הטלפונים שלהם, מסננים שאין להם מושג במה ומי מדובר. הם לא מכירים ולא שמעו דבר.
מקרה שלישי: קשר שאי אפשר לפספס
שמשון דדשב נרצח בקיץ 2006, יותר משנה לאחר החיסול של אברהם בבר מלכה, אבל מיד עלתה ההשערה שנרצח כנקמה על מעורבותו ברצח מלכה. גם שיטת הפעולה - מארב לילי ברחוב, ירי של מספר כדורים מטווח אפס ובריחה באמצעות רכב מילוט – מהדהדת את מה שקרה ליד הפיצוצייה. "שני מקרי הרצח זהים כמעט לחלוטין", מאשר קצין משטרה. "נראה שמישהו נקם בדדשב באותה שיטה שחשדו שהוא רצח את מלכה".
גורמים במשטרה הזהירו בזמנו את דדשב, שהוחזק חודש וחצי במעצר בחשד לרצח מלכה לפני ששוחרר מחוסר ראיות, מפני כוונות לחסל אותו וניסו לשכנע אותו לעזוב את העיר. לאחר הרצח שהתברר שחברים הציעו לעבור להתנחלות או לחזור בתשובה ולהתמקם בישיבה בגליל או בירושלים, העיקר לא להיות מטרה גלויה לנקמה על הרצח מ-2005. הוא התייחס לדברים בביטול וייתכן שזה עלה לו בחייו.
אם דדשב אכן היה מעורב ברצח מלכה, ובהינתן שמלכה עבד אצל המתחרים הישירים של מעסיקי יובל ביטון, ייתכן ששלוש הרציחות הראשונות היו רק חלק ממלחמת ארגוני הפשיעה שהתחוללה באזור באותן שנים. "אור עקיבא וחדרה בערו בעשור שעבר, אנשים פחדו לצאת מהבית", מספר עבריין לשעבר שהכיר מקרוב את מלחמת הארגונים. "מטענים עפו באוויר, רימונים נזרקו על בתים והיו כאלה שנהרגו ככה סתם. זה היה ממש שדה קרב, המשטרה לא הבינה מאיפה זה בא לה".
היריבות העיקרית הייתה בין משפחת ג'רבי – בשנים ההן היו מי שכינו אותם "הסופרנוס" - לארגון של האחים אלירן ואלון לוי, שבסופו של דבר סולק מאזור השרון. המלחמה בין הארגונים החלה בפברואר 2002 עם חיסולו של אריק סויסה, איש משפחת ג'רבי; שנה לאחר מכן בא ניסיון חיסול של אלירן לוי, שנורה במיטתו אבל שרד. באוקטובר 2004 חוסל ניר אבולעפיה מהארגון של משפחת ג'רבי. חודש לאחר מכן נרצח עמיתו, יובל ביטון.
קציר הדמים בשרון נמשך עד לשנת 2008. מרבית החיסולים בין שני הארגונים לא פוענחו עד היום, אבל ברור שמשפחת ג'רבי רק התעצמה בעקבותיו, וברור גם שעדיין יש לה אויבים: רק לפני כחודש היה ניסיון לפגוע באחד מראשי הארגון, יגאל ג'רבי, שעבריינים ירו לעבר ביתו בגבעת אולגה.
האם יובל ביטון נרצח במסגרת הסכסוך ולא על רקע אישי? איך זה מסתדר עם האופי הברוטלי של התקיפה בבית המשפחה, עם הזעם שזוכרת רינת? זהות הרוצח עשויה להיות המפתח לפיצוח שלוש הרציחות הראשונות באור עקיבא, ובידי המשטרה אכן קיים תיאור של האדם שנמלט מבית משפחת ביטון בנובמבר 2004, אלא שהתיאור אינו מספק: גבר צעיר בעל עיניים חומות, קומתו כ-1.70 מ', שיערו כהה. זה הכל. האדם שמסר את התיאור הוזמן למסדר זיהוי זמן קצר לאחר רצח ביטון ולא הצליח לסמן את הגבר שראה. עדותו הועברה גם לצייר קלסתרונים ולעיבוד מחשב; המידע היה כל כך דל שהתוצאות הראו שני גברים שונים מאוד זה מזה.
מקרה רביעי: בין שוד במפעל טקסטיל למניע לאומני
25 שנים עבד פתחי איברהים ביאדסא, אב לשישה, כמאבטח במפעל "ורדינון" באזור התעשייה באור עקיבא. את גופתו מצא מאבטח אחר שסייר במפעל. למעשה הרצח לא היו עדים.
ביאדסא נורה בראשו. העובדה שהאקדח שלו נעלם מהמקום העלתה את הסברה שנרצח בידי ארגון פשיעה שפעל באזור באותה תקופה ומכר אקדחים לעבריינים, והעובדה שלא נגנב דבר ממפעל הטקסטיל – שמלכתחילה מהווה יעד לא סביר לשוד, בוודאי לא כזה שיסתבך ויסתיים בהריגה לא מתוכננת של מאבטח - חיזקה את ההערכה שהרקע למעשה היה פלילי.
בראיון לאתר Panet העלה אחד מאחיו של הנרצח סברה שונה: "אנחנו לא חושדים באף אחד, אבל לא שוללים את האפשרות שאולי מדובר ברצח על רקע לאומני, בגלל שהיה ערבי. לא ננוח ולא נשקוט עד שיימצא הרוצח". לדברי בני משפחה, מהמשטרה נמסר להם שכל כיווני החקירה נבדקים. פרטים לא נמסרו להם כדי לא לשבש את החקירה.
מקרה חמישי: האם קסניה באמת הייתה האחרונה?
גשם כבד ירד ב-2.11.2009, כשבני נוער שהסתובבו בחולות הסמוכים לבית הספר עתידים גילו את גופתה של קסניה שטילר. היא נורתה בראשה פעמיים מספר שעות קודם לכן, לאחר שסיימה את המשמרת שלה כמאבטחת במועדון הגולף קיסריה. הנשק שלה מעולם לא נמצא. היא הייתה בת 24 במותה. במועדון הגולף סיפרו שהייתה מאבטחת מוערכת שלא פעם מנעה פריצות וגניבות.
המקום שבו נמצאה שטילר היה קיצור דרך לביתה באור עקיבא, מספרים היום מי שהכירו אותה. ורבים הכירו, ביניהם תושבי אור עקיבא שפוקדים את מועדון הגולף.
"אני זוכר טוב מאוד את היום שהיא נרצחה וראיתי אותה בפעם האחרונה", מספר תושב העיר שלמה סייג (68). "היא הייתה פייטרית ובחורה אחראית ונחמדה. באותו יום הזמנו אותה לשבת איתנו קצת, הבאנו לה בקבוק קולה. היא ישבה, שתתה, אבל הייתה צריכה ללכת לעבודה. אחרי חצי שעה אני עזבתי את המסעדה והלכתי לחניון. ראיתי שם אדם שנראה לי לא קשור, רק עמד בחניון, הוריד את המבט שלו כשהסתכלתי עליו. אני בטוח שהוא רצח אותה. עד היום אני אוכל את עצמי שלא עשיתי משהו בזמן אמת".
סייג סיפר למשטרה על האדם שראה, אבל המידע לא עזר בקידום החקירה. גם לא הדמיון הרב למקרה של פתחי איברהים ביאדסא. "כלום לא הוכח, אבל התיק של קסניה שטילר קשור להערכתי לרצח במפעל ורדינון. שני מקרי רצח אכזריים של מאבטחים במקומות מבודדים יחסית, גניבת נשק, שיטה דומה בלי להשאיר שום סימנים", אומר גורם במשטרה. "אני לא אתפלא אם אותו אדם שקשור לארגון פשיעה בדק בשני המקרים איך ואיפה לפעול, הכיר את שעות העבודה שלהם. ברור שלא מדובר במקרים ספונטניים".
לאחר גילוי הגופה פורסם בכלי התקשורת כי המשטרה אינה פוסלת את האפשרות שהרקע לרצח היה לאומני. וכמו במקרה של ביאדסא, גם כאן יש מי שמאמין שזה אכן מה שקרה. חברה של שטילר, שהתראיינה בעילום שם למקומון "מגדלור" במלאות שנה לרצח, אמרה: "אני חוששת שזה רצח על רקע לאומני. אני בטוחה שמדובר בערבים מג'סר א-זרקא".
ב-22.5.2010 נרצח בוריס זרצר, מאבטח במפעל בפארק התעשייה קיסריה שבגופו נמצאו שישה קליעים. זה היה רצח מתוכנן שהוזמן על ידי עבריין; מי שהורשע בו הוא יורי סוליימנוב, שנידון מאז למאסר עולם. נעשו ניסיונות למצוא קשר בין חיסול זרצר לשני מקרי הרצח הקודמים של המאבטחים, אבל לא נמצא דבר למרות הדמיון בין המקרים והקרבה הגיאוגרפית בין זירות הרצח. והנה זה שוב: הרבה דמיון, הרבה קרבה, הרבה קשרים, הרבה אפשרויות. אבל אפס עצורים.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: חקירות מקרי רצח מנוהלות במשטרת ישראל באופן יסודי ומקצועי תוך חתירה בלתי מתפשרת להגיע לחקר האמת ולהביא את הרוצחים לדין. בחקירות אלו מושקעים מיטב המשאבים המצויים בארגון, ועד לפענוחם מבוצעות מגוון רחב של פעולות חקירה . משטרת ישראל חוקרת את כלל תיקי רצח גם לאחר חלוף שנים מיום הרצח וכך גם במקרי הרצח שתוארו מהעשור הקודם. נזכיר כי רק לאחרונה פוענחו שתי תיקי רצח מהעשורים האחרונים של נועה אייל ז"ל וורדית בקרקנוט ז"ל, וחקירתם לא פסקו לאורך השנים עד לגילוי הרוצחים והבאתם לדין. חוקרי המשטרה ימשיכו לבצע את כל פעולות החקירה הנדרשות ויעשה שימוש בכל האמצעים והכלים הקיימים במטרה לפענח את המקרים ולהגיע לחקר האמת.